Adhikari, B., King, J., & Santoso, L. P. (2025). Ties that bind? Women leaders’ voting congruence in the United Nations General Assembly. International Relations, 00471178251361729.
מבוא
מאז מלחמת העולם השנייה גוברת המגמה להגדלת ייצוגן של נשים בפוליטיקה, הן בזירה המקומית והן בזירה הבין-לאומית. לצד חקיקת חוקים והטמעת מכסות מגדריות, נוספו בשנים האחרונות יוזמות המדגישות את שוויון המגדר כחלק ממדיניות החוץ, דוגמת מדיניות החוץ הפמיניסטית שאומצה לראשונה בשוודיה. גם האו"ם אימץ סדר יום פמיניסטי והקים פלטפורמות למנהיגות נשים, כמו "UNGA Platform of Women Leaders". תהליכים אלה חיזקו את השאלה האם לנשים בתפקידי מנהיגות יש השפעה ייחודית על עמדות מדיניות חוץ, ובפרט על דפוסי ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם.
שני טיעונים מרכזיים עומדים בבסיס הניתוח. האחד, ככל ששיעור הנשים בפרלמנט גבוה יותר, כך גדלה ההתאמה בעמדות מדיניות החוץ בין מדינות שונות. השני, מדינות שבראשן עומדות מנהיגות נשים מצביעות באופן דומה יותר זו לזו בעצרת הכללית מאשר מדינות שבראשן מנהיגים גברים או שילוב מגדרי. שתי ההנחות מבוססות על תפיסה שלפיה נשים נוטות יותר לשיתופי פעולה, לשימוש בדיפלומטיה ולפתרון סכסוכים בדרכים לא כוחניות.
ייצוג נשי בפרלמנטים והשפעתו על מדיניות החוץ
מחקרים רבים מצביעים על קשר בין נוכחות נשים בפרלמנטים לבין מדיניות חברתית ומוסרית יותר: מדינות עם ייצוג נשי רחב משקיעות יותר ברווחה, בבריאות הציבור ובזכויות אדם, ומעדיפות פתרונות דיפלומטיים על פני צבאיים. הנשים המחוקקות נוטות להתאגד סביב נושאים בעלי ממד שיתופי, גם מעבר לקווים מפלגתיים ואידיאולוגיים. ייצוג נשי בפרלמנט משפיע לא רק על סדר היום הפנימי, אלא גם על ייצוג המדינה בזירה הבין-לאומית, מאחר שחברות פרלמנט תומכות במינוי נשים לשגרירות קבע ולנציגויות באו"ם.
ההשפעה גוברת ככל שמספר הנשים בפרלמנט חוצה רף מסוים. על פי תיאוריית "המסה הקריטית", כאשר נשים מהוות לפחות 30 אחוז מחברי הגוף המחוקק, השפעתן כבר איננה סמלית אלא מהותית. למרות הביקורת על גבולות התיאוריה, הנתונים מראים כי גם רמות ייצוג של 20 אחוז מביאות לשינוי ניכר, וכי שיעור של 30 אחוז ומעלה מגדיל עוד יותר את ההתאמה בין מדינות בהצבעותיהן באו"ם. נשים מצליחות להשפיע באמצעות בניית קואליציות ושכנוע, גם כאשר אינן רוב, וכך להחדיר שיקולים שיתופיים ומוסריים למדיניות החוץ.
מנהיגות נשים בתפקידי ביצוע והשפעתן על הצבעות האו"ם
נשים בתפקידי הנהגה בכירים מתמודדות עם דפוסי ציפייה כפולים: מצד אחד עליהן לגלות נחישות ועמידה בלחצים ביטחוניים, ומצד שני מצופה מהן לשמור על "רכות נשית" ונטייה לדיאלוג. הקונפליקט הזה, המכונה "הכפילות המגדרית", גורם לכך שמנהיגות נשים נבחנות בקפדנות יתרה. עם זאת, כאשר שתי מדינות מנוהלות על ידי נשים, הציפיות הסטריאוטיפיות נחלשות והקשרים ביניהן נוטים להיות פחות תוקפניים ויותר שיתופיים.
מנהיגות נשים נוטות לקדם את ייצוג הנשים במשרות בכירות, גם בדיפלומטיה. כך למשל, באיסלנד מינתה הנשיאה הלה טומאסדוטיר שגרירה חדשה לאו"ם שהיא אישה, כחלק ממדיניות של קידום נשים בתפקידי הנהגה. דפוס דומה ניכר גם בתקופת אנגלה מרקל בגרמניה, שבה הוגדלה נוכחות הנשים בוועדות מדיניות ובתפקידים בכירים. מאחר שהחלטות העצרת הכללית נגזרות במידה רבה מהמלצות הוועדות, למינויים אלו יש השפעה ישירה על הצבעות המדינה.
ההנחה היא שמנהיגות נשים חולקות מערכת ערכים דומה – העדפה לפתרונות דיפלומטיים, רגישות לזכויות אדם ונכונות לשיתוף פעולה – ולכן מדינות שבראשן נשים יצביעו באופן דומה יותר.
מתודולוגיה
המחקר בחן את דפוסי ההצבעה של 184 מדינות בעצרת הכללית של האו"ם בשנים 1981–2014. יחידת הניתוח היא זוג מדינות (dyad) בכל שנה, ונמדדה רמת הדמיון בהצבעותיהן באמצעות "ההבדל בנקודת האידיאל", מדד סטטיסטי המשקף את הקִרבה בין עמדות מדיניות חוץ לאורך זמן.
שני משתנים מרכזיים נבדקו: שיעור הנשים בפרלמנט וההרכב המגדרי של המנהיגות הביצועית. שיעור הנשים נמדד לפי שלושה ספים – 10%, 20% ו-30%. לגבי ההנהגה הביצועית נבחנו שלושה מצבים: שני מנהיגים גברים, מנהיג גבר ומנהיגה אישה, ושתי מנהיגות נשים.
בנוסף נכללו משתני בקרה רבים, בהם סוג המשטר, פערי הכנסה, חברות בקבוצת המדינות המתפתחות (G77), קרבה גיאוגרפית, אידיאולוגיה כלכלית, זכויות פוליטיות של נשים, קיומן של מכסות מגדריות, חברות במועצת הביטחון, קיום בריתות צבאיות ומצב מלחמה.
ממצאים
הניתוח הראה קשר מובהק בין ייצוג נשי בפרלמנטים להתאמה גבוהה יותר בהצבעות באו"ם. כאשר שיעור הנשים בשני הפרלמנטים חצה את רף ה-20%, המרחק בין עמדות המדינות ירד משמעותית. ברף של 30% ניכרה ירידה נוספת, המעידה על קִרבה מדינית מובהקת.
גם זהות המגדר של המנהיגות הביצועית נמצאה משמעותית. מדינות שבראשן שתי מנהיגות נשים הצביעו באופן דומה יותר זו לזו מאשר מדינות עם מנהיגים גברים או שילוב של גבר ואישה. ההבדל בין צמד מנהיגות נשים לבין צמדים אחרים הגיע לפי המודל לערכים של 1.46 לעומת 1.55 במדד המרחק הרעיוני, פער המעיד על דמיון ניכר במדיניות החוץ.
עם זאת, עוצמת ההשפעה של מין המנהיגה נמוכה מזו של משתנים מוסדיים רחבים יותר כמו סוג המשטר או חברות ב-G77, אך עדיין דומה בעוצמתה להשפעות שנמצאו במחקרים על מדיניות פנים.
בקרב משתני הבקרה, נמצא כי מדינות בעלות משטרים דומים, אידיאולוגיה כלכלית דומה או שייכות לאותו אזור גיאוגרפי נוטות להצביע באופן דומה. פערים כלכליים גדולים, מלחמות בין המדינות או היעדר זכויות פוליטיות לנשים פוגעים בהתאמה בהצבעות.
ממצא מפתיע נגע לקשר בין זכויות פוליטיות לנשים לבין דמיון בהצבעה: כאשר הזכויות מובטחות בחוק אך אינן נאכפות, מתגלה דווקא פער גדול יותר בין המדינות; רק כאשר הזכויות מתקיימות בפועל ההתאמה גוברת.
דיון ומשמעות
הממצאים מצביעים על כך שייצוג נשי רחב יותר, הן בפרלמנטים והן בהנהגה הביצועית, משפיע לא רק על מדיניות פנים אלא גם על יחסי החוץ. נשים בפוליטיקה נוטות לקדם ערכים של שיתוף פעולה, דיפלומטיה וזכויות אדם, וערכים אלו מתורגמים לדפוסי הצבעה דומים בזירה הבין-לאומית. ההשפעה מתבטאת גם במנגנוני המינוי: מנהיגות נשים ממנות יותר נשים לנציגויות באו"ם, ואלה מביאות עמן תפיסות מדיניות דומות.
עם זאת, יש מגבלות לממצאים. ההצבעות בעצרת הכללית אינן מחייבות מבחינה משפטית ולעיתים משקפות עמדות הצהרתיות ולא מדיניות חוץ ממשית. מספר המנהיגות בעולם עדיין מצומצם, ולכן לא ניתן לדעת אם הדפוס יישמר כאשר שיעורן יגדל משמעותית. בנוסף, לא נבחן אילו סוגי החלטות מושפעים במיוחד מהמגדר – ייתכן שההשפעה מתמקדת בנושאי זכויות אדם ולא בתחום הביטחוני.
מסקנות
הקשר בין מגדר למדיניות חוץ מתברר כמשמעותי: ככל שגדל ייצוג הנשים בזירה הפוליטית, גוברת הנטייה להתאמה בעמדות בינלאומיות. המגדר אינו רק משתנה דמוגרפי אלא גורם מעצב של התנהגות מדינית, המשפיע על דפוסי ההצבעה באו"ם ועל אופי שיתופי יותר של יחסי החוץ. ככל שיותר מדינות יקדמו נשים לעמדות הנהגה, ייתכן שייווצרו גם שינויי עומק בתפיסת מדיניות החוץ העולמית, בכיוון של שיתוף, דיאלוג והעדפת פתרונות לא-אלימים.
המחקר מדגיש כי יישום אמיתי של זכויות נשים, ולא רק חקיקה סמלית, הוא תנאי להשגת שינוי מדיני רחב. שילוב נשים ברמות הגבוהות של קבלת החלטות עשוי לעצב מחדש את דפוסי ההתנהלות הבין-לאומית ולחזק מגמות של שיתוף פעולה רב-צדדי באו"ם ובזירה הגלובלית בכלל.
