Walters, W., & Van Isacker, T. (2025). On the deportation charter: using freedom of information research to map the UK’s charter flight operations, 2010–2024. Journal of Ethnic and Migration Studies, 1-22.
מבוא: מיפוי של פרקטיקה שקופה למחצה
המאמר עוסק בתופעה של טיסות צ'רטר לגירוש מבריטניה, פרקטיקה חשובה אך מועטה ההתייחסות המחקרית לעומת מתקנים אחרים כמו מרכזי מעצר. דרך מקרה הבוחן של בריטניה, מחברי המאמר מנתחים את הפעילות של טיסות הגירוש הצ'רטריות בין השנים 2010 ל־2024 תוך שילוב של נתונים כמותיים ואיכותניים. הם משתמשים בעיקר במחקר המבוסס על חוק חופש המידע (FOI) כדי לייצר תמונה נגדית למידע הרשמי. המאמר מציע תובנות שלושה תחומים עיקריים: כמות ותפוצה של טיסות, המרחב הגאוגרפי של נתיבי הגירוש, והתנגדות של המגורשים – אשר מובילה לכך שטיסות רבות ממריאות כשהן לא מלאות.
חופש המידע ככלי מחקרי
החוקרים ביססו את מרבית הנתונים על בקשות FOI דרך הפלטפורמה WhatDoTheyKnow.com, בה פורסמו תגובות רשמיות מה-Home Office (משרד הפנים הבריטי). מחקר זה נחשב כ"ארכיון נגדי" – אוסף מידע שהמדינה אינה ששה לפרסם, ולעיתים אף מנסה להסתיר. תהליך המחקר כלל איסוף, פענוח והצלבה של מידע מתוך מסמכים סרוקים, עיבודו לגיליונות נתונים, ולבסוף הפקת תרשימים בעזרת כלים דיגיטליים. אף שהמידע שהתקבל אינו שלם, הוא חושף דפוסים משמעותיים ונותן תמונה ברורה יותר של המדיניות מאשר הנתונים הרשמיים.
תכנית טיסות הגירוש הבריטית
טיסות גירוש בצ'רטר הן רק חלק קטן ממערך הגירוש הכולל, אך חשיבותן עולה. בעוד מרבית המגורשים עוזבים בטיסות סדירות, לעיתים מלוּוים בכוח אבטחה או בטיסה עצמאית, טיסות הצ'רטר הן פעולות מסועפות, הדורשות תיאום מוקדם, לוגיסטיקה מורכבת וכוח אדם רב. כל טיסה זוכה לכינוי מבצעי (למשל Operation Aardvark לאלבניה), ומעורבים בה חברות פרטיות, ליווי רפואי, אבטחה ולעיתים גם מפקחים לזכויות אדם.
המדינה מצדיקה את הטיסות בטענות של חיסכון, יעילות או היעדר טיסות סדירות ליעדים מסוימים. עם הזמן גברה גם ההצדקה הבטחונית: טיסות צ'רטר הוצגו כדרך להרחיק "עבריינים מסוכנים", אך בפועל רבים מהמגורשים אינם עבריינים אלא מבקשי מקלט שנדחו. לעיתים אף קיימת טשטוש מכוון בין הקבוצות האלה, כדי ליצור נראטיב ציבורי תומך.
גאוגרפיית הגירוש – ארבעה שלבים עיקריים
המיפוי הגאוגרפי של היעדים שאליהם טסות טיסות הגירוש חושף ארבעה שלבים מובחנים במדיניות הבריטית:
שלב ראשון (2010–2018): השפעות פוסט־קולוניאליות ופוסט־צבאיות
היעדים הבולטים כללו מדינות כמו פקיסטן, ניגריה, אפגניסטן וקוסובו. מדינות אלה מקושרות לעבר קולוניאלי בריטי או להתערבות צבאית. הגירוש נתפס גם כהצהרה פוליטית על "סיום הסכנה" במדינות אלו.
שלב שני (2018–2022): התמקדויות אירופאיות והשלכות הברקזיט
החלה נטייה להפעיל טיסות רבות לגרמניה וצרפת במסגרת תקנת דבלין III. על רקע "משבר הסירות הקטנות" בתעלה האנגלית, בריטניה ניסתה להשיב מבקשי מקלט לאירופה תוך שימוש בטיסות שנקראו Operation Esparto, אף שטיסות אלו לרוב נשאו מספר מועט של מגורשים.
שלב שלישי (2021–2024): צינור הגירוש לאלבניה
נרשמה עלייה חדה בריכוז הטיסות לאלבניה. הדבר נבע מהסכמים דו־צדדיים ומהתמקדות ממשלת בריטניה בהצגת אלבנים כ"איום בטחוני". הטיסות התבצעו בתדירות גבוהה תוך שימוש ברטוריקה צבאית של "קצב קבוע".
שלב רביעי (מ־2024 ואילך): ממשלה חדשה, יעדים חדשים
הממשלה החדשה של הלייבור ביטלה את תכנית הגירוש לרואנדה אך הרחיבה את יעדיה למדינות חדשות כמו ברזיל, טימור-לשתי, גאנה ווייטנאם. היא עשתה שימוש רב בטיסות לצורכי תעמולה, פרסמה סרטוני גירוש ואף הגדירה תקציב ענק לפעולות אלו.
כישלונות והתנגדויות בטיסות הגירוש
אחד הממצאים המרתקים במחקר הוא שיעור הכישלון הגבוה בטיסות, כלומר מספר האנשים שלא הגיעו לבסוף לטיסה למרות שנרשמו אליה. גורמים אפשריים לכך כוללים ערעורים משפטיים ברגע האחרון, סירוב לעלות לטיסה, מחאה או פגיעות עצמיות. ככל שטיסה מסוימת מעוררת מחאה ציבורית רחבה יותר, כך שיעור הכישלון שלה גבוה יותר.
בנוסף, נמצא הבדל בין טיסות שמיועדות לפושעים מורשעים (FNOs) לטיסות של מגורשים אחרים. טיסות עם ריכוז גבוה של פושעים נוטות להיות "יעילות" יותר, שכן המגורשים מקבלים תמריצים כלכליים (כמו מענק של 1,500 ליש"ט או קיצור עונש מאסר) ומעדיפים לשתף פעולה. ככל שהטיסות תדירות יותר, לדוגמה הפעלה שבועית של טיסות ישירות לאלבניה, הן הופכות למערכת "משומנת" יותר.
מסקנות: תרומתו של מחקר ה־FOI והכיוונים הבאים
המחברים מדגישים את חשיבות השימוש בחוק חופש המידע ככלי לחשיפת אזורי הסתרה במדיניות הגירה. הם טוענים כי למרות מגבלות השיטה, היא מאפשרת ייצור ידע אלטרנטיבי וחשיפת מנגנונים חבויים. הם גם קוראים לניתוח מעמיק יותר של גיאוגרפיית התנועה הכפויה – דרך אילו אמצעים וגופים מתבצע הגירוש, ומהם התנאים הגיאופוליטיים שמעצבים אותו.
המאמר מציע נקודת מבט קריטית על טיסות גירוש כמעשה פיזי, פוליטי, לוגיסטי ותקשורתי גם יחד, וקורא להמשך חקירה של נושא זה בזירות נוספות ובאמצעות גישות השוואתיות.