סקירה ממוקדת של חוויותיהן של ספורטאיות עילית בנוגע להריון ולאמהות

McGregor, B., McGrath, R., Young, J., & Nottle, C. (2024). A scoping review of the experiences of elite female athletes concerning pregnancy and motherhood. Sport in Society, 27(8), 1221-1253.

תקציר כללי

המאמר “A scoping review of the experiences of elite female athletes concerning pregnancy and motherhood” מאת McGregor, McGrath, Young ו-Nottle (2024), שהתפרסם בכתב העת Sport in Society, בוחן באופן מקיף את חוויותיהן של ספורטאיות עילית בהתמודדות עם הריון ואמהות, ואת הדרכים בהן החברה, המדע והמערכת הספורטיבית מגיבים לכך. המחברים מציינים כי בעשורים האחרונים חלה עלייה במספר הנשים המשכנות לשלב קריירה ספורטיבית עילית עם חיי משפחה, אך תופעה זו עדיין מלווה בקשיים חברתיים, מוסדיים ורפואיים.

מטרת הסקירה הייתה למפות את הידע המחקרי הקיים בנושא, להדגיש את הפערים בין ממצאים ביו-רפואיים לממצאים חברתיים, ולהציע כיוונים למחקר עתידי ולמדיניות תומכת. הסקירה התבססה על 40 מחקרים שפורסמו בין השנים 2001-2022, שנבחרו לאחר תהליך סינון קפדני בהתאם להנחיות המכון של ג'ואנה בריגס (JBI) לביצוע סקירות ממוקדות.

מבוא

המאמר מציג את השינוי ההיסטורי בהתייחסות החברתית לנשים ספורטאיות בהריון. בעבר, תפיסות מגדריות מסורתיות והנחות רפואיות שמרניות דיכאו את האפשרות של ספורטאיות להמשיך באימונים ובתחרויות בזמן הריון או לאחר לידה. עם זאת, בשנים האחרונות נרשמה עלייה בייצוג התקשורתי של ספורטאיות מצליחות שחזרו להתחרות לאחר לידה, דוגמת סרינה וויליאמס ואחרות, מה שתרם לשינוי התודעתי הציבורי.

עם זאת, המחקר מדגיש כי חרף התקדמות זו, רבות מהספורטאיות עדיין נתקלות בחוסר ודאות רפואית ובהעדר הנחיות מותאמות לאימון ספורטיבי בזמן הריון ולאחריו. בנוסף, הן מתמודדות עם לחצים כלכליים וחברתיים מצד נותני חסות, מאמנים וגופי ספורט, שלעתים תופסים את ההריון כאיום על הקריירה המקצועית.

שיטת המחקר

הסקירה נערכה בהתאם למתודולוגיית JBI, המבוססת על שבעה שלבים ברורים: הגדרת מטרות ושאלת מחקר, בניית פרוטוקול, חיפוש שיטתי במסדי נתונים, סינון לפי קריטריונים, חילוץ נתונים, ניתוחם והצגת ממצאים. שאלה מנחה אחת עיצבה את העבודה: מהן החוויות של ספורטאיות עילית בנוגע להריון ולאמהות?

החיפוש נערך במסדי הנתונים Ovid (Medline) ו-Scopus וכלל שילובים של מונחי חיפוש הקשורים לספורט, הריון ואמהות. לאחר סינון 1,281 פריטים ראשוניים, נותרו 40 מחקרים העומדים בקריטריונים: מחקרים איכותניים, כמותיים ומשולבים על ספורטאיות עילית מעל גיל 18 שחוו הריון או אמהות במהלך הקריירה או בעקבותיה.

מאפייני המחקרים שנכללו

המאמר מציג תמונה רחבה של השדה המחקרי. מבין 40 המחקרים שנכללו, כ-50% היו מחקרים איכותניים, כ-30% משולבים והשאר כמותיים. מרביתם התבצעו בקנדה, בארה"ב ובנורווגיה. הספורט הנפוץ ביותר היה ריצה למרחקים ארוכים, אך הוזכרו גם כדורגל, סקי, שחייה, טניס, אתלטיקה קלה וענפי ספורט נוספים.

המחקרים בחנו מגוון היבטים: פיזיולוגיים (כגון סיכון לפציעות ולחץ על רצפת האגן), פסיכולוגיים (כגון תפיסת הזהות כספורטאית וכאם), חברתיים (תמיכה, חסויות, גישה למעונות ולחופשת לידה) וכלכליים (השפעת ההריון על הכנסות ומימון).

ממצאים עיקריים

פציעות וסיכונים רפואיים

ממצאים ביורפואיים מצביעים על כך שספורטאיות עילית אינן בהכרח חשופות ליותר סיבוכים בהריון מאשר נשים אחרות, ולעיתים אף סובלות פחות מכאבי גב או בעיות ברצפת האגן. עם זאת, קיימת שכיחות גבוהה יחסית של שברי מאמץ לאחר לידה, ככל הנראה עקב ירידה בצפיפות העצם בתקופת ההנקה. מחקרים שנערכו מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי הדגישו את הצורך בהנחיות ברורות לאימון ובמעקב רפואי מותאם לספורטאיות בזמן הריון ולאחריו.

ביצועים ואתגרים פיזיים לאחר לידה

חלק מהמחקרים הראו כי נשים ששמרו על רמת אימון בינונית עד גבוהה בהריון הצליחו לחזור לכושר מלא ואף שיפרו את יכולתן האירובית לאחר הלידה. אחרות תיארו קושי בשמירה על כושר ובחזרה לתחרויות בשל עייפות, הנקה ושינויים הורמונליים.

חסמים חברתיים וכלכליים

ממצא מרכזי נוסף עוסק במבנה החברתי של עולם הספורט. ספורטאיות רבות דיווחו כי חסות מסחרית או השתתפות בקבוצות מקצועיות הופסקו או צומצמו במהלך ההריון. רבות התמודדו עם העדר סידורי טיפול בילדים, חוסר גמישות מצד מאמנים ומועדונים, ולחץ לעמוד בציפיות לא מציאותיות. במחקר על כדורגלניות אנגליות נמצא כי מאמנים נמנעו מלצרף שחקניות-אימהות לסגל מחשש שלא יעמדו בדרישות האימונים.

חוויות זהות ויחס תרבותי

המחקרים האיכותניים חשפו ממדים עמוקים של זהות. ספורטאיות רבות חוות את המעבר לאמהות כערעור על זהותן המקצועית. מצד אחד הן מתגאות ביכולתן להיות אימהות וספורטאיות בו-זמנית, ומצד שני הן חשות כי החברה עדיין רואה בכך סתירה. בתקשורת ובפרסום נוצרה לעיתים אידיאליזציה של "האם הגיבורה", אך גם ביקורת על כך שהריון הוא "סוף הקריירה".

תמיכה מוסדית ומדיניות ספורט

חלק קטן מהמחקרים הצביעו על יוזמות חיוביות מצד ארגוני ספורט, כגון הוועד האולימפי, אשר עודדו גיבוש מדיניות בריאותית ותמיכה בספורטאיות בהריון. אולם, ברוב המקרים מדובר בהמלצות תיאורטיות בלבד. המחברים מדגישים כי בעולם הספורט עדיין אין נהלים ברורים באשר לחופשת לידה, תמיכה כלכלית, גישה לצוותים רפואיים ייעודיים או קמפיינים לשינוי עמדות.

דיון

המאמר מראה כי הספרות המדעית בנושא מפוצלת לשני תחומים עיקריים: האחד ביורפואי, המתמקד בגוף ובפיזיולוגיה, והשני חברתי-תרבותי, הבוחן את חוויות הספורטאיות ואת יחסי הכוח במערכת. בעוד שהמחקרים הרפואיים מספקים נתונים על בטיחות האימונים והחזרה לכושר, הם כמעט שאינם מתייחסים להיבטים חברתיים או מגדריים. לעומתם, המחקרים החברתיים מתמקדים בזהות, באפליה מגדרית ובחסמים מוסדיים, אך חסרים בנתונים אמפיריים רחבי היקף.

הסקירה מצביעה על צורך בשילוב בין הגישות. החוקרים מציעים פיתוח הנחיות מבוססות ראיות שמותאמות לספורטאיות עילית, לצד מחקרים איכותניים שיבחנו את חוויותיהן התרבותיות והפסיכולוגיות. כמו כן, הם קוראים לשינוי תפיסתי בממסד הספורטיבי שיכיר באמהות לא כ"מכשול" אלא כחלק טבעי ממעגל חייה של ספורטאית מקצועית.

מסקנות והמלצות

לסיכום, הסקירה מראה כי חוויות ההריון והאמהות של ספורטאיות עילית משקפות את המתח בין הגוף, הזהות והחברה. מצד אחד מדובר בהישגים פיזיים יוצאי דופן וביכולת לשלב אימהות עם קריירה תובענית; מצד שני, ההקשר החברתי-תרבותי עדיין מכתיב מגבלות וסטיגמות.

החוקרים ממליצים על שלושה כיוונים מרכזיים:

1. הרחבת המחקר לשאלות של צדק מגדרי ותמיכה מוסדית.

2. יצירת מדיניות ציבורית וארגונית שתבטיח זכויות אימהות בעולם הספורט, כולל חופשת לידה ותמיכה כלכלית.

3. חינוך ותקשורת ציבורית המעודדים ייצוג שוויוני וחיובי של אימהות ספורטאיות.

באופן כללי, המאמר מציע מסגרת תאורטית ומעשית להבנת הקשר בין ספורט, מגדר וחברה, ומציג את האמהות לא כאנטיתזה לספורט תחרותי אלא כהזדמנות להבניית מודלים חדשים של נשיות והעצמה.‏

חשיבות המאמר

המאמר בעל חשיבות רבה משום שהוא מהווה את אחת הסקירות המקיפות והעדכניות ביותר בנושא שילוב הריון ואמהות בקריירות של ספורטאיות עילית, תחום שבמשך שנים הוזנח הן מבחינה מחקרית והן מבחינה מוסדית. מעבר לתרומתו המדעית בזיהוי הפערים בין המחקר הביו־רפואי לבין המחקר החברתי, המאמר מציע מסגרת אינטגרטיבית להבנת הקשר בין מגדר, גוף וחברה בעולם הספורט. הוא מדגיש את הצורך במדיניות ספורט שוויונית ותומכת, המעודדת שילוב של אימהות בספורט תחרותי במקום לראות בה גורם מגביל. חשיבותו ניכרת גם בהקשר הישראלי, שבו ספורטאיות רבות מתמודדות עם אתגרים דומים של מימון, תמיכה מוסדית ותפיסות מגדריות מיושנות. בכך, המאמר מהווה בסיס חשוב לשיח חברתי ומחקרי על קידום שוויון מגדרי והעצמת נשים בספורט ובחברה בכלל. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בקורס העוסק בספורט וחברה.