Doerr, N. M. (2015). Volunteering as Othering: Understanding a Paradox of Social Distance, Obligation, and Reciprocity. Partnerships: A Journal of Service-Learning & Civic Engagement, 6(2).
רקע ושאלת המחקר
התנדבות נתפסת לרוב כגישור על פערים חברתיים, כדרך לחצות גבולות בין קבוצות ולפתח אמפתיה והבנה. אולם תפיסה זו מניחה מראש שקיים הבדל בין המתנדבים לקהילה שבה הם פועלים, מבלי לבחון כיצד הבדל זה נוצר מלכתחילה. השאלה המרכזית שמנחה את המחקר היא: מדוע, מבין כלל המעשים הנעשים ללא תשלום, חלקם נקראים "עבודת התנדבות" וחלקם לא? מה אומרת ההבחנה הזאת על אופיה של ההתנדבות? ומהו חזון החברה שהיא מעודדת?
השאלה צמחה מתצפית שנעשתה בשבוע עבודה של קבוצת סטודנטים מקולג' בצפון-מזרח ארצות הברית, שהגיעו לניו אורלינס בחופשת האביב של 2013 לשקם בתים שניזוקו בהוריקן קתרינה. חברי הקבוצה הביעו שמחה רבה על כך שהכירו את בעלי הבתים. הדבר עורר תהייה: אילו היה מדובר בבני משפחה או חברים, האם היינו מכנים את העבודה "התנדבות"? כנראה שלא. ומה משמעות ההבדל הזה?
מסגרת תיאורטית
כדי לנתח כיצד נבנית ההבחנה בין מתנדבים לקהילה, נשענת העבודה על שני הוגים מרכזיים.
לואי אלתוסר טען שהאידיאולוגיה פועלת על ידי הצבת יחידים בתוך מערכות של קטגוריות. האנשים חווים את העולם דרך קטגוריות אלה, וההתנהגות והשפה שלהם מגשימות את האידיאולוגיה. ג'ודית באטלר הוסיפה את מושגי הפרפורמטיביות והציטטיות: השיח אינו רק מתאר מציאות קיימת, אלא מייצר אותה מחדש בכל פעם שהוא נאמר ומצוטט. כך, כינוי מעשה מסוים "עבודת התנדבות" הוא מעשה פרפורמטיבי שמייצר הבדל בין הצדדים המעורבים.
על בסיס תיאוריות אנתרופולוגיות של חליפין וגיפטים, מרסל מוס טען שחליפין של מתנות עוסקות ביסודן בקשרים חברתיים. מרשל סאלינס הציע שההדדיות מסוגים שונים מותנית בקרבה החברתית: ככל שהקרבה גדולה יותר, כך ניתן לדחות את ההדדיות לאין-קץ. על פי מסגרת זו, עזרה למשפחה ולחברים היא חלק ממארג של קשרים חברתיים הדדיים, ואילו התנדבות, שאינה מצפה ל"החזר", ממקמת את המקבל מחוץ ללולאה הזו ומציבו כחייב נצחי בעמדה נמוכה יותר.
שיטת המחקר
המחקר התבסס על עבודה אתנוגרפית הכוללת תצפית משתתפת וראיונות עומק. שלושה משתתפים נבחרו לניתוח מעמיק משום שהרחיבו את תשובותיהם יותר מאחרים: ויל, מלווה בשנות העשרים לחייו עם ניסיון עשיר בהתנדבות; ג'נט, סטודנטית לסיעוד בשנה השלישית; וביסרה, סטודנטית בשנה הרביעית למדעי הנפש. כולם זיהו עצמם כלבנים או ממוצא אירופי. השאלות שנשאלו נגזרו מעיקרון הלשנות המבנית: משמעותה של מילה מתגבשת ביחס לניגודה. לכן נשאלו המשתתפים לא רק מה הם רואים כהתנדבות, אלא גם מה אינם רואים כך.
ממצאים: מה היא ומה אינה התנדבות?
הגדרות ראשוניות: ויל הגדיר התנדבות כעזרה לאחרים ללא ציפייה לתמורה. ג'נט הוסיפה שלושה תנאים: עזרה לנצרכים, עשיית הדבר מרצון, ועשייתו עבור אנשים מחוץ לקבוצה שלה. ביסרה הדגישה את הממד המבני: כולנו חייבים לסייע בתיקון אי-השוויון החברתי, כחובה אזרחית ולא מתוך פטרנליזם.
עזרה בארוחות הקבוצה: אף אחד מהשלושה לא ראה בהכנת אוכל לחברי הקבוצה עצמה התנדבות. ויל כינה זאת "עבודה משותפת" וביסרה קראה לה "שיתוף פעולה" ו"קולבורציה", מושגים שעשויים לשמש מודל חלופי לתפיסת ההתנדבות.
עזרה למשפחה: אף אחד מהמשתתפים לא ראה בעזרה לבני משפחה התנדבות. ויל תיאר זאת כעזרה ל"שלך", ג'נט הסבירה שהיא חשה חובה מכוח הדדיות, וביסרה אמרה שהיא פשוט לא רואה בעזרה לקרובים התנדבות, ולאחר מכן תיקנה את הגדרתה ואמרה שהתנדבות היא עזרה לזרים.
עזרה לשכנים: כאן נחלקו הדעות לפי הסיטואציה הספציפית. ג'נט, למשל, אמרה שתתייחס לכך כהתנדבות רק אם מדובר במצוקה אמיתית, כמו נזק מסופה, ולא כשמדובר בסיוע רגיל בשיפוץ.
התנדבות כהאחרה
הניתוח מגלה שמה שמשותף לכל שלושת המשתתפים הוא שהתנדבות, בהגדרתם, היא עזרה לזרים. כינוי מעשה "עבודת התנדבות" הוא מעשה פרפורמטיבי של האחרה: הוא מייצר הבדל וגבול בין הצדדים, ומציב את המקבל כ"אחר". גבול זה אינו קיים מראש, אלא נבנה בעצם המעשה של הכינוי. כך, גם התנדבות שמבקשת לגשר על פערים עלולה לשחזר אותם בלי משים.
יש בכך פרדוקס: ביסרה, למשל, ראתה את חברי החברה כקשורים זה לזה ואחראים אחד לשני, אך גם היא נדרשה להכיר שעזרה לזרים שונה עבורה מעזרה לקרובים, ולפיכך כינתה אותה בשם שונה, שם שמייצר את הפרדה גם כשהיא אינה מתכוונת לכך.
השלכות והצעות לדרך חלופית
ההכרה בכך שהתנדבות היא מעשה של האחרה פותחת אפשרות לשינוי. הדרך לא עוברת בביטול ההתנדבות, אלא בשינוי הפריים שבו היא מתרחשת. הדגם שמציעים ויל וביסרה לגבי ארוחות הקבוצה, "עבודה משותפת", "שיתוף פעולה", מאפשר לדמיין מחדש את הקשר בין הצדדים כקשר בין שווים, ולא בין מיטיב למוטב. גם מודל ג'נט ניתן לעיצוב מחדש: אם נראה בסיוע לאנשים הנמצאים בצרה חובה הדדית בין בני חברה, בדומה לחובות משפחתיות, ולא כ"שירות" שקבוצה מציעה לאחרת, ייפחת הממד ההיררכי.
ציטוט מושגים אלו, בניית שיח של "עבודה משותפת" ו"שיתוף פעולה" במקום "שירות" ו"התנדבות", הוא עצמו מעשה פרפורמטיבי שיכול, לאורך זמן, לעצב מחדש את יחסי הכוחות בין הצדדים ולסלול דרך לחברה שבה אנשים פועלים יחד כשותפים שווים, ולא כמתנדבים ומוטבים.