השתתפות ולמידה בהכשרה מקצועית – ניתוח בין־לאומי של נקודות המבט של צעירים הנמצאים בסיכון להדרה חברתית

Bruin, M., Tutlys, V., Ümarik, M., Loogma, K., Kaminskiené, L., Bentsalo, I., … & Buligina, I. (2025). Participation and learning in Vocational education and training-a cross-national analysis of the perspectives of youth at risk for social exclusion. Journal of Vocational Education & Training, 77(3), 706-727.‏

מבוא

המאמר עוסק בהתנסויותיהם של צעירים בגילאי 16–29 הנמצאים בסיכון להדרה חברתית, ובוחן את הגורמים המסייעים והמכשילים את השתתפותם ולמידתם במסגרת חינוך והכשרה מקצועית (VET). המחקר נערך בארבע מדינות – נורווגיה, ליטא, אסטוניה ולטביה – במסגרת פרויקט EmpowerVET, שמטרתו להבין כיצד חינוך מקצועי יכול לתרום לשילוב חברתי של צעירים פגיעים. המאמר נשען על התיאוריה הסוציוקולטורלית המדגישה למידה כהשתתפות בקהילות של פרקטיקה, ומציג ממצאים המבוססים על 79 ראיונות עומק עם צעירים, שניתחו את חוויותיהם האישיות במסלול הלימודים ובהתנסות בעבודה.

הרקע החברתי והחינוכי

הכותבים מציינים כי בעשורים האחרונים חלה עלייה באחוז הצעירים שאינם לומדים, עובדים או בהכשרה (NEETs), תופעה המגדילה את הסיכון להדרה חברתית. לפי האו"ם, הדרה חברתית מוגדרת כמצב שבו אדם אינו מסוגל להשתתף באופן מלא בחיים הכלכליים, החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים של החברה. מדיניות האיחוד האירופי מאז שנות ה-70 מתמקדת בצמצום עוני ואי-שוויון, אך עדיין צעירים רבים מסיימים את בית הספר ללא השכלה תיכונית מלאה, דבר הפוגע בסיכוייהם בשוק העבודה. חינוך מקצועי נתפס כאמצעי חשוב לגישור בין בית הספר לשוק העבודה, אך לעיתים אף הוא עצמו הופך לגורם מדיר כאשר הוא אינו מצליח להתאים בין הכישורים הנלמדים לצורכי השוק או כאשר איכות ההוראה נמוכה.

מדיניות ההכלה והחינוך המקצועי במדינות המחקר

בסקירת המדינות משתמע כי בנורווגיה קיים דגש היסטורי על שוויון והשתתפות חברתית, אולם מאז שנות ה-90 ניכרת מגמת הפרטה ותחרותיות הפוגעת בשוויון. שיעור הצעירים שאינם עובדים או לומדים עלה, במיוחד בקרב בוגרי מסלולים מקצועיים. מדיניות המדינה מתמקדת בעידוד שיתופי פעולה בין בתי ספר למקומות עבודה ובצמצום נשירה ממסלולי הכשרה. בליטא ובלטביה, המעבר לכלכלה שוק חופשי לאחר נפילת ברית המועצות הביא לשילוב בין מטרות חברתיות וכלכליות, אך גם להעמקת פערים בין אזורים עירוניים וכפריים ולסטנדרטיזציה מוגברת שפגעה באוכלוסיות מוחלשות. באסטוניה נעשו מאמצים לשפר את איכות ההכשרה, אך דימוי החינוך המקצועי נותר נמוך ושיעור הנשירה עומד על כ-20%. בכל המדינות קיימים קשיים במתן תמיכה פסיכולוגית וחברתית מספקת לתלמידים, במיוחד בפריפריה.

המסגרת התיאורטית – מושג ההשתתפות

המאמר מבסס את ניתוחו על התיאוריה הסוציוקולטורלית (Säljö, Wenger) הרואה בלמידה תהליך של השתתפות פעילה בקהילה חברתית. למידה אינה רק רכישת ידע אלא גם בניית זהות ולכידות חברתית. על כן, חסמים להשתתפות מהווים גם חסמים ללמידה. הכותבים מדגישים את הצורך בבתי ספר ובמקומות עבודה שיטפחו תחושת שייכות, יחסי אמון ויחסי הדדיות בין תלמידים למורים ולמדריכים. בנוסף, נדונה ההשתתפות כתהליך דמוקרטי המעוגן בזכות התלמידים להביע את דעתם ולהשפיע על סביבת לימודיהם, בהתאם לאמנת זכויות הילד של האו"ם. לבסוף, מוצגת חשיבותו של מושג "ההון החברתי" (Social Capital) – מערכות היחסים בין אנשים כמשאב המעודד אמון, שיתוף פעולה ותחושת ערך עצמי, במיוחד בקרב קבוצות מוחלשות.

שיטת המחקר

המחקר התבסס על 79 ראיונות עומק חצי-מובְנים עם צעירים בני 16–29 הלומדים או למדו בחינוך מקצועי בארבע המדינות. המשתתפים זוהו על ידי מורים ויועצים כצעירים בסיכון להדרה חברתית. הראיונות נבנו סביב ציר הזמן – עבר, הווה ועתיד – כדי להבין כיצד חוויות קודמות משפיעות על השתתפותם הנוכחית בלמידה. הניתוח בוצע בארבעה שלבים: קידוד לפי נושאי הראיון, זיהוי תמות מרכזיות, עיבוד נרטיבי של הסיפורים וניתוח בין-מדינתי. שלוש תמות עיקריות עלו מן הנתונים: רקע משפחתי, יחסים ממסגרות לימוד קודמות, ויחסים במסגרת ההכשרה המקצועית עצמה.

ממצאים עיקריים

רקע משפחתי

המשפחה ממלאת תפקיד מכריע בתמיכה או בעיכוב של השתתפות בלמידה. תמיכה משפחתית – רגשית, מעשית וכלכלית – מעודדת התמדה ומגבירה ביטחון עצמי. לעומת זאת, משפחות לא יציבות, הזנחה או היעדר משפחה גורמים לתחושת בדידות ומגבירים את הסיכון לנשירה. בתקופת הקורונה, כאשר הלמידה עברה לבית, תלמידים רבים חשו כי סביבת הבית אינה תומכת ואף מחזירה אותם לטראומות ישנות.

יחסים ממסגרות חינוכיות קודמות

חוויות עבר בבית הספר משפיעות ישירות על ההשתתפות בהווה. יחסים טובים עם מורים או חברים בעבר מהווים מקור תמיכה וביטחון, ואילו חוויות של בדידות, דחייה או בריונות מובילות לבעיות מוטיבציה ולתחושת ניכור. צעירים רבים סיפרו על תחושת "אי-נראות" מצד מורים במערכת הקודמת, שהובילה לפגיעה בביטחונם העצמי ולנשירה. במקרים מסוימים הם דווקא מצאו בחינוך המקצועי אווירה תומכת יותר ויחסים שוויוניים יותר עם המורים.

יחסים במסגרת ה-VET

בכל המדינות, קשרים חיוביים עם מורים, מדריכים וחברים נחשבים גורם מרכזי להצלחה. יחסי אמון, כבוד הדדי והכרה ביכולת התלמיד מחזקים תחושת שייכות ומוטיבציה. תלמידים רבים הדגישו כי המורים בחינוך המקצועי מתייחסים אליהם כשווים, מעניקים תמיכה אישית ומעודדים מעורבות פעילה. לעומת זאת, כאשר אין תגובה לצרכים האישיים של התלמיד, נוצרת תחושת ניכור וחוסר טעם בהמשך הלימודים. גם במקומות העבודה, מדריכים לא תומכים או יחס ניצולני גורמים לירידה במוטיבציה ולנשירה מההתמחות.

דיון

הממצאים מדגישים כי חסמים להשתתפות בלמידה קשורים ישירות לחוויות קודמות של הדרה ולמחסור ביחסי אמון ותמיכה. מורים ומדריכים יכולים להפוך את ההכשרה למרחב מרפא אם הם יוצרים סביבת למידה בטוחה ומכבדת. השתתפות פעילה בקהילת הלמידה – בבית הספר או במקום העבודה – תורמת לבניית זהות לומדת חיובית ולתחושת שייכות. לפי הגישה של וונגר, למידה משמעה בנייה של היסטוריות אישיות של "הפיכה לחלק מהקהילה".

בנוסף, המאמר מדגיש את תפקיד ההון החברתי כגורם מתווך בלמידה ובהשתלבות חברתית. יחסים המבוססים על אמון ותמיכה מייצרים רשתות חברתיות שמסייעות לתלמידים "להתקדם ולהתפתח" גם מבחינה מקצועית וגם חברתית. מורים שמאמינים בתלמידים ומביעים אכפתיות מעוררים בהם תחושת ערך עצמי וביטחון ביכולתם להצליח. ההון החברתי שנבנה דרך הקשרים עם המורים והחברים מהווה משאב חיוני במיוחד לצעירים בעלי רקע מוחלש.

מיומנויות נדרשות למורים ולמדריכים

החוקרים מדגישים כי מורים ומדריכים בהכשרה מקצועית ממלאים תפקיד מרכזי בטיפוח ההון החברתי של תלמידיהם. לשם כך הם זקוקים להכוונה מקצועית ופדגוגית כיצד לטפח אמון, מוטיבציה ותחושת שייכות. במקרים שבהם מדריכים במקום העבודה מתעלמים מצרכי התלמידים או מנצלים אותם ככוח עבודה זול, נוצר נזק חמור למוטיבציה ולתחושת הערך העצמי של הלומדים. לכן, יש צורך להעניק למדריכים הכשרה כיצד לפתח גישה תומכת והוגנת, ולשלב את ההיבטים החינוכיים בעבודת ההדרכה המעשית.

מסקנות

המאמר מסיק כי החינוך המקצועי בכל המדינות שנבדקו מסוגל לשמש מנוף לשילוב חברתי, אך הצלחתו תלויה ביצירת קהילות למידה תומכות ובפיתוח יחסים המעודדים אמון, ביטחון והשתתפות פעילה. עבור צעירים בסיכון להדרה חברתית, למידה אינה מסתכמת ברכישת מיומנויות תעסוקתיות בלבד אלא גם בבניית אזרחות דמוקרטית ותחושת שייכות לחברה. מורים ומדריכים צריכים להעניק ליווי אישי וליצור תנאים שיאפשרו לתלמידים להיות שותפים מלאים בקהילה הלומדת.

הכותבים מדגישים כי יש לפתח מדיניות והכשרות מקצועיות שיתמכו במורים ובמדריכים בבניית הון חברתי ובהתמודדות עם מגוון תלמידים. מערכות יחסים המושתתות על אמון, הדדיות ומעורבות הן המפתח להשתתפות מוצלחת של תלמידים פגיעים, לשיפור הישגיהם ולחיזוק שוויון ההזדמנויות. העתיד טמון בהמשך מחקר ופיתוח של הכשרות מקצועיות שיקדמו צדק חברתי, הכלה ושוויון אמיתי לכל הלומדים. זהו מאמר מצוין לכתיבת עבודה סמינריונית על נוער בסיכון.