Gaffar, H., & Albarashdi, S. (2025). Copyright protection for AI-generated works: Exploring originality and ownership in a digital landscape. Asian Journal of International Law, 15(1), 23-46.
מבוא
המאמר עוסק באחת הסוגיות המרכזיות והמתפתחות ביותר במשפט הבינלאומי של זכויות היוצרים: שאלת ההגנה המשפטית על יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית (AI). המחברים בוחנים כיצד מושגי היסוד של "מקוריות" ו"מחבר" מתמודדים עם עידן חדש שבו יצירות אמנותיות, ספרותיות ומוזיקליות מופקות לא על ידי בני אדם אלא על ידי מערכות ממוחשבות. הם סוקרים את המסגרות המשפטיות הקיימות, כגון אמנת ברן, חוקי זכויות היוצרים של האיחוד האירופי, וחקיקות לאומיות במדינות שונות, ובוחנים את הפסיקה העדכנית המתייחסת למעמדן של יצירות אלו.
המחברים מצביעים על כך שחוקי זכויות היוצרים נבנו סביב ההנחה שמחבר הוא אדם בשר ודם, ושיצירה מקורית נובעת ממאמץ אישי ויצירתיות אנושית. התפתחות הבינה המלאכותית מטשטשת הנחות אלה ומחייבת בחינה מחודשת של שאלות יסוד כמו "מהי מקוריות" ו"מי זכאי לבעלות בזכויות היוצרים".
המושג המסורתי של מחבר והאתגר של יצירה מלאכותית
המאמר פותח בדיון במושג הקלאסי של מחבר. על פי אמנת ברן והחקיקה הבינלאומית, זכויות יוצרים ניתנות למחבר האנושי כהכרה במקוריותו ובתרומתו היצירתית. המחבר נהנה מזכויות כלכליות ומזכויות מוסריות, כגון הזכות לייחוס והזכות לשלמות היצירה.
עם זאת, הופעת הבינה המלאכותית משנה את התמונה. מערכות AI מסוגלות לכתוב שירים, להלחין מוזיקה, לצייר תמונות וליצור יצירות ספרותיות – לעיתים ללא כל מעורבות ישירה של אדם. המחברים מביאים דוגמאות כמו השיר Hello World של SKYGGE, שנוצר כולו על ידי מערכת בינה מלאכותית, וכן הרומן היפני היום שבו מחשב כתב רומן שהגיע לגמר תחרות ספרותית יוקרתית. דוגמאות אלו ממחישות כי יצירה שאינה מעשה ידי אדם כבר איננה עניין תאורטי בלבד.
שאלת המחבר והיצירה במשפט המקובל (Common Law)
במדינות המשפט המקובל, כמו ארצות הברית ובריטניה, מושג ה"מחבר" נותר מזוהה בבירור עם האדם. הפסיקה האמריקאית קובעת במפורש כי רק יצירות שנוצרו על ידי בני אדם יכולות ליהנות מהגנת זכויות יוצרים. פסקי דין כמו Burrow-Giles Lithographic Co. v. Sarony ו-Feist Publications v. Rural Telephone Service הדגישו כי דרישת המקוריות כרוכה בהשקעת מאמץ יצירתי אנושי.
בתי המשפט בארצות הברית דחו ניסיונות להעניק זכויות יוצרים לישויות לא אנושיות, כמו במקרה של Cetacean Community v. Bush שבו קוף ניסה להירשם כבעל זכויות בצילום עצמי, וכן במקרה שבו נדחתה בקשת רישום יצירה שנוצרה במלואה על ידי תוכנת AI. גם רשויות זכויות היוצרים האמריקאיות הבהירו כי יצירה שאינה כוללת תרומה אנושית ישירה אינה ניתנת לרישום.
יחד עם זאת, המחברים מציינים כי מדינות מסוימות כמו בריטניה, ניו זילנד, הונג קונג ואירלנד תיקנו את חוקיהן כך שיכירו ביצירות ממוחשבות. בחוקים אלו, המחבר הוא "האדם שביצע את הסידורים הדרושים ליצירת היצירה", כלומר האדם שיזם או הפעיל את המערכת הממוחשבת.
הדין באסיה: סין, הודו וסינגפור
המאמר מציג גם את ההתפתחויות באסיה. בסין, שבה השימוש בבינה מלאכותית נרחב במיוחד, כבר ניתנה פסיקה שהכירה בזכויות יוצרים על טקסטים שנוצרו על ידי מערכת AI של חברת Tencent, בתנאי שהייתה תרומה אנושית מינימלית ליצירה. פסק דין אחר בבייג’ין הכיר בזכויות על תמונות שנוצרו באופן אוטומטי במצלמה מחוברת לבלון אוויר חם, משום שהיוצר האנושי קבע את התנאים שהובילו להפקת התמונות.
בהודו החוק מייחס את המחבר ל"אדם שביצע את ההכנות הדרושות ליצירת היצירה", וכך נותר מרחב מוגבל להכרה ביצירות AI. לעומת זאת, באוסטרליה ובתאילנד חסרה הכרה דומה, בשל הדרישה ל"אישיות אנושית" כתנאי להגנה. גם סינגפור קבעה שהחוק חל רק על יוצרים אנושיים, כפי שנראה בפסק הדין Asia Pacific Publishing v. Pioneers & Leaders ובמקרה B2C2 v. Quoine, שבו הודגש שהאלגוריתם חסר תודעה או כוונה משפטית.
האם יש להעניק זכויות יוצרים ליצירות בינה מלאכותית?
בפרק זה המחברים דנים בוויכוח התיאורטי והמעשי סביב שאלת ההגנה המשפטית. לפי מסמך של ארגון הקניין הרוחני העולמי (WIPO), מתחדדת הדילמה אם לכלול יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית במסגרת ההגנה או להשאירן נחלת הכלל.
המתנגדים טוענים כי ההגנה נועדה לעודד יצירתיות אנושית, וכי הענקת זכויות למכונות תפגע בעקרון היסוד של החוק ובנחלת הכלל. לעומתם, התומכים סבורים שהשארת היצירות הממוחשבות מחוץ להגנה תגרום לחוסר תמריץ לפיתוח מערכות יצירתיות ותעכב את החדשנות. המחברים מציינים כי ייתכן שיש למצוא דרך ביניים שתכיר בזכויות מסוימות למתכננים או למפעילים של מערכות AI, אך לא ליישות המלאכותית עצמה.
הבעלות בזכויות: מי זכאי להכרה?
המאמר ממשיך לשאלת הבעלות: בהנחה שהיצירה ראויה להגנה, למי היא שייכת?
האפשרות הראשונה היא לייחס את הבעלות לאדם שיזם את תהליך היצירה או הפעיל את המערכת. האפשרות השנייה היא להכיר בזכויות למתכנתים שפיתחו את האלגוריתם או לבעלי התוכנה עצמה. לפי המחברים, מודל זה אומץ בבריטניה ובניו זילנד, שבהם החוק רואה במי שיזם את יצירת התוצר הממוחשב כ"מחבר" לצורך החוק.
לחלופין, יש הטוענים כי יש להכיר בבעלות למפתחי המערכת, שכן הם אלו שסיפקו את התשתית היצירתית שבאמצעותה נוצרה היצירה. המחברים מציעים גישה פרגמטית שלפיה יש להקצות את הזכויות לבעל התוכנה או למשתמש שביצע את "ההכנות הדרושות", בהתאם למידת תרומתו לתוצאה.
המקוריות והדרישה ליצירתיות
החלק האחרון של המאמר עוסק בדרישת המקוריות – תנאי מרכזי לזכויות יוצרים. לפי הגישה האנגלו-אמריקאית, מקוריות אינה מחייבת חדשנות מהותית אלא השקעת מאמץ אישי מסוים ("sweat of the brow") או תרומה יצירתית מינימלית. פסקי דין קלאסיים כמו University of London Press v. University Tutorial Press ו-Feist Publications ביססו את ההבחנה בין העתקה לבין יצירה עצמאית.
המחברים משווים בין שתי תפיסות: הגישה הסובייקטיבית, המדגישה את ביטוי האישיות של המחבר, והגישה האובייקטיבית, הרואה ביצירה תוצאה של מיומנות ומאמץ. בשתיהן יש קשיים כשמדובר במכונה חסרת תודעה או כוונה. לפיכך הם מציעים גישה מאוזנת, המשלבת את שתי ההבחנות ומכירה במקוריות כתוצאה של תהליך אנושי-טכנולוגי משולב.
במדינות המשפט הקונטיננטלי, במיוחד באירופה, המקוריות נבחנת לפי קשר אישי בין היוצר ליצירה. לכן קשה להחיל עקרון זה על יצירה של מכונה. עם זאת, המחברים טוענים כי יש לפתח מודלים חדשים שיכירו באפשרות של "מקוריות טכנולוגית" – מצב שבו היצירתיות נובעת משילוב בין כוונת האדם לבין יכולת האלגוריתם.
סיכום ומסקנות
המאמר מסיק כי ההתפתחויות בתחום הבינה המלאכותית מערערות את יסודות דיני זכויות היוצרים. בעוד שהחקיקה הקיימת מתמקדת ביצירתיות אנושית, המציאות החדשה דורשת חקיקה עדכנית שתגדיר את היחס בין אדם למכונה ותבהיר מי זכאי להיות מחבר או בעלים של יצירה שנוצרה באמצעות AI.
המחברים קוראים לשיתוף פעולה בינלאומי ולגיבוש מסגרת אחידה שתמנע מצב של פערים בין מדינות ותשמור על איזון בין עידוד חדשנות לבין הגנה על זכויות אדם-יוצר. הם מדגישים כי העתיד של זכויות היוצרים בעידן הבינה המלאכותית תלוי ביכולת המחוקקים להתאים את החוק למציאות שבה היצירתיות כבר איננה נחלתו הבלעדית של האדם. המאמר מצוין לכתיבת סמינריון בנושא זכויות יוצרים.