Michelsen, N., De Orellana, P., & Costa Buranelli, F. (2025). The reactionary internationale: the rise of the new right and the reconstruction of international society. International Relations, 39(1), 3-29.
מבוא
המאמר, שנכתב בידי ניקולס מיקלסן, פבלו דה אוריאנה ופיליפו קוסטה בורנלי, עוסק בהיווצרותה של אידאולוגיה בין-לאומית חדשה שמכונה "האינטרנציונל הריאקציונרי" (Reactionary Internationalism). לפי החוקרים, אידאולוגיה זו מאפיינת את התגבשותו של הימין החדש ברחבי העולם ואת השפעתה ההולכת וגוברת על מוסדות ופרקטיקות של היחסים הבין-לאומיים. הימין החדש, המיוצג על ידי מנהיגים כמו דונלד טראמפ, ג'אייר בולסונארו, ויקטור אורבן, ג'ורג'ה מלוני, נרנדרה מודי, ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג, חותר לערער את הסדר הליברלי הגלובלי ולהחליפו במבנה נורמטיבי חדש, המבוסס על ריבונות תרבותית-לידתית (birth-cultural sovereignty). מטרת המאמר היא לנתח כיצד רעיון זה מתגבש לכדי תשתית רעיונית ומעשית של חברה בין-לאומית ריאקציונרית, תוך שימוש בתיאוריות של האסכולה האנגלית והמתודולוגיה הפוסט-סטרוקטורליסטית.
שינוי נורמטיבי בחברה הבין-לאומית
החוקרים מבססים את דיונם על האסכולה האנגלית, הרואה ביחסים הבין-לאומיים חברה של מדינות הפועלות על פי נורמות ומוסדות משותפים. לשיטתם, האסכולה הזו מאפשרת להבין שינוי לא כקריסה של הסדר, אלא כהתמרה של עקרונות היסוד. כך, בעוד שהסדר הליברלי התבסס על רעיונות של זכויות אדם, ריבונות שוויונית ורב-צדדיות, הימין החדש מקדם סדר חלופי המבוסס על שלושה מרכיבים: עיקרון מכונן חדש של ריבונות תרבותית-לידתית, מוסד של "תחומי סמכות בלעדיים" (exclusive spheres of competence) ומוסד של "עסקתיות" (transactionalism).
ריבונות תרבותית-לידתית מציבה את הזהות הלאומית כנגזרת של לידה ותרבות, לא של אזרחות אוניברסלית. תחומי סמכות בלעדיים מצדיקים את הזכות של מדינות לפעול באין מפריע במרחבן התרבותי והגאוגרפי. העסקתיות מייצגת מעבר ממדיניות של דיפלומטיה מבוססת חוקים ושוויון למדיניות של מיקוח בין כוחות לא שווים, המבוססת על אינטרסים רגעיים. שלושת המרכיבים הללו מבנים יחדיו חברה בין-לאומית חדשה, המוותרת על עקרונות אוניברסליים ומקדשת היררכיה, ייחוד לאומי והדרה.
רעיונות ותולדות האינטרנציונל הריאקציונרי
המאמר מתחקה אחר מקורותיו הרעיוניים של הימין החדש. הוא מראה כי תנועות לאומניות וריאקציונריות, החל בתגובות למהפכה הצרפתית וכלה בזרמים בני זמננו, מאוחדות סביב ביקורת על הליברליזם והקוסמופוליטיות. הריאקציונרים שואפים לשקם סדר מסורתי שאבד, או לפחות את התנאים לקיומו. הימין החדש הנוכחי, לפי החוקרים, אינו אנטי-בין-לאומי אלא מנסה לכונן בינלאומיות מסוג אחר, המבוססת על ריבונות תרבותית ועל כיבוד הבדלים "טבעיים" בין עמים ותרבויות.
ליבת האידאולוגיה הזו היא מושג ה"תרבות הלידתית" (birth-culture), שמקורו בלאומיות של מוריס בארס בסוף המאה ה-19. לפי גישה זו, זהותו של אדם נקבעת על פי לידתו לתוך תרבות מסוימת, ולתרבות זו יש גבולות טבעיים שאינם פתוחים לכולם. כך נשללת תפיסת זכויות האדם האוניברסליות, הנתפסות כהתערבות מערבית במרחבים תרבותיים עצמאיים.
הימין החדש מגלם גמישות אסטרטגית: הוא יכול לשלב עמדות שונות כלפי כלכלה, דת או מגדר, כל עוד הן משרתות את העיקרון הבסיסי של ריבונות תרבותית. כך נוצרת קואליציה עולמית רופפת, הכוללת גם דמוקרטיות לא ליברליות כמו הונגריה והודו, וגם משטרים סמכותניים כמו רוסיה וסין. אף על פי שיש ביניהם הבדלים ניכרים, כולם חולקים התנגדות עמוקה לליברליזם הגלובלי ולמוסדותיו הרב-צדדיים.
האינטרנציונל הריאקציונרי בפעולה
בחלק האמפירי של המאמר מראים המחברים כיצד רעיונות אלו באים לידי ביטוי במדיניות חוץ ודיפלומטיה. הם ניתחו למעלה מ-280 הצהרות רשמיות של מנהיגים מהימין החדש ומצאו בהן דפוס עקבי של דחיית הנורמות הליברליות.
בהקשר של תרבות הלידה, המחברים מציינים את מדיניות ההגירה של סלוויני באיטליה, שהפר את דיני הים כדי למנוע הצלת פליטים; את חוקי ההגירה בבריטניה שמפלילים כניסה למדינה ללא היתר; ואת מדיניות טראמפ למניעת כניסת מוסלמים. באותה רוח נחקק בהודו חוק האזרחות מ-2019, המקנה אזרחות למי שנולד לדת ההינדית אך לא למוסלמים. ברוסיה ובסין, עקרון זה מתבטא בדיכוי מיעוטים אתניים ובטענה כי נאמנות תרבותית-לאומית קודמת לזכויות הפרט.
העיקרון השני, עסקתיות, ניכר במדיניות הסחר של טראמפ, במו"מ על הסכמים דו-צדדיים ובערעור על ארגונים רב-צדדיים. גם רוסיה וסין משתמשות בעסקתיות להצדקת השפעתן האזורית: רוסיה רואה בזכותה לשלוט במרחב ה"עולם הרוסי" ובסביבותיו, וסין דורשת הכרה בבלעדיותה בדרום מזרח אסיה ובים סין הדרומי. כך נוצרת מערכת של יחסים בין מדינות המבוססת על כוח, אינטרסים נקודתיים והיעדר מחויבות מוסדית.
העיקרון השלישי, תחומי סמכות בלעדיים, מבסס לגיטימציה להגמוניה אזורית. מושג זה משמש להצדקת טענות ריבונות רוסיות באוקראינה ובאסיה המרכזית, את תביעותיה הטריטוריאליות של סין, ואת רעיון "אירופה של אומות" בקרב מנהיגי הימין האירופי. במקום ניהול מאוזן של כוח בין מדינות, נוצר עיקרון חדש של חלוקת אזורי השפעה לפי תרבות וזהות.
המאמר מדגים כיצד עקרונות אלו חודרים גם לתחום הנורמטיבי של מגדר וסביבה. ברוסיה, פולין והונגריה נאסר "תעמולה הומוסקסואלית" בשם ההגנה על זהות לאומית ודתית. בנושא האקלים, מנהיגי הימין החדש מאמצים גישה עסקתית: טראמפ, בולסונארו ומודי מתנגדים להסכמים מחייבים ורואים בשמירה על הסביבה עניין פנימי של כל מדינה. ההתחייבויות הגלובליות מוחלפות בהצהרות ריבוניות על אחריות "כלפי התרבות שלנו בלבד".
המכלול הריאקציונרי והשלכותיו
החוקרים מסכמים כי מכלול זה יוצר חברה בין-לאומית חדשה המבוססת על פלורליזם מינימלי: מדינות מכירות זו בזו כל עוד הן אינן מתערבות זו בענייניה של השנייה, וכל קשר ביניהן הוא עסקה זמנית. הנורמות האוניברסליות של זכויות אדם, שוויון ורב-צדדיות מוחלפות במערכת היררכית של תרבויות-לידה מתחרות.
לדברי המחברים, מדובר בתהליך של פישוט (minimisation) של מוסדות החברה הבין-לאומית: ריבונות תרבותית מחליפה את עקרון השוויון האנושי, העסקתיות מחליפה את החוק הבין-לאומי והדיפלומטיה הרב-צדדית, ותחומי הסמכות הבלעדיים מחליפים את ניהול מאזן הכוחות והמלחמה. כך נוצר סדר עולמי ריאקציונרי שבו אלימות, אי-שוויון וחוסר מחויבות נתפסים כתופעות טבעיות של יחסי תרבות-לידה.
מסקנות
המאמר טוען כי הימין החדש אינו רק "שובר סדר" אלא יזם נורמטיבי המציע סדר עולמי חלופי. דרך שיתוף פעולה בין מנהיגים שונים, נבנית חברה בין-לאומית ריאקציונרית המתבססת על זהות, לא על אוניברסליות. במונחים של האסכולה האנגלית, מדובר בשינוי יסודי בעקרון המכונן של החברה הבין-לאומית, מריבונות שוויונית לריבונות תרבותית.
החוקרים מסיקים כי מגמה זו אינה מקרית או זמנית, אלא תהליך מתמשך של סוציאליזציה נורמטיבית: המדיניות והדיפלומטיה של הימין החדש מעניקות לגיטימציה עולמית לעקרונות חדשים של ריבונות, כוח ויחסים בין מדינות. האינטרנציונל הריאקציונרי אינו רק תגובה זמנית אלא בנייה שיטתית של סדר בין-לאומי חדש, המתנגד ליסודות ההומניסטיים של הליברליזם ומציע תחתם סדר המבוסס על ייחוד תרבותי, היררכיה ועימות מתמיד בין עמים ותרבויות.
כך, מסכם המאמר, העולם ניצב בפני מעבר מהסדר הליברלי-גלובלי לסדר ריאקציונרי שבו "התרבות הלידתית" הופכת לעקרון המארגן של הפוליטיקה העולמית, והאוניברסליות מפנה את מקומה לתחרות בין תרבויות ריבוניות. זהו שינוי עמוק בתפיסת "החברה הבין-לאומית" עצמה – ממרחב של שיתוף פעולה וערכים משותפים, למערכת של עסקאות, היררכיות וגבולות תרבותיים שאינם ניתנים למעבר.
