"כן, אני יכול!" סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של מחקרי התערבות לקידום תחושת המסוגלות העצמית של מורים

Täschner, J., Dicke, T., Reinhold, S., & Holzberger, D. (2025). “Yes, I can!” a systematic review and meta-analysis of intervention studies promoting teacher self-efficacy. Review of Educational Research, 95(1), 3-52.

מבוא ומטרת המחקר

המאמר עוסק באחת הסוגיות המרכזיות בחינוך המודרני – כיצד ניתן לקדם ולחזק את תחושת המסוגלות העצמית של מורים (Teacher Self-Efficacy). רמת מסוגלות גבוהה נחשבת תנאי חיוני לקריירת הוראה מצליחה ובריאה, אך בעידן של מחסור במורים, עזיבת מקצוע גוברת ודרישות הולכות וגדלות, יש צורך דחוף להבין כיצד לעצב למידה והתפתחות מקצועית שיתמכו במורים לאורך חייהם המקצועיים.
המחקר הנוכחי מציג מטא-אנליזה פרה-רשומה (preregistered) שכללה 115 מחקרים ויותר מ־11,000 מורים בהכשרה ובשירות. מטרתו לבחון עד כמה תוכניות התערבות מסוגלות לקדם תחושת מסוגלות עצמית, ומהם הגורמים המשפיעים על האפקטיביות של אותן התערבויות.

מושג המסוגלות העצמית של מורים וחשיבותו

המושג נשען על התיאוריה החברתית-קוגניטיבית של בנדורה (1997), המגדירה מסוגלות עצמית כאמונה של אדם ביכולתו לארגן ולבצע פעולות הנדרשות להשגת תוצאות רצויות. במסגרתו של חינוך, מדובר באמונת המורה ביכולתו לבצע את משימות ההוראה בהצלחה – לעורר מוטיבציה, לנהל כיתה, ולהתמודד עם תלמידים מאתגרים.
מחקרים רבים מראים כי רמה גבוהה של מסוגלות עצמית קשורה לשביעות רצון מהעבודה, מחויבות מקצועית, הפחתת שחיקה ומתח, וכן לאיכות הוראה גבוהה יותר ולהישגים טובים יותר בקרב תלמידים. מורים בעלי מסוגלות גבוהה גם יוצרים יחסים טובים יותר עם תלמידיהם, מגבירים את מעורבותם ומטפחים אקלים כיתתי חיובי.

ארבעת מקורות המסוגלות לפי בנדורה

בהתאם לתיאוריה של בנדורה, קיימים ארבעה מקורות מרכזיים שבאמצעותם מתפתחת תחושת המסוגלות העצמית:

1. התנסויות שליטה (Mastery Experiences) – חוויות של הצלחה בעשייה ממשית. לדוגמה, התנסות בהוראה אמיתית או בהוראה מדומה בכיתה.

2. חוויות עקיפות (Vicarious Experiences) – למידה מצפייה באחרים, כמו התבוננות בהוראה של מורים מנוסים או צפייה בווידאו של שיעור מוצלח.

3. שכנוע חברתי (Social Persuasion) – קבלת משוב, עידוד וחיזוק מצד קולגות, מדריכים או סטודנטים אחרים.

4. תגובות פיזיולוגיות ורגשיות (Physiological and Emotional Reactions) – פירוש תגובות גופניות ורגשיות כחיזוק או החלשה של תחושת המסוגלות (למשל, פירוש דופק מואץ כהתרגשות חיובית במקום חרדה).

החוקרים בחנו כיצד מקורות אלה משולבים בתוכניות ההתערבות, והאם סוגים שונים של התערבויות (בהכשרת מורים לעומת מורים בפועל) משתמשים במקורות שונים ומשפיעים באופנים שונים.

תפקידן המרכזי של חוויות השליטה

לפי בנדורה, חוויות שליטה הן הגורם המשפיע ביותר על בניית מסוגלות עצמית. מרבית המחקרים מצאו כי התנסות ישירה בהוראה – בין אם במיקרו-הוראה, התנסות מעשית או תרגול בכיתה – מגבירה את תחושת המסוגלות. עם זאת, קיימת שונות רבה בין מחקרים, וחלקם מצאו השפעה מוגבלת בלבד.
במטא-אנליזה נמצא כי התערבויות שכללו אך ורק חוויות שליטה היו היעילות ביותר עבור מורים בהכשרה (g = 0.62), בעוד שהתערבויות מגוונות יותר לא הניבו הבדלים מובהקים.

גורמים נוספים המשפיעים על יעילות ההתערבות

החוקרים זיהו כמה מאפיינים שעשויים להסביר את שונות התוצאות:

• ידע תאורטי – השפעתו אינה חד-משמעית; לעיתים ידע מהווה בסיס לחיזוק מסוגלות, אך לא בהכרח מספיק כשלעצמו.

• רפלקציה – היכולת של מורים להרהר ולנתח את התנסויותיהם נמצאה כגורם מרכזי. מחקרים הראו שרגעים של רפלקציה במהלך ההתערבות הם מנבאים משמעותיים לשיפור במסוגלות.

• משך ההתערבות – נדרש פרק זמן מסוים כדי לחולל שינוי משמעותי; ההתערבויות היעילות ביותר נמשכו בין 7 ל-30 שעות.

• תחום המסוגלות – המסוגלות נמדדה בשלושה תחומים עיקריים: ניהול כיתה, מעורבות תלמידים ואסטרטגיות הוראה. נמצא כי תחומים שונים ניתנים לשינוי במידה שונה.

• שלב בקריירה – על פי ההשערה, למורים מתחילים (pre-service) קל יותר לשנות את תפיסת המסוגלות שלהם, אך גם מורים ותיקים עשויים לחוות שינוי בעקבות התערבויות ממוקדות.

שאלות המחקר המרכזיות

החוקרים הציבו חמש שאלות מחקריות:

1. האם ניתן לקדם את תחושת המסוגלות העצמית של מורים באמצעות התערבויות?

2. האם יש הבדלים ביעילות בין התערבויות על פי מקורות המסוגלות שהן כוללות?

3. האם קיימים הבדלים בין מורים בהכשרה למורים בפועל?

4. האם קיימת אינטראקציה בין שלב הקריירה למקורות המסוגלות?

5. כיצד משפיעה איכות המחקר (למשל, אקראיות, קבוצת ביקורת, פירוט ההתערבות) על גודל האפקט?

ממצאי המטא-אנליזה

המטא-אנליזה העלתה כי התערבויות לחיזוק מסוגלות עצמית אכן משפיעות באופן חיובי ומשמעותי.
האפקט הכללי שנמצא הוא g = 0.47 (95% CI [0.40–0.54]) – אפקט בינוני המצביע על עלייה מובהקת בתחושת המסוגלות של מורים לאחר התערבות.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין מורים בהכשרה למורים בפועל, אך נמצא כי איכות ההתערבות – ובפרט קיום אלמנטים של רפלקציה ותיאור מפורט של התהליך – הגבירה את עוצמת האפקט.
החוקרים גם מצאו כי גודל האפקט שלהם דומה ואף גבוה במעט ממטא-אנליזות אחרות שבחנו התערבויות להפחתת לחץ ושחיקה בקרב מורים.

השלכות מעשיות

הממצאים מצביעים על כך שניתן לטפח מסוגלות עצמית הן בהכשרת מורים והן בהשתלמויות מורים בפועל. מומלץ לשלב באופן קבוע התנסויות שליטה, התבוננות בעמיתים, קבלת משוב ורפלקציה מונחית, וליצור תוכניות למידה ארוכות מספיק (לפחות 7 שעות) המשלבות מרכיבים אלה.
החוקרים ממליצים לאוניברסיטאות ולמנהלי בתי ספר לעודד תרבות של למידה הדדית, הכוללת צפייה הדדית בשיעורים, הדרכה מקצועית ושיח רפלקטיבי קבוצתי.

מסקנות והמלצות למחקר עתידי

החוקרים מסכמים כי תחושת המסוגלות העצמית של מורים היא יכולת ניתנת לטיפוח באמצעות תוכניות מובנות היטב. עם זאת, הם קוראים למחקרים עתידיים ליישם עיצובי מחקר קפדניים יותר (כולל קבוצות ביקורת, מדידות המשך ותיאור מפורט של ההתערבות), ולבחון לא רק את ההשפעה על תפיסת המסוגלות אלא גם על התנהגות המורה בפועל בכיתה. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בנושא מסוגלות עצמית.