Liu, Y., Xue, Y., Zhao, H., Yao, H., Zhan, X., Suk, S., … & Yuan, Y. (2025). Coupling coordination and spatiotemporal dynamic evolution between culture and tourism industry in Japan. Scientific Reports, 15(1), 7777.
מבוא ורקע
המחקר בוחן את הקשר המשולב בין תעשיית התרבות והתיירות ביפן במימדים המרחביים והזמניים, תוך שימוש במודל דרגת תיאום הצימוד. המחקר מבוסס על נתונים מ-46 פרפקטורות יפניות בין השנים 2009-2019. תעשיית התיירות היא מנוע כלכלי קריטי בכלכלה העולמית, כאשר בשנת 2022 הגיע מספר התיירים הבינלאומיים ל-9.57 מיליארד והכנסות התיירות העולמיות הגיעו ל-4.6 טריליון דולר. יפן, עם מורשת תרבותית עשירה ו-20 אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, מהווה מקרה מבחן מעניין לבחינת הקשר בין תרבות לתיירות, במיוחד כאשר התיירות תרמה 7.3% לתמ"ג היפני ב-2019.
סקירת ספרות
המחקר מתבסס על הכרה גוברת בקשר ההדוק בין תרבות לתיירות. דוח ארגון התיירות העולמי של האו"ם מצביע על כך ש-37% מפעילויות התיירות העולמיות קשורות לאלמנטים תרבותיים, עם שיעור גידול שנתי של 15% במספר התיירים התרבותיים. תהליך האינטגרציה בין תרבות לתיירות הוא תהליך המשלב את שתי התעשיות לקידום שיתוף משאבים, קידום הדדי והשגת מטרות משותפות. התרבות משמשת כבסיס לחוויות תיירותיות, בעוד התיירות פועלת כמקור הכנסה למוסדות תרבותיים. יחסים סימביוטיים אלה לא רק משפרים את היתרון התחרותי של התיירות אלא גם מניעים את הפעילות הכלכלית שלה.
אזור המחקר ומקורות הנתונים
המחקר בוחן 46 פרפקטורות יפניות על פני 11 שנים, תוך התמקדות בתקופה שלפני מגפת הקורונה שהביאה לעצירת הפעילות התיירותית העולמית. הנתונים נאספו ממקורות ממשלתיים רשמיים יפניים, כולל משרדי תחבורה, תיירות, בריאות ורווחה, וסוכנויות לענייני תרבות. במקומות שבהם חסרו נתונים, נעשה שימוש באינטרפולציה לינארית להשלמתם.
שיטות המחקר
המחקר משתמש במספר שיטות מתקדמות. ראשית, נבנתה מערכת אינדיקטורים להערכת רמת הפיתוח המקיפה של תעשיות התרבות והתיירות, הכוללת 23 אינדיקטורים משניים המחולקים לשני תת-מערכות. שנית, נעשה שימוש בשיטת האנטרופיה לקביעת משקלות האינדיקטורים באופן לא מוטה. שלישית, הופעל מודל דרגת תיאום הצימוד, המשמש לניתוח דרגת הפיתוח המתואם של תופעות שונות. מודל זה בוחן את הקשרים, ההשפעות ההדדיות ורמת התיאום בין שתי מערכות או יותר. בנוסף, שולב מודל דרגת ההשתייכות הפאזי לטיפול באתגר של שינויים פתאומיים בערכי גבול. לבסוף, נעשה שימוש בניתוח צפיפות גרעין וניתוח מקבצים מרחביים לבחינת דפוסי הקשר המרחבי.
ממצאים
מהפרספקטיבה הזמנית, שתי תעשיות התרבות והתיירות הראו מגמת עלייה כללית בתקופת המחקר. מדד התרבות של מרבית הפרפקטורות התרכז בין 0.1 ל-0.3, מה שמצביע על רמת פיתוח נמוכה יחסית. טוקיו ואוסקה התבלטו באופן משמעותי, כאשר מדדי התרבות שלהן נשארו מעל 0.75 לאורך כל התקופה. מדד התיירות הממוצע נע בין 0.185 ל-0.307, כאשר גם כאן טוקיו ואוסקה שמרו על מדדים מעל 0.6. הפער בין אזורים מפותחים אלה לשאר הפרפקטורות נותר משמעותי, אם כי התכווץ במעט עם הזמן.
דרגת תיאום הצימוד בין התרבות והתיירות ביפן עלתה מ-0.317 ב-2009 ל-0.378 ב-2019, עלייה צנועה המצביעה על מצב של חוסר איזון קל. מבחינה מרחבית, התגלה דפוס ברור: אזורים הממוקמים לאורך קו הרוחב ה-35 מעלות צפון, במיוחד טוקיו ואוסקה, הפגינו דרגות תיאום גבוהות יותר. לעומתם, אזורים קרובים לקווי הרוחב 32 ו-39 מעלות צפון הציגו דרגות תיאום נמוכות. אזור קנטו סביב טוקיו ואזור קינקי סביב אוסקה הפגינו רמות תיאום מוגברות, בעוד אזורים כמו טוהוקו, צ'וגוקו, קיושו ושיקוקו נותרו בטווח של חוסר איזון חמור עד בינוני. הוקאידו התבלט כיוצא דופן חיובי מחוץ לאזורים המרכזיים.
ניתוח צפיפות גרעין ומקבצים
ניתוח צפיפות הגרעין חשף דפוס של ריכוז גבוה במרכז וריכוז נמוך בצדדים, עם טוקיו ואוסקה כמוקדי הצפיפות העיקריים. ניתוח המקבצים זיהה ארבעה סוגים עיקריים של התקבצות: גבוה-גבוה, גבוה-נמוך, נמוך-גבוה ונמוך-נמוך. אזור קנטו הציג ריכוז משמעותי של התקבצות גבוה-גבוה, בעוד אזורי צ'וגוקו, קיושו ושיקוקו הציגו בעיקר התקבצות נמוך-נמוך. ממצאים אלה מצביעים על כך שאזורים עם רמת תיאום צימוד גבוהה משפיעים חיוביות על סביבתם, במיוחד באזור קנטו.
דיון והסבר לממצאים
ההבדלים המשמעותיים בין טוקיו ואוסקה לשאר הפרפקטורות נובעים מעושרן התרבותי, משאבי התיירות שלהן, תשתיות מפותחות ומוניטין בינלאומי. טוקיו, כמרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של יפן, ואוסקה כעיר השנייה בגודלה, מחזיקות ביתרון משמעותי. העלייה הכללית בתיאום הצימוד במהלך התקופה מיוחסת למדיניות "אבנומיקס" והקלת דרישות הויזה לתיירים זרים. רעידת האדמה הגדולה של מזרח יפן ב-2011, למרות השפעתה ההרסנית, הובילה גם למדיניות שיקום ולפיתוח מסלולי תיירות חדשניים.
מסקנות
המחקר מצביע על שלושה ממצאים מרכזיים: ראשית, קצב הגידול ברמת תיאום הצימוד בין תרבות לתיירות ביפן היה יציב יחסית אך נותר בעיקר לא מאוזן, עם טוקיו ואוסקה המובילות. שנית, מבחינה מרחבית, למעט הוקאידו, ביפן קיים דפוס של תיאום צימוד גבוה במרכז ונמוך בצדדים. שלישית, אזורים מפותחים כלכלית מפגינים התקדמות משמעותית בתיאום בין התרבות והתיירות ומשפיעים חיובית על סביבתם. המחקר ממליץ ליפן לחקור עמוק יותר את משאבי התרבות שלה, לשפר תשתיות ושירותי תיירות, ולחזק את המדיניות המעודדת תיאום בין תרבות לתיירות באזורים נוספים מעבר למרכזים העירוניים הגדולים.