הקשר בין רווחה נפשית לבין טיפול הרים בקרב אנשי מקצוע במחלקות לבריאות הנפש

Lanfranchi, F., Zambetti, E., Bigoni, A., Brivio, F., Di Natale, C., Martini, V., & Greco, A. (2025). The Relationship Between Well-Being and MountainTherapy in Practitioners of Mental Health Departments. International Journal of Environmental Research and Public Health, 22(8), 1181.‏

רקע

בריאותם של אנשי מקצוע בתחום הבריאות הנפשית מושפעת מגורמים פיזיים, פסיכולוגיים, חברתיים ורגשיים, וכן מלחצי עבודה. חשיפה ממושכת ללחץ מקצועי עלולה להוביל לתשישות רגשית, לירידה במעורבות בעבודה ולתסמיני שחיקה. ארגון הבריאות העולמי הגדיר שחיקה בשנת 2022 כתופעה תעסוקתית הנובעת מלחץ כרוני שלא נוהל כראוי. מטפלים, אחיות ועובדים סוציאליים נחשפים לעומס רגשי גבוה הנובע מהתמודדות מתמדת עם מצבי מצוקה של מטופלים, דבר העלול לפגוע באיכות חייהם ובתפקודם המקצועי. גורמי סיכון לשחיקה כוללים מין נשי, גיל מבוגר ושנות ותק רבות. לצד זאת, מחקרים עדכניים מראים כי חשיפה לסביבה טבעית ותנועה בטבע עשויות לתרום לרווחה נפשית, להפחתת לחץ ולהגברת חוסן פסיכולוגי.

רווחה נפשית ודגמים תאורטיים של לחץ בעבודה

מודל הדרישות-שליטה-תמיכה של קראסק וג'ונסון מתאר את הלחץ בעבודה כתוצאה מפער בין דרישות התפקיד לבין שליטת העובד והסיוע שהוא מקבל. לחץ גבוה נוצר כאשר הדרישות רבות אך רמת השליטה והתמיכה נמוכה. גישה זו התפתחה למושג רחב יותר של רווחה ארגונית, הכולל תהליכים ותרבות ארגונית המטפחים איכות חיים פיזית, פסיכולוגית וחברתית. חשיפה לטבע ולמרחבים ירוקים נמצאה כתורמת להפחתת מתח ולתחושת רגיעה, ומחקרים מראים כי שהייה בטבע מגבירה קשב, ריכוז ומצב רוח חיובי. מנגנונים כמו מיינדפולנס ונדידת מחשבות מודעת תורמים לעלייה בחיבור לטבע ולתחושת משמעות. חוויה בטבע, במיוחד כאשר היא משולבת במודעות, יוצרת תגובות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות מיטיבות ומחזקת את תחושת הקשר עם הסביבה והעצמי.

טיפול הרים (MountainTherapy)

טיפול הרים הוא גישה טיפולית אינטגרטיבית המתבצעת בסביבה ההררית ומשלבת פעילות גופנית, חוויה קבוצתית וקשר עם הטבע. שיטה זו נולדה באיטליה ומתבצעת במסגרת שירותי הבריאות הציבוריים, בשיתוף מועדון האלפיני האיטלקי. הפעילות כוללת טיולים רגליים, טיפוס, סקי או הליכה בשלג, בשילוב שיחות קבוצתיות ותרגול מיומנויות חברתיות. המשתתפים כוללים מטופלים, אנשי צוות, מתנדבים ומדריכי הרים. החוויה הקבוצתית מאפשרת שוויון בין המטפלים למטופלים ומפרקת היררכיות טיפוליות: המטפל מתמודד עם מאמץ פיזי כמו המטופל, והקבוצה לומדת שיתוף פעולה ותחושת שייכות. הפעילות ההררית גם מהווה אלטרנטיבה לשגרה המוסדית, מעודדת חוויה חושית, נוכחות גופנית וזרימה (flow), ומקדמת אינטגרציה בין גוף ונפש. מחקרים מראים כי שילוב פעילות גופנית עם התערבות טיפולית משפר את מצב הרוח, מגן על תפקוד מוחי ואף משפר קוגניציה אצל אנשים עם סכיזופרניה. בכך משמשת ההר כמרחב תרפויטי המשלב טבע, תנועה וקשר אנושי.

מטרות המחקר

המטרה המרכזית הייתה לבדוק אם השתתפות בפעילויות טיפול הרים בקרב אנשי מקצוע במחלקות בריאות הנפש באיטליה קשורה לרמות גבוהות יותר של רווחה נפשית, חוסן, מעורבות בעבודה וביטחון פסיכולוגי, ולרמות נמוכות יותר של שחיקה. נוסף לכך נבחן האם תדירות ההשתתפות משפיעה על המשתנים הללו, והאם רמות הרווחה והמעורבות גבוהות יותר בזמן הפעילות ההררית לעומת פעילות העבודה היומיומית.

מתודולוגיה

המחקר היה חתך רוחבי וכלל 167 אנשי מקצוע מ-11 רשויות בריאות מקומיות באיטליה, שחולקו לשתי קבוצות: משתתפים בפעילויות טיפול הרים (83 נבדקים) ואנשים שאינם משתתפים (84 נבדקים). כל המשתתפים מילאו חמישה שאלונים תקפים:

1. GHQ-12 להערכת מצוקה פסיכולוגית,

2. MBI למדידת שחיקה,

3. UWES-9 לבחינת מעורבות בעבודה,

4. RS-14 להערכת חוסן פסיכולוגי,

5. Edmondson’s Scale לביטחון פסיכולוגי בצוות.

הקבוצה המשתתפת מילאה גם גרסאות מותאמות של שני הכלים האחרונים בהתייחס לפעילות בטיפול הרים עצמה. הנתונים עובדו באמצעות ניתוחים סטטיסטיים (מבחני t ו-χ²) לבדיקת הבדלים בין קבוצות, לפי תדירות השתתפות ובהשוואה בין פעילות ההרים לעבודה השגרתית.

ממצאים

בקרב המשתתפים בפעילויות טיפול הרים נמצאה רמת רווחה נפשית גבוהה יותר ורמות נמוכות יותר של דיספוריה כללית בהשוואה לאלה שאינם משתתפים. מרביתם הוגדרו בקבוצת "האור הירוק" של מדד הבריאות הנפשית, המעידה על היעדר מצוקה פסיכולוגית. בקבוצת הלא-משתתפים נצפתה שכיחות גבוהה יותר של מצוקה גבולית.

בתחום השחיקה לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות, אך נטייה מובהקת חלקית הצביעה על תחושת הישג גבוהה יותר בקרב משתתפי הפעילויות. גם ברמת המעורבות בעבודה נמצאה מגמה חיובית: המשתתפים דיווחו על יותר חיוניות ואנרגיה. במדד החוסן לא נמצאו הבדלים מובהקים, אך רוב המשתתפים בשתי הקבוצות הציגו רמת חוסן בינונית-גבוהה. גם במדד הביטחון הפסיכולוגי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות, אם כי הציון הכללי היה גבוה יחסית.

בבדיקה פנימית של קבוצת המשתתפים נמצא כי תדירות השתתפות גבוהה יותר (פעם בשבוע או פעם בשבועיים) קשורה לרמות גבוהות יותר של חוסן, מעורבות בעבודה וחיוניות, ולרמות נמוכות יותר של מצוקה פסיכולוגית. ניתוח נוסף השווה בין תחושות המשתתפים במהלך פעילויות ההרים לעומת בעבודה היומיומית, והראה כי בזמן הפעילויות הם חווים רמות גבוהות יותר של אנרגיה, מסירות, מעורבות רגשית וביטחון פסיכולוגי, הן כללי והן בביטוי עצמי.

דיון ומסקנות

הממצאים מצביעים על כך שהשתתפות קבועה בטיפול הרים תורמת לרווחה הנפשית של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. המשתתפים חווים פחות דיספוריה ויותר סיפוק, מעורבות וביטחון, במיוחד במהלך הפעילות עצמה. השהייה בטבע, השילוב של פעילות גופנית, תחושת שייכות קבוצתית ושבירת המסגרות ההיררכיות יוצרים חוויה מתקנת ומשקמת. הספרות המדעית מאשרת כי פעילות בטבע משפרת מצב רוח, מפחיתה רמות קורטיזול ומגבירה חיוניות. טיפול הרים מוסיף נדבך ייחודי בכך שהוא משלב תהליכים קבוצתיים עם חוויה שוויונית ומעצימה, שבה המטפל והמטופל מתמודדים יחד עם אתגרי הסביבה.

מעבר להשפעה הישירה על הרווחה האישית, ניכרת תרומה גם לרווחה הארגונית: היחסים בין אנשי הצוות נעשים פחות היררכיים ויותר שיתופיים, מתפתחת תחושת אחריות משותפת והזדהות מקצועית, והעובדים מדווחים על תחושת משמעות וערך בעבודתם. רכיבי עצמאות ושיתוף פעולה אלו מהווים גורמים מגנים מפני שחיקה וחרדה.

בנוסף, תדירות הפעילות נמצאה כמשפיעה על עוצמת התועלת, כאשר השתתפות תדירה יותר הובילה לשיפור ניכר יותר במדדי המעורבות והחוסן. בכך מתחזקת ההנחה כי הקשר בין חשיפה מתמשכת לטבע לבין רווחה נפשית הוא מצטבר ותלוי זמן.

החוקרים מציעים לראות בטיפול הרים כלי יעיל לקידום בריאות הנפש של אנשי מקצוע, לא רק של מטופלים. שילובו הקבוע בתוכניות ההדרכה וההתפתחות של צוותי בריאות הנפש עשוי לשמש גורם מניע לשיפור במוטיבציה, בתחושת המשמעות ובעמידות רגשית. הממצאים מרמזים כי פעילות זו עשויה למלא תפקיד מניעתי נגד שחיקה מקצועית, ולחזק את הקשר בין העובד לסביבתו ולשליחותו המקצועית.

מגבלות וכיווני המשך

המחקר מבוסס על מדגם קטן שאינו מייצג את כלל אוכלוסיית המטפלים, ונעשה בשיטת דגימה נוחות ללא הקצאה אקראית, דבר העלול ליצור הטיית בחירה. לא ניתן להסיק מסקנות סיבתיות אלא רק קשרים מתואמים. החוקרים מציעים להרחיב מחקרים עתידיים לקבוצות מקצוע נוספות ולכלול גם מטופלים המשתתפים בטיפול הרים, כדי לבחון את השפעת ההתערבות על שני צידי היחסים הטיפוליים. כמו כן יש לבדוק את השפעת משך ההשתתפות והחשיפה לאורך זמן.

סיכום

טיפול הרים מהווה התערבות רב-ממדית המקדמת בריאות נפשית, רווחה אישית וחברתית וחוסן מקצועי בקרב עובדי מערכת הבריאות. באמצעות שילוב בין טבע, פעילות גופנית וקשרים אנושיים שוויוניים, הוא מאפשר חוויה של ריפוי, שיתוף ומשמעות. הממצאים מעידים כי סביבה טבעית הררית אינה רק מרחב נופי, אלא גם כלי טיפולי ואמצעי להגברת חיוניות, רוגע ושייכות בקרב מטפלים המתמודדים מדי יום עם מצוקות נפשיות של אחרים.