Gadot, L., & Holler, R. (2024). People with Disabilities and Labour Market Barriers: The Perspectives of Israeli Social Workers. The British Journal of Social Work, 54(4), 1627-1644.
מבוא
המאמר "אנשים עם מוגבלות וחסמים בשוק העבודה: נקודת המבט של עובדים סוציאליים ישראלים" מאת לימור גדות ורוני הולר (2023) עוסק בתפקידם של עובדים סוציאליים בתמיכה בשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, ובוחן כיצד הם תופסים את החסמים הניצבים בפני אוכלוסייה זו ואת אחריותם בהתמודדות עמם. המאמר בוחן האם העובדים הסוציאליים פועלים לפי המודל האינדיבידואלי של מוגבלות, המדגיש את הפתולוגיה האישית, או לפי המודל החברתי, המדגיש את המכשולים המבניים והחברתיים. באמצעות ראיונות עומק עם 23 עובדים סוציאליים בישראל, נחשפת תמונה מורכבת של תפיסות ופרקטיקות, המשלבות בין שתי הגישות אך נוטות במובהק לאינדיבידואליזציה של הבעיה.
המודלים התאורטיים של מוגבלות
המאמר מתאר את שני המודלים המרכזיים המסבירים את היחס החברתי לאנשים עם מוגבלות. לפי המודל האינדיבידואלי, הקשיים של אנשים עם מוגבלות נובעים בעיקר ממאפיינים אישיים הקשורים לפגיעה הפיזית או הנפשית שלהם. במודל זה הפתרון הוא טיפולי, ממוקד אדם, ושואף לשפר את תפקודו כך שיוכל להתאים לדרישות "נורמליות" של החברה ושוק העבודה. לעומת זאת, המודל החברתי רואה את המוגבלות כתוצר של מנגנוני הדרה חברתיים, אפליה מבנית, ייצוגים תרבותיים מפלים, ותפיסות נורמטיביות של "עובד יצרני". מודל זה מציב את החברה במרכז האחריות לשינוי, תוך דרישה לפעולה קולקטיבית להסרת חסמים והבטחת שוויון זכויות.
יישום המודלים בהקשר של שוק העבודה
המאמר משתמש בהבחנה בין אסטרטגיות היצע ואסטרטגיות ביקוש כדי לנתח את יישום המודלים בשטח. אסטרטגיות היצע מתמקדות בהעצמת הפרט: שיפור מיומנויות, חיזוק מוטיבציה והכנה לעבודה. לעומתן, אסטרטגיות ביקוש מתמקדות בשינוי אצל המעסיקים ובמדיניות רחבה יותר, באמצעות אכיפת חוקים נגד אפליה, העלאת מודעות ציבורית או יישום מכסות העסקה. עם זאת, במדינות רבות, וגם בישראל, הדגש נותר על צד ההיצע. גם כאשר קיימת חקיקה מתקדמת כמו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998) או אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות (2006), האכיפה מוגבלת והאחריות מוטלת בעיקר על הפרט.
תפקיד העובדים הסוציאליים
העובדים הסוציאליים ממלאים תפקיד מרכזי בשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, בעיקר במסגרת שירותי שיקום תעסוקתי, תוכניות תעסוקה נתמכת ותעסוקה מוגנת. תפקידם כולל תיווך בין האדם לבין מקום העבודה, ליווי פרטני, ולעיתים גם ניהול מסגרות תעסוקה. במישור התיאורטי, העיסוק הסוציאלי מחויב לערכים של צדק חברתי וזכויות אדם, אולם בפועל, עבודתם של רבים מתמקדת בפתרונות אישיים ובתהליכים טיפוליים המיישרים קו עם המודל האינדיבידואלי. הספרות המקצועית מתארת את היחסים בין תחום העבודה הסוציאלית לתחום המוגבלות כ"יחסים לא נוחים" – בין אידיאולוגיה של שוויון והעצמה לבין פרקטיקה טיפולית מסורתית שמרנית.
ההקשר הישראלי
בישראל קיים פער מתמשך בשיעורי ההעסקה בין אנשים עם וללא מוגבלות. אוכלוסייה זו מועסקת בשיעור נמוך יותר, בשכר נמוך יותר ובמשרות פחות יציבות. המדינה אימצה שורה של חוקים ומדיניות לצמצום הפער, בראשם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הכולל איסור אפליה, חובת התאמות במקום העבודה ומכסות העסקה במגזר הציבורי. יחד עם זאת, רוב המאמצים הממשלתיים הם עדיין בגדר יוזמות "צד היצע", כמו תוכניות תעסוקה נתמכת. העובדים הסוציאליים מהווים גורם מרכזי במערכות אלו, אך לא תמיד עושים שימוש בכלים משפטיים או מדיניותיים שמטרתם שינוי מבני.
שיטת המחקר
המחקר התבסס על ראיונות חצי מובנים עם 23 עובדים סוציאליים בישראל, רובם נשים, בגילאי 26–65, העובדים בארגוני שיקום ותעסוקה במגזר הציבורי והשלישי. הריאיונות נוהלו בעברית, תומללו ונותחו בשיטה תמטית בעזרת תוכנת MAXQDA. הקידוד התבצע בגישה אינדוקטיבית, והחוקרים זיהו נושאים מרכזיים הקשורים לתפיסת מקורות החסמים ולדרכי ההתערבות של המרואיינים. תוקף המחקר הובטח באמצעות דיוני עמיתים ותיעוד מדויק של תהליך הניתוח.
ממצאים
הניתוח העלה כי רוב העובדים הסוציאליים תופסים את הסיבות לקשיי השתלבות בשוק העבודה כסיבות אישיות. רבים מהם ציינו את רמת התפקוד, סוג הפגיעה, או היעדר "כישורים רכים" כמו עמידה בזמנים, מוטיבציה, יחסי אנוש או הופעה נאותה. תיאורים אלה מייחסים את הקושי לאדם עצמו ולא לסביבתו. גם כאשר הוזכרו חסמים חברתיים, כמו סטיגמות של מעסיקים או חשש מהעסקת אנשים עם מוגבלות, הם נתפסו כגורמים שוליים, לעיתים חיצוניים לעבודתו של העובד הסוציאלי.
חלק מהמרואיינים הדגישו את תופעת ה"תעסוקה המוגנת" כמעין "כלוב זהב" שמונע מהעובדים עם מוגבלות להשתלב בשוק הפתוח, בשל פחד משינוי או חוסר אמונה ביכולתם. עם זאת, הפתרונות שהוצעו נשארו ברובם בגבולות המענה האינדיבידואלי: חיזוק מוטיבציה, שיפור תפקוד והתאמה לדרישות השוק. רק מעטים דיברו על שימוש בחקיקה, אכיפה או מאבק מדיניות.
במקרים ספורים הוזכרו יוזמות של מציאת "מעסיקים ידידותיים", אך גם כאן ההתערבות הוגדרה כהתבססות על יחסים אישיים ולא על שינוי מערכתי. כמעט ולא נעשה שימוש בכלים משפטיים כמו אכיפת חוקי אפליה או חובת מכסה. חלק מהמרואיינים אף ראו באכיפה משפטית כפייה בלתי רצויה, שעלולה להזיק למעסיקים ולפגוע בתהליך השילוב.
דיון
החוקרים מצביעים על פער בין ערכי המקצוע הסוציאלי לבין פרקטיקות השטח. למרות עקרונות הצדק החברתי, העובדים הסוציאליים בישראל ממשיכים לפעול בעיקר על פי המודל האינדיבידואלי. גישה זו, על אף שהיא מאפשרת טיפול והעצמה ברמה האישית, עלולה להנציח את תחושת האשמה והכישלון של אנשים עם מוגבלות, ולהתעלם מהמבנים החברתיים המגבילים את השתלבותם. החוקרים מדגישים כי חוסר ההתייחסות להיבטים משפטיים, כלכליים ותרבותיים משמר את ההדרה ומחליש את הפוטנציאל של שינויים מערכתיים.
המאמר מציע כי אחד הגורמים לכך הוא היעדר הכשרה מתאימה לעובדים סוציאליים בתחום זכויות אנשים עם מוגבלות ותעסוקה. ברוב מוסדות ההכשרה בישראל נלמד הנושא מזווית טיפולית ולא ביקורתית. בנוסף, ארגוני התעסוקה עצמם פועלים תחת עקרונות של ניהול ציבורי חדש, המתמקדים בתוצאות מדידות וביעדים כמותיים. תחת תנאים אלו העובדים הסוציאליים נמדדים לפי מספר השמות לעבודה, ולא לפי קידום שינוי חברתי או מדיניות. מצב זה מצמצם את מרחב הפעולה שלהם ומחזק את הגישה האישית במקום החברתית.
מגבלות המחקר והשלכות לעתיד
המחקר מוגבל בכך שהתמקד בעמדות העובדים הסוציאליים בלבד ולא כלל את נקודת מבטם של האנשים עם מוגבלות עצמם. עם זאת, הוא מספק בסיס להבנת הפער בין התיאוריה לפרקטיקה ומציע כיוונים למחקר עתידי, כגון בחינת האופן שבו ניתן לשלב התערבויות מערכתיות עם עבודה ישירה עם לקוחות. החוקרים קוראים להרחבת ההכשרה של עובדים סוציאליים בנושאי זכויות, מדיניות ושימוש בכלים משפטיים, וכן לשינוי מבני בארגונים כך שיאפשרו זמן ומשאבים לעבודה קהילתית ומערכתית.
מסקנות
המאמר מדגיש כי שילוב אמיתי של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה מחייב מעבר ממודל טיפולי למודל חברתי, הכולל שימוש בחקיקה, מדיניות ציבורית ואחריות מוסדית. העובדים הסוציאליים יכולים לשמש שחקנים מרכזיים בשינוי זה, אך כדי לעשות זאת נדרשת הכשרה מתאימה ומערכת ארגונית שתתמרץ פעילות ביקורתית ומאקרו-חברתית. לפי גדות והולר, חיזוק ההיבט החוקי והמערכתי של עבודת העובדים הסוציאליים הוא תנאי הכרחי לקידום שוויון הזדמנויות אמיתי עבור אנשים עם מוגבלות בישראל.
חשיבות המאמר
מאמר של גדות והולר (2023) הוא תרומה חשובה להבנת הקשר בין מדיניות עבודה, זכויות אנשים עם מוגבלות ותפקיד העובדים הסוציאליים במימושן. חשיבותו נעוצה בכך שהוא חושף את הפער בין ערכי המקצוע הסוציאלי, המדגישים שוויון וצדק חברתי, לבין הפרקטיקה היומיומית המתמקדת בפרט ולא במבנה החברתי. בכך הוא מצביע על מגבלות המודל האינדיבידואלי בשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, ומציע כיוונים מעשיים לשינוי מערכתי ולהטמעת המודל החברתי בגישה המקצועית והמדינית. עבור ישראל, שבה חקיקה מתקדמת בתחום זה אינה תמיד מתורגמת לשינוי בפועל, המאמר מספק תובנות קריטיות באשר לאופן שבו ניתן לגשר על הפער בין החוק למציאות, ולבסס מערכת תעסוקה שוויונית וצודקת יותר. זהו מאמר טוב לכתיבת עבודה סמינריונית בקורס דיני עבודה.