Sipahioglu, M., Mifsud, D., & Eryilmaz, N. (2025). An Examination of School Leadership Types and Their Effect on Teacher Turnover Intentions: Evidence from TALIS. Leadership and Policy in Schools, 1-21.
תקציר
המאמר "בחינה של סוגי הנהגה בית־ספרית והשפעתם על כוונות עזיבה של מורים: עדויות ממחקר TALIS" עוסק בהשפעת סגנונות מנהיגות שונים בבתי ספר על כוונות העזיבה של מורים, תוך שימוש בנתונים ממחקרי TALIS הבינלאומיים של ה-OECD לשנים 2013 ו-2018. החוקרים מטה סיפהיוגלו, דניס מיפסוד ונורולה ארילמאז ניתחו נתונים של למעלה מ־250,000 מורים מ־48 מערכות חינוך ברחבי העולם, במטרה להבין כיצד מנהיגות הדרכתית (Instructional Leadership) ומנהיגות מבוזרת (Distributed Leadership) משפיעות על הנטייה של מורים להחליף בית ספר. המחקר משלב ניתוחים תיאוריים, רגרסיות לוגיסטיות ומטה-אנליזה בין-מדינתית.
רקע תיאורטי
מנהיגות מבוזרת
מנהיגות מבוזרת מוגדרת כמודל שבו הנהגה אינה מרוכזת בידי אדם יחיד אלא מתחלקת בין חברי הארגון, בעיקר בין מנהלים למורים. לפי ספיליין (2005) והאריס (2008), מדובר בתפיסה מערכתית הרואה בהנהגה תהליך שיתופי שבו כל בעלי התפקידים נושאים באחריות משותפת להצלחת בית הספר. המנהיגות המבוזרת מחזקת תחושת מחויבות קולקטיבית, יעילות עצמית ושייכות. מחקרים קודמים מצאו כי גישה זו תורמת לאקלים ארגוני חיובי ולשימור מורים, משום שהיא מעודדת שיתוף פעולה, אמון והזדהות עם מטרות הארגון. עם זאת, היקף הצלחתה משתנה בין מדינות ותלוי במידת האוטונומיה שמוענקת למורים ובמדיניות החינוכית המקומית.
מנהיגות הדרכתית
מנהיגות הדרכתית מתמקדת בתפקידו של המנהל כמוביל תהליכי הוראה ולמידה בבית הספר. על פי הולינג'ר ומרפי (1985), היא כוללת הגדרת חזון חינוכי, פיקוח על איכות ההוראה, מתן משוב והבטחת סביבת למידה תומכת. המנהל משמש כאן דמות מובילה המכוונת את הצוות להשגת הישגים לימודיים. אף שמחקרים קודמים קישרו בין מנהיגות הדרכתית לבין שיפור הישגי תלמידים ושביעות רצון של מורים, קיימת ביקורת כי היא עלולה להיתפס כהיררכית מדי ולהעמיס על המורים תחושת פיקוח מתמדת, במיוחד במערכות חינוך ריכוזיות.
כוונת עזיבה של מורים
כוונת עזיבה (Turnover Intention) מתייחסת לרצונם של מורים לעזוב את מקום עבודתם, אם למוסד אחר ואם למעבר מתחום ההוראה כולו. מחקרים מזהים גורמים מרובי-רמות המשפיעים על תופעה זו: מאפיינים אישיים (גיל, מגדר, שביעות רצון), תנאי עבודה (גודל כיתה, שכר, משאבים), ומאפייני מערכת (מדיניות הערכה, שוק העבודה המקומי). המנהיגות הבית-ספרית נחשבת גורם משמעותי המשפיע על מידת המחויבות של מורים ועל החלטתם להישאר או לעזוב. מנהלים המשלבים סגנון שיתופי ותומך נוטים להפחית את הסיכון לעזיבה.
מטרת המחקר
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשרים בין שני סוגי הנהגה – מבוזרת והדרכתית – לבין כוונות עזיבה של מורים, תוך בחינת השינויים בין השנים 2013 ו-2018 במדינות שונות. המחקר ביקש לזהות האם קיימים דפוסים גלובליים קבועים או שמדובר בתופעה תלוית הקשר תרבותי ומדינתי. החוקרים הציבו ארבע מטרות עיקריות: ניתוח מגמות כלליות של כוונות עזיבה לאורך זמן, בחינת השפעת השנה על כוונות עזיבה באמצעות רגרסיה קבועת אפקטים למדינות, ניתוח השפעת שני סגנונות המנהיגות באמצעות רגרסיה לוגיסטית, וביצוע מטה-אנליזה בין-מדינתית להשוואת התוצאות.
מתודולוגיה
הנתונים נשענו על סקרי TALIS 2013 ו־2018, שבהם השתתפו מורים ומנהלים בחינוך היסודי והעל-יסודי במדינות רבות. משתנה התלות היה "כוונה לעזוב את בית הספר", שנמדדה בשאלון המורים (Strongly Agree עד Strongly Disagree). הנתונים קודדו למשתנה דיכוטומי – 0 ללא כוונה לעזוב ו-1 לכוונה לעזוב. שני המשתנים המרכזיים הבלתי תלויים נמדדו באמצעות סולמות TALIS: מדד מנהיגות הדרכתית (T3PLEADS) ומדד מנהיגות מבוזרת (T3PLEADP). ניתוח הנתונים כלל שלושה שלבים: (1) ניתוח תיאורי של שיעורי כוונות העזיבה לפי מדינות; (2) רגרסיה קבועת אפקטים לבדיקת השפעת השנה; (3) רגרסיות לוגיסטיות נפרדות לכל מדינה ומטה-אנליזה להערכת השפעה כוללת.
ממצאים עיקריים
מגמות כלליות
ב־2013 רוב המורים (מעל 70%) לא הביעו רצון לעזוב את בית הספר, אם כי במדינות כמו מלזיה וסינגפור נרשמו שיעורים גבוהים יחסית של כוונות עזיבה. ב־2018, היציבות נותרה גבוהה, אך מדינות מסוימות, כגון ערב הסעודית ודרום אפריקה, הציגו שיעורי כוונות עזיבה חריגים (מעל 35%). מדינות אירופאיות כמו דנמרק וצ'כיה הפגינו שיעורי עזיבה נמוכים במיוחד (כ־9%). ניתוח השינוי בין השנים העלה כי לא נצפה שינוי מובהק ברמה הגלובלית, אך קיימים הבדלים ניכרים בין מדינות. מרבית השונות (כ־98%) הוסברה בהבדלים בין מדינות ולא בשינויי זמן.
רגרסיות ומטה-אנליזה
תוצאות הרגרסיות הצביעו על כך שהשנה 2018 לא ניבאה שינוי מובהק בכוונות עזיבה לעומת 2013. במטה-אנליזה שנערכה על פני 34 מדינות, מנהיגות הדרכתית נמצאה כבעלת השפעה זניחה ולא מובהקת (גודל אפקט 0.02, p=0.45). לעומת זאת, מנהיגות מבוזרת נמצאה כבעלת השפעה שלילית ומובהקת על כוונות עזיבה (גודל אפקט -0.057, p=0.028), כלומר כאשר מנהיגות מבוזרת גוברת – שיעור המורים המעוניינים לעזוב קטן. ההשפעה הייתה עקבית יחסית בין מדינות, עם שונות ביניהן של כ-18%.
דיון
הממצאים מצביעים על כך שכמעט ואין שינוי עולמי בכוונות עזיבה בין השנים 2013 ל־2018, אך קיימת שונות מדינתית משמעותית הנובעת ממדיניות, תנאי עבודה והקשרים תרבותיים. מדינות שבהן שכר המורים גבוה, תנאי העבודה נוחים ותמיכת הצוות חזקה, מציגות יציבות רבה יותר. לעומת זאת, מדינות שבהן קידום מקצועי מוגבל או העומס גבוה – חוות שיעורי עזיבה גבוהים יותר.
ההשפעה השלילית והמובהקת של מנהיגות מבוזרת על כוונות עזיבה תומכת בתפיסה שלפיה שיתוף מורים בקבלת החלטות מגביר תחושת שייכות, אחריות ומחויבות. המחקר מדגים כי שיתוף אמיתי בהובלה הבית-ספרית עשוי לחזק את מעורבות המורים ולהפחית את רצונם לעזוב. עם זאת, יש להדגיש כי השפעתה של מנהיגות מבוזרת תלויה בהקשרים תרבותיים ומוסדיים – במדינות שבהן מערכת החינוך ריכוזית, מרחב השיתוף של המורים מוגבל ולכן השפעת המודל פוחתת.
באשר למנהיגות הדרכתית, לא נמצא קשר מובהק בין סגנון זה לבין כוונות עזיבה. הסבר אפשרי הוא שמנהיגות הדרכתית, המתמקדת בהערכת מורים ובפיקוח פדגוגי, עלולה לעורר תחושת עומס או לחץ במקום לעודד מחויבות, במיוחד כאשר היא מיושמת בצורה היררכית. רק במקרים בודדים, כגון בפרובינציית אלברטה שבקנדה, נצפתה השפעה חיובית מובהקת.
מסקנות והשלכות מדיניות
המאמר מדגיש כי מנהיגות מבוזרת מהווה כלי אפקטיבי להפחתת עזיבת מורים, בעוד שמנהיגות הדרכתית לבדה אינה מספיקה. לשם שיפור יציבות כוח ההוראה, מומלץ למקבלי ההחלטות לעודד דפוסי הנהגה שיתופיים המשלבים מורים בתכנון ובהובלה, לצד יצירת תנאים מערכתיים התומכים במעורבות זו. יש לשים דגש על התאמה תרבותית של המנהיגות ועל פיתוח הכשרות למנהלים שיקדמו אמון ושיתוף פעולה אמיתי בצוותי ההוראה.
מגבלות והמלצות למחקר עתידי
החוקרים מציינים כי הסתמכות על נתוני שאלון עשויה להביא להטיות תפיסתיות. בנוסף, עיצוב המחקר אינו מאפשר הסקת סיבתיות. מומלץ להמשיך ולחקור את הנושא באמצעות מחקרים ארוכי טווח, שיטות איכותניות (כגון ראיונות) ושילוב ניתוחים מורכבים כמו מודלים של משוואות מבניות, שיבחנו מתווכים אפשריים כגון שביעות רצון, זהות מקצועית ומחוייבות ארגונית.
סיכום
המאמר מציע תרומה משמעותית להבנת הקשר בין סגנונות הנהגה לבין שימור מורים במערכת החינוך. הממצאים מצביעים כי למנהיגות מבוזרת יש השפעה עקבית וחיובית על הפחתת כוונות עזיבה, בעוד שמנהיגות הדרכתית אינה גורם מרכזי. המחקר מדגיש את חשיבות התאמת המנהיגות להקשרים המקומיים ואת תרומתה של גישה שיתופית ליצירת תרבות ארגונית יציבה ותומכת. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בנושא נשירת מורים.