Malovicki-Yaffe, N., Hameiri, B., Bloy, L., & Fishman, R. (2025). Environmental taxation triggers persistent psychological resistance to climate policy. Policy Sciences, 58(1), 145-159.
תקציר
המאמר "המיסוי הסביבתי מעורר התנגדות פסיכולוגית מתמשכת למדיניות האקלים" מתמקד בהשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של מס סביבתי שהוטל בישראל בשנת 2021 על כלי פלסטיק חד-פעמיים. המחקר, שנערך בקרב האוכלוסייה החרדית, בוחן כיצד מדיניות מיסוי שמטרתה לעודד התנהגות סביבתית יכולה דווקא לעורר תגובת נגד מתמשכת כלפי מדיניות האקלים. באמצעות שש סבבי סקרים לאורך תקופה של כשנתיים, החוקרים מצאו כי תחושת הקורבנות שנוצרה בקרב הציבור החרדי בעקבות המס גרמה לירידה חדה בתמיכה בעמדות פרו-סביבתיות, ירידה שנותרה יציבה גם לאחר ביטול המס.
מבוא
מדיניות סביבתית מבוססת מיסוי נחשבת לאחד הכלים המרכזיים לשינוי התנהגות צרכנית ולהפחתת נזק סביבתי. עם זאת, המאמר מראה כי צעדים כאלה עלולים להיתקל בהתנגדות פסיכולוגית ופוליטית, במיוחד כאשר קבוצות מסוימות חשות כי הן מופלות לרעה. בישראל, צריכת כלי הפלסטיק החד-פעמיים גבוהה במיוחד, והמס החדש התקבל בתחילה בברכה על ידי חלקים נרחבים בציבור. אולם, בקרב החברה החרדית, שצריכתה גבוהה במיוחד בשל משפחות מרובות ילדים והרגלי אירוח ייחודיים, המס עורר תחושת רדיפה ואפליה פוליטית.
החוקרים ביקשו להבין מהם המנגנונים שמובילים להתנגדות כזו, האם היא נובעת משיקולים כלכליים או פסיכולוגיים, ומה משך ההשפעה שלה. המאמר מראה כי מדובר לא רק בתגובה רגעית אלא בשינוי עמדות מתמשך כלפי סוגיות סביבתיות בכלל.
סקירת ספרות
המחברים מתארים כי מיסוי סביבתי נחשב בדרך כלל אמצעי יעיל וכלכלי לשינוי דפוסי צריכה, אך הוא עלול להיות רגרסיבי מבחינה חברתית. מחקרים קודמים מצאו כי קבוצות מוחלשות נפגעות יותר ממסים מסוג זה, משום שהן נוטות לצרוך מוצרים זולים ובעלי השפעה סביבתית גבוהה. כאשר הקבוצות הללו חשות שהמס אינו מתחשב בצרכים שלהן או שהן לא מיוצגות בתהליך קבלת ההחלטות, מתפתחת תחושת חוסר הוגנות. תחושת קיפוח זו, במיוחד כאשר היא קשורה בזהות קבוצתית, עלולה ליצור התנגדות פסיכולוגית ואף פוליטית למדיניות.
בנוסף, החוקרים מתייחסים להשפעת הזהות החברתית על תגובות למדיניות ציבורית: כאשר קבוצה חשה כי מדיניות כלשהי פוגעת באורח חייה או בערכיה, היא עלולה להגיב בהתנגדות עקרונית גם למדיניות שמטרתה חיובית.
רקע והקשר הישראלי
החברה החרדית בישראל נבחרה כמקרה מבחן ייחודי משום שהיא משלבת מאפיינים של קבוצה מוחלשת כלכלית עם כוח פוליטי משמעותי. בעת חקיקת המס, המפלגות החרדיות לא היו חלק מהממשלה, והמס נתפס על ידי הציבור החרדי כצעד מכוון נגדם. התקשורת החרדית הציגה את המס כפגיעה באורח החיים החרדי ובכבוד הציבור החרדי. מסר זה שולב בקמפיינים הפוליטיים של המפלגות החרדיות בבחירות 2022, והוא הפך לסמל של מאבק בזהות ובזכויות של הקבוצה.
המס בוטל מיד עם הקמת הממשלה החדשה שבה שבו המפלגות החרדיות לשלטון, אך המחקר מצא כי הפגיעה באמון ובתמיכה במדיניות סביבתית נותרה לאורך זמן.
שיטות המחקר
החוקרים ערכו שישה סבבי סקרים בקרב האוכלוסייה החרדית באמצעות אתר האינטרנט "כיכר השבת". המדגם כלל מעל 4000 משתתפים, ונעשה מאמץ להבטיח ייצוג בהתאם להתפלגות הדמוגרפית של המגזר. שני הסקרים הראשונים נערכו לפני ואחרי כניסת המס לתוקף, שניים נוספים לאחר הבחירות וביטול המס, ושניים מאוחרים יותר, כשנה ושנתיים לאחר מכן.
נבנו שני מדדים עיקריים: "מדד תפיסות סביבתיות" ו"מדד תחושת קורבנות". המדד הסביבתי כלל שאלות על עמדות כלפי נזקי הסביבה, אחריות האדם לטבע ותמיכה בהתערבות ממשלתית. מדד הקורבנות מדד את עוצמת התחושה שהמס נועד לפגוע באורח החיים החרדי.
תוצאות
הממצאים הצביעו על ירידה משמעותית בתמיכה בעמדות פרו-סביבתיות מיד לאחר הטלת המס, במקביל לעלייה חדה בתחושת הקורבנות. גם לאחר ביטול המס, כאשר תחושת הקורבנות דעכה, רמת התמיכה במדיניות סביבתית נותרה נמוכה בהשוואה לתקופה שלפני המס. ניתוח רגרסיה הראה כי תחושת הקורבנות הייתה המשתנה המנבא החזק ביותר של עמדות אנטי-סביבתיות, בעוד ההשפעה של ההיבטים הכלכליים הייתה חלשה יחסית.
החוקרים מציינים כי ההפחתה בשימוש בכלים חד-פעמיים הייתה זמנית בלבד, שכן הציבור מצא דרכים לעקוף את המס, בין היתר באמצעות רכישה ממקורות פלסטיניים שאינם כפופים למיסוי הישראלי.
ממד פוליטי
המיסוי על כלי פלסטיק חד-פעמיים הפך לסמל פוליטי בקרב הציבור החרדי. בסקרים שנערכו במהלך הבחירות, 31%–32% מהנשאלים ציינו כי ביטול המס הוא התנאי החשוב ביותר להצטרפות המפלגות החרדיות לקואליציה, אף יותר מנושאים הלכתיים מובהקים. הדבר המחיש עד כמה המס נתפס לא כסוגיה סביבתית אלא כעניין של זהות והגנה על כבוד הקבוצה.
דיון
המאמר מדגיש את הסכנות שבחקיקת מדיניות סביבתית מבלי להתחשב בהקשרים התרבותיים והחברתיים של קבוצות שונות. החוקרים טוענים כי החוק, אף שנועד להפחית זיהום, נתפס כהתערבות פוליטית וכהתקפה על אורח החיים החרדי, וכתוצאה מכך יצר נזק מתמשך לאמון הציבור החרדי במדיניות האקלים.
הם מציעים כי ניתן היה למנוע את ההתנגדות אם המחוקקים היו משתמשים במסגרת מוסרית שמתכתבת עם ערכי הקהילה החרדית, למשל באמצעות ההוראה ההלכתית "בל תשחית" האוסרת השחתה של משאבי טבע. זהו יישום של רעיון ה-"moral reframing" – הצגת מדיניות דרך ערכים מוסריים הרלוונטיים לקהל היעד.
המחקר מצביע על דפוס רחב יותר: כאשר קבוצה חשה שמדיניות פוגעת בזהותה או באוטונומיה שלה, היא עלולה לא רק להתנגד למדיניות עצמה אלא גם לשנות את עמדתה כלפי כל הנושא העקרוני, במקרה זה – סוגיות סביבתיות בכלל.
מגבלות המחקר וכיווני מחקר עתידיים
החוקרים מציינים מספר מגבלות: המדגם כלל רק משתמשי אינטרנט, ולכן אינו מייצג את הפלגים החרדיים הקיצוניים שאינם מחוברים לרשת. כמו כן, הסקר האחרון נערך לאחר פרוץ מלחמת 7 באוקטובר 2023, ייתכן שהאירועים השפיעו על תחושת הזהות הלאומית והדתית של הנשאלים. לבסוף, המחקר לא בחן את ההשלכות הכלכליות הישירות של עקיפת המס ואת הפסדי ההכנסה למדינה.
החוקרים ממליצים להעמיק במחקרים עתידיים בהיבטים אלו, ובמיוחד לבדוק כיצד ניתן לנסח מדיניות מיסוי סביבתי שתזכה בלגיטימציה גם בקרב קבוצות מרובות זהויות ורגישויות פוליטיות.
סיכום
המאמר מראה כיצד מיסוי סביבתי, אף שמטרתו לעודד שינוי התנהגות למען הסביבה, עלול לעורר תגובת נגד פסיכולוגית עמוקה ומתמשכת כאשר הוא נתפס כלא הוגן או כמתקפה פוליטית. במקרה הישראלי, המס על פלסטיק חד-פעמי לא רק נכשל בהשגת יעדיו ארוכי הטווח, אלא גם העמיק את חוסר האמון במדיניות האקלים. ממצאי המחקר ממחישים כי מדיניות מיסוי יעילה מחייבת רגישות תרבותית, שיח מכבד עם הקבוצות המושפעות, והתאמת המסרים לערכיהן המוסריים והחברתיים של אוכלוסיות היעד.
חשיבות המאמר
חשיבותו של המאמר נעוצה בכך שהוא חושף את הממד הפסיכולוגי והחברתי העמוק של מדיניות מיסוי סביבתי, ומדגים כיצד יוזמות כלכליות שמטרתן להיטיב עם הציבור והסביבה עלולות לעורר התנגדות מתמשכת כאשר אינן מותאמות לרקע התרבותי והחברתי של הקבוצות הנפגעות. באמצעות מקרה המבחן הישראלי של המס על פלסטיק חד-פעמי, המאמר מאיר את הצורך לשלב שיקולים של צדק חברתי ורגישות תרבותית בתכנון מדיניות אקלים. תרומתו המדעית בולטת בכך שהוא מראה לראשונה באופן אמפירי כיצד תחושת קורבנות קולקטיבית יכולה לשנות לאורך זמן עמדות כלפי סוגיות סביבתיות. בהקשר הישראלי, ממצאי המחקר מספקים תובנות מעשיות למקבלי החלטות כיצד לגבש מדיניות מיסוי שתהיה גם יעילה מבחינה סביבתית וגם מקובלת מבחינה ציבורית, ובכך לקדם אמון רחב יותר במדיניות האקלים הלאומית. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בקורס העוסק במיסים.