Konya, J., Perôt, C., Pitt, K., Johnson, E., Gregory, A., Brown, E., … & Campbell, J. (2025). Peer-led groups for survivors of sexual abuse and assault: A systematic review. Journal of Mental Health, 34(2), 128-140.
רקע ומטרת המחקר
המאמר "קבוצות בהנחיית עמיתים לנפגעי ונפגעות תקיפה והתעללות מינית: סקירה שיטתית" מציג סקירה מקיפה של מחקרים שבחנו את היעילות והחוויות של משתתפים בקבוצות תמיכה בהנחיית עמיתים בקרב ניצולי תקיפה והתעללות מינית. החוקרים מציינים כי קיימת דאגה גוברת באשר למענה שמקבלים נפגעים ונפגעות של תקיפה מינית, וכי רבים מהם אינם מקבלים טיפול מספק. מטרת הסקירה הייתה לבחון את ההשפעות הבריאותיות והנפשיות של התערבויות קבוצתיות בהובלת עמיתים על מבוגרים שחוו תקיפה או התעללות מינית, ולתאר את חוויות המשתתפים בקבוצות אלה.
שיטות המחקר
הסקירה נערכה על פי עקרונות סקירה שיטתית (PROSPERO 2018 CRD42018070871), וכללה חיפוש נרחב במאגרי מידע כגון Medline, PsycINFO, Embase, Cochrane Library, Web of Science, Sociological Abstracts ו-IBSS. החיפושים נערכו בין השנים 2016–2019, וכללו מאמרים באנגלית שפורסמו בכתבי עת שפיטים. נכללו מחקרים איכותניים, כמותיים ומשולבים שבחנו התערבויות קבוצתיות בהנחיית עמיתים בקרב מבוגרים בעלי היסטוריה של תקיפה או התעללות מינית. להערכת איכות המחקרים השתמשו החוקרים בכלי ה-Mixed Methods Appraisal Tool (MMAT), והניתוח האיכותני נעשה באמצעות גישת ההשוואה המתמדת ותהליך של ניתוח תמטי.
תהליך הסינון והמדגם
מתוך 16,724 מאמרים שנמצאו, רק שמונה עמדו בקריטריונים להכללה. המחקרים שנכללו היו מגוונים מבחינת המדינה, עיצוב המחקר, סוגי המשתתפים ואופי הקבוצות. רובם נערכו בארצות הברית, ואחרים בקנדה ובאוסטרליה. ברובם השתתפו נשים, ומיעוטם גברים. חלק מהקבוצות הונחו אך ורק על ידי עמיתים, אחרות על ידי אנשי מקצוע בשילוב מנחים עמיתים, ואחרות כללו דגם מעורב. חלק מהמחקרים היו תיאורים איכותניים, אחרים כללו נתונים כמותיים והשוואות טרום ואחרי ההתערבות.
תוצאות עיקריות
מניתוח הממצאים עלו חמישה נושאים מרכזיים, שכל אחד מהם כלל תמות ותתי תמות הממחישות את ההשפעות והחוויות של המשתתפים.
השפעות פסיכולוגיות חיוביות
המשתתפים דיווחו על שיפור ביכולת להרגיש רגשות שהודחקו או נותקו בעקבות הטראומה, על הקלה בתחושת הבידוד ועל עלייה בתחושת התקווה והשליטה העצמית. רבים תיארו חיזוק בתחושת הערך העצמי והפחתה באשמה ובבושה. החוויה הקבוצתית אפשרה להם להביע רגשות כמו פחד, זעם, עצב ובגידה, ולמצוא הקלה באמצעות שיתוף ותחושת קבלה. עם התקדמות התהליך, המשתתפים הצליחו להכיר בכך שחוו התעללות, להבין טוב יותר את דפוסי השליטה של הפוגעים ולהפסיק להאשים את עצמם. עבור רבים, ההשתתפות בקבוצה סימנה מעבר ממעמד של "קורבן" למעמד של "שורד".
בנוסף, דווח על השפעות גופניות חיוביות כגון ירידה במשקל, שיפור בהקפדה על פעילות גופנית ובריאות כללית טובה יותר, הנובעים משינוי בדימוי העצמי ובהתנהלות היומיומית. השיפור הפסיכולוגי לווה בהתחזקות פיזית ובירידה בהתנהגויות מזיקות כמו שימוש בחומרים ממכרים או פגיעה עצמית.
השפעות בין-אישיות חיוביות
הקבוצות סייעו למשתתפים להפחית את תחושת הבדידות ולהתחבר מחדש לאחרים. נוצרה תחושת שייכות ויכולת להזדהות הדדית בין המשתתפים. רבים למדו להציב גבולות בריאים, לפתח אסרטיביות ולזהות מערכות יחסים פוגעניות. חלקם סיימו קשרים אלימים או מזיקים, אחרים שיפרו את מערכות היחסים עם בני משפחה ועם ילדיהם. תהליך זה גם אפשר למשתתפים לחוות שינוי בתקשורת ובאמון, ולבנות מחדש יחסים אינטימיים ובריאים יותר.
חוויות מהשתתפות בקבוצה
המשתתפים תיארו את חשיבות המפגש עם אנשים שעברו חוויות דומות, ואת תחושת ההבנה והקבלה שקיבלו – תחושה שלא נמצאה לעיתים בטיפול מקצועי רגיל. הקבוצות נחשבו למקום בטוח ולא שיפוטי שבו ניתן לשתף, לקבל הקשבה ולמצוא משמעות חדשה. עבור חלקם, הקבוצה היוותה מקור תמיכה מרכזי שהשלים או החליף טיפול מקצועי.
יחד עם זאת, עבור רבים סיום הקבוצה היה מאתגר רגשית וגרם לתחושת אובדן וחשש מהפרידה מהחברים ומהמסגרת. חלק מהמשתתפים המשיכו לשמור על קשרים גם לאחר סיום הקבוצה, ולעיתים אף שנים רבות לאחר מכן. הקבוצות שימשו לא רק למטרות תמיכה רגשית אלא גם כזירה ללמידה הדדית, שיתוף מידע ועידוד הדדי להחלמה.
הדדיות בין כאב לריפוי
אחד הממצאים הבולטים היה ההכרה בכך שההשתתפות בקבוצות יכולה לעורר מחדש כאב וזיכרונות טראומטיים, אך דווקא העיסוק בהם מאפשר ריפוי וצמיחה. הכאב וההחלמה הופיעו יחד, באופן שמדגיש את המורכבות של התהליך. המשתתפים ציינו כי השיתוף בכאב עזר לאחרים וגם חיזק את תחושת הערך שלהם עצמם. עבור מנחי הקבוצות, שהיו לעיתים שורדים בעצמם, ההתמודדות עם טראומות אישיות במהלך ההנחיה יצרה גם היא הזדמנות לצמיחה ולהעצמה הדדית.
מנגנוני הקבוצה והיעדר מודל מוסכם
הסקירה העלתה כי קיימת שונות גדולה במודלים של הקבוצות – חלקן היו מוגבלות בזמן ואחרות מתמשכות, חלקן הופעלו על ידי שורדים בלבד ואחרות על ידי אנשי מקצוע עם שותפים מנחי עמיתים. לא נמצאה אחידות בשיטות העבודה או בהערכה, והחוקרים הדגישו את הצורך בביסוס ידע אמפירי על המנגנונים והתנאים התורמים להצלחת ההתערבויות. רבים מהמשתתפים הביעו רצון להמשיך את המפגשים מעבר לזמן שהוקצה, והביעו קושי בפרידה כתוצאה מהגבלת הזמן של הקבוצות.
דיון ומסקנות
ממצאי הסקירה מצביעים על כך שקבוצות בהנחיית עמיתים תורמות באופן חיובי לבריאות הנפשית, הפיזית והחברתית של ניצולי תקיפה מינית. עם זאת, קיימים פערים משמעותיים בידע ובאיכות המחקר הקיים בתחום זה. החוקרים מציינים כי המחקרים שנמצאו היו לרוב באיכות מתודולוגית נמוכה, עם מדגמים קטנים, תיאורים חלקיים והיעדר קבוצות ביקורת. על כן, דרוש מחקר נוסף ומעמיק יותר שיבחן את היעילות של מודלים שונים של קבוצות עמיתים ויזהה אילו מנגנונים מובילים לשינוי.
המאמר מדגיש כי לקבוצות אלו יש פוטנציאל חשוב במתן מענה לאוכלוסייה שלרוב אינה זוכה לטיפול מספק במסגרת שירותי הבריאות הציבוריים. ההשתתפות בקבוצות מספקת חוויה של קבלה, שותפות ואמון, ומאפשרת למשתתפים לעבור תהליך של העצמה אישית וריפוי הדדי. עם זאת, החוקרים מציינים כי השתתפות עלולה לעורר זיכרונות כואבים ודורשת תמיכה מתאימה למנחים ולמשתתפים.
לבסוף, המחברים קוראים להרחבת המחקר והפיתוח של מודלים מובנים של קבוצות עמיתים, כחלק מאסטרטגיה רחבה לשיפור איכות החיים והבריאות הנפשית של שורדות ושורדי תקיפה והתעללות מינית.
חשיבות המאמר
חשיבות המאמר טמונה בכך שהוא מספק בחינה מקיפה וראשונה מסוגה של ההתערבויות הקבוצתיות בהנחיית עמיתים עבור שורדות ושורדי תקיפה והתעללות מינית – תחום שמעט מאוד נחקר עד כה. בעידן שבו עולה המודעות להשפעות ארוכות הטווח של טראומה מינית ולצורך בגישות טיפוליות מגוונות ומונגשות, המאמר מדגיש את תרומתן הייחודית של קבוצות עמיתים כתוספת או חלופה לטיפול המקצועי המסורתי. באמצעות ניתוח שיטתי של הספרות הקיימת, החוקרים מצביעים על כך שהקבוצות הללו עשויות להעניק למשתתפים תחושת שייכות, העצמה ותקווה, ולסייע להם בעיבוד רגשי, בשיקום עצמי ובבניית מערכות יחסים חדשות ובריאות יותר. מעבר לתרומתן הישירה לרווחה האישית של המשתתפים, הממצאים מצביעים גם על חשיבותן של קבוצות אלו כמנגנון חברתי-קהילתי בעל פוטנציאל למענה רחב וכוללני לנפגעים, במיוחד במצבים שבהם שירותי בריאות הנפש אינם מספקים מענה מספק. בכך, המאמר מסמן כיוון מחקרי ומעשי חדש לקידום תמיכה מבוססת קהילה והשתתפות פעילה של שורדים בתהליכי הריפוי שלהם. המאמר מתאים לכתיבת עבודה סמינריונית בהנחיית קבוצות.