דימוי-עצמי אצל ילדים להורים גרושים

Angjelkoska, S., Stankovska, G., & Dimitrovski, D. (2015). Self-image in children of divorced parents. International Journal of Cognitive Research in Science, Engineering and Education, 3(2), 59-63.‏

מבוא

המאמר "דימוי עצמי אצל ילדים להורים גרושים" עוסק בחשיבות התא המשפחתי כגורם מרכזי בהתפתחות הילד ובוחן את הקשר בין קונפליקט משפחתי, גירושי ההורים והיווצרות הדימוי העצמי אצל ילדים בגיל בית ספר יסודי. המחברים מדגישים כי המשפחה היא המקור הראשוני לבניית תחושת הביטחון, השייכות והערך העצמי של הילד. במצבים שבהם היחסים בין ההורים מעורערים, או כאשר הילד חש כמי שנמצא במרכזו של קונפליקט מתמשך, מתגבשת אצלו תפיסה עצמית שאינה מבוססת על יציבות ורוגע, אלא על חוסר ביטחון, חרדה ובלבול. המאמר מבהיר כי רבים המחקרים המראים כי ילדים אשר חוו גירושין במשפחות במערכות יחסים לא מאוזנות, מגלים קשיים רבים וגדלים להיות מבוגרים חרדים, תת משיגים, בעלי הערכה עצמית ירודה ואף בעלי התפרצויות זעם לא מובנות. נקודה זו מהווה בסיס להבנת מטרת המחקר: לבחון כיצד חוויות של קונפליקט הורי ושל גירושין מתמשכים משפיעות על יצירת הדימוי העצמי של ילדים צעירים.

רקע תאורטי

בפרק זה המחברים מציגים סקירה תאורטית על משמעותו של הדימוי העצמי ועל האופן שבו הוא נבנה כבר בילדות המוקדמת. הדימוי העצמי מוגדר כתפיסתו של האדם את עצמו, את יכולותיו, תכונותיו, ערכיו ומקומו החברתי. תהליך זה מתעצב בעזרת האינטראקציות שמקבל הילד מהוריו ומהסביבה הקרובה, ובעיקר מהאופן שבו הוריו מגיבים לצרכיו. בתקופת הילדות المبוססת על תלות כמעט מוחלטת במבוגרים, הילד לומד על עצמו דרך תגובות הוריו להזדקקותו, דרך תגובותיהם החינוכיות ודרך ההערכה שהם מפנים כלפיו. התפתחות הדימוי העצמי מתאפשרת מתוך תחושת ביטחון בסיסית, אך כאשר היחסים במשפחה מאופיינים בקונפליקטים, מתעוררים אצל הילד רגשות של חרדה, אשמה, כעס וחוסר ערך. החוקרים מציינים כי במצבי מתח משפחתי מתמשך, במיוחד כאשר מדובר בגירושין רוויי קונפליקטים, מתערערת תחושת הביטחון של הילד בכך שהוריו אוהבים אותו ושומרים עליו, ולפיכך גם תפיסתו את עצמו נפגעת.

חומרים ושיטות

בפרק זה מוצג המחקר האמפירי שבוצע בקרב 50 ילדים בני 6 עד 11, כולם ילדים להורים גרושים או בתהליכי גירושין, אשר חוו קונפליקטים משפחתיים בדרגות שונות. הילדים נבחרו באמצעות מרכזי רווחה וטופלו על ידי פסיכולוגים בתהליך שכלל ריאיון וביצוע שתי טכניקות השלכתיות: ציור דמות על פי שיטת Machover וציור בית–עץ–אדם (HTP). מטרת הטכניקות הייתה לחשוף תכנים רגשיים, תחושות פנימיות ומאפייני דימוי עצמי שאינם תמיד נגישים בדיבור ישיר. החוקרים הסבירו כי ציורים מאפשרים לילד להביע רגשות מודעים ובלתי מודעים, כגון חרדה, כעס, מצוקה או תחושת איום. ניתוח הציורים כלל בחינה של מאפייני הדמות, גודלה, מיקומה, יחס החלקים זה לזה, פרטים מדויקים כמו איברי גוף, וכן מאפיינים חיצוניים כגון לבוש או יציבות הקווים. גם בציור הבית והעץ נותחו פרטים שחושפים קשיים פנימיים כגון דלת סגורה או חסרה, שורשים חלשים, ענפים מעוותים ועוד.

תוצאות

המחקר מצא קשר משמעותי וברור בין קונפליקט הורי, גירושי ההורים והתפתחות דימוי עצמי שלילי אצל הילדים. בציורים שנאספו נצפו דפוסים חוזרים: אגוא חלש, רמת שליטה נמוכה בדחפים, התנהגות אימפולסיבית וחוסר יכולת להתמודד עם תסכולים. ילדים רבים הציגו דמויות קטנות או חלשות המעידות על תחושת חוסר ערך עצמי. כמו כן נצפתה רמה גבוהה של תוקפנות מודחקת, המתבטאת בציורים באמצעות כתמי כהות, קווים חזקים, שורשים פגועים או חלקי גוף שחסרים. החוקרים מציינים כי כאשר הקשר עם אחד ההורים נקטע בעקבות הגירושין, נצפה דימוי עצמי ירוד יותר ותחושת חוסר ביטחון מובהקת, לעומת ילדים שהמשיכו לשמור על קשר קבוע עם שני ההורים. התוצאות מראות כי בקרב הילדים שנבדקו נמצאו שיעורים גבוהים של חוסר ביטחון, הערכה עצמית נמוכה, שימוש במנגנוני הגנה, תוקפנות מוסתרת, רגרסיה והתנהגויות שמטרתן להפחית חרדה. 83 אחוז מהילדים הפגינו זהירות יתר, וקרוב למחציתם הפגינו חוסר ביטחון מובהק. החוקרים מדגישים כי מאפיינים אלו הם תוצר של המתח המתמשך שבו הילד חי, של תחושת איום רגשית ושל הצורך להסתגל למבנה משפחתי מתפרק.

דיון

בפרק הדיון החוקרים מרחיבים על ההשלכות הרחבות של גירושין וקונפליקט מתמשך על עולמו הרגשי של הילד. המשפחה נתפסת כיסוד שעליו נבנית אישיותו, וכאשר בסיס זה מתערער, הילד מפנים תחושות של דחייה, חוסר אהבה וערך עצמי פגוע. החוקרים מציינים כי הילדים חווים חרדה, מתח, תסכול ועצב, וכי הם נוטים לבטא רגשות אלה דרך התנהגויות אימפולסיביות ורגרסיביות. כמו כן הסבירו כי מנגנוני ההגנה שמפעילים הילדים, כגון נסיגה או הימנעות, משמשים אמצעי הישרדות רגשי שאינו מאפשר עיבוד אמיתי של החוויה. התנהגויות אלו מחלישות את היכולת של הילד להגיע לאיזון רגשי ובריאות נפשית בהמשך חייו.

מסקנות

החוקרים מסכמים כי לילדים להורים גרושים קיימים קשיים משמעותיים בבניית דימוי עצמי בריא. הם משתמשים במנגנוני הגנה רבים, מגלים חוסר ביטחון עמוק, הערכה עצמית נמוכה ותוקפנות מודחקת. בנוסף, ילדים רבים מאמצים התנהגות שקטה או נסוגה כדרך להתמודד עם הקונפליקט סביבם, דבר הפוגע ביכולתם להביע את רגשותיהם ולפתח ביטחון עצמי. המחקר ממחיש כי ישנה חשיבות עצומה ליציבות רגשית, לתמיכה הורית עקבית ולשמירה על קשר עם שני ההורים גם לאחר הגירושין, על מנת לצמצם את הפגיעה בדימוי העצמי של הילדים.

חשיבות המאמר

המאמר חשוב משום שהוא מדגיש את ההשפעה העמוקה שיש לקונפליקטים משפחתיים ולגירושי הורים על התפתחות הדימוי העצמי של ילדים בגיל צעיר, וזאת באמצעות שילוב בין מסגרת תאורטית לבין ממצאים אמפיריים המבוססים על טכניקות השלכתיות. הוא מצביע באופן ברור על דפוסים רגשיים והתנהגותיים שחוזרים בקרב ילדים שחוו גירושין לא מאוזנים, כגון חוסר ביטחון, הערכה עצמית ירודה ותוקפנות מודחקת, ומסביר כיצד סביבה משפחתית לא יציבה פוגעת ביכולת הילד לבנות תפיסה חיובית של עצמו. תרומתו המרכזית היא בהדגשת החשיבות של יציבות רגשית ושל תמיכה הורית עקבית גם לאחר הגירושין, וכן בהצעת הבנה עמוקה של צרכיהם הרגשיים של ילדים במצבי משבר משפחתי, מה שיכול להוות בסיס להתערבות טיפולית, חינוכית וחברתית. המאמר מתאים לכתיבת עבודות אקדמיות על השפעת הגירושין על ילדים.