Bar-Siman-Tov, I., Hostovsky Brandes, T., Lieblich, E., Roznai, Y., & Shinar, A. (2024). Scholactivism in the service of counter-populism: The case of constitutional overhaul in Israel. International Journal of Constitutional Law, 22(4), 1059-1093.
מבוא
המאמר "אקטיביזם אקדמי בשירות הנגד לפופוליזם: המקרה של המהפכה החוקתית בישראל" עוסק בתופעת ה"סקולאקטיביזם" (Scholactivism) – שילוב בין מחקר אקדמי לפעילות פוליטית-חברתית – בהקשר של ההתמודדות של משפטנים ואנשי אקדמיה בישראל עם המהפכה החוקתית שקידמה ממשלת ישראל ה-37 בשנים 2022–2023. המאמר, שנכתב על ידי פרופ' איתי בר-סימן-טוב, פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, פרופ' אליאב ליבליך, פרופ' יניב רוזנאי ופרופ' אדם שנער, בוחן את תפקידם של חוקרים במשפט החוקתי הישראלי בעת משבר חוקתי עמוק. החוקרים עצמם היו מעורבים במחאה נגד המהפכה החוקתית, ולכן המאמר מהווה גם רפלקציה עצמית על מעורבותם.
סקולאקטיביזם והוויכוח על גבולות האקדמיה
המאמר מציג תחילה את הוויכוח הבינלאומי סביב מושג ה"סקולאקטיביזם". מתנגדי התופעה, ובראשם טרונבה קהייטן, טוענים כי אקטיביזם מחקרי פוגע בטוהר האקדמי ובחתירה לאמת, שכן הוא מערב אינטרסים ערכיים ומטרות פוליטיות בתהליך הידע. לעומתם, חוקרות כמו אדריאן סטון טוענות כי מעורבות חברתית דווקא מעשירה את המחקר ומגבירה את עומקו ואת רלבנטיותו הציבורית. החוקרים מציינים כי השאלה הופכת רגישה במיוחד בתחום המשפט החוקתי, שבו עצם העיסוק נוגע ישירות במבני כוח פוליטיים.
מצד אחד, נטען כי חוקתנים מחויבים לזהירות יתרה בשל השפעתם הציבורית; מצד שני, יש הטוענים כי דווקא בשל תפקידם כ"שומרי חוקתיות" יש להם חובה מוסרית להתערב ולהתריע מפני סכנות לשלטון החוק. ליאורה לזארוס, למשל, רואה בחוקרים החוקתיים "שחקנים חוקתיים" המחויבים לשמירה על תקינות המערכת הדמוקרטית, ואילו אחרים רואים בהתערבות כזו סכנה לערבוב תחומים בין מדע לפעולה פוליטית.
טענת הכותבים: חובה מוסרית להתערב במצבי פופוליזם
הכותבים מציעים עמדה מתונה ומורכבת. לטענתם, ישנם מצבים שבהם סקולאקטיביזם איננו רק לגיטימי אלא אף הכרחי – ובמיוחד כאשר מדובר במאבק נגד פופוליזם סמכותני. במצבים שבהם השלטון משתמש בכלים חוקתיים כדי לפגוע בעקרונות דמוקרטיים, החוקרים רואים עצמם כבעלי תפקיד ייחודי: להאיר את הסכנות, לנתח את המהלכים המשפטיים ולהנגיש לציבור ידע מדויק. הם מדמים את תפקידם לזה של מוסדות ידע בזמן מגפת הקורונה – מצב חירום שבו אנשי מקצוע נדרשו לפעול במהירות ולהפיץ ידע אמין לציבור כדי להגן על החברה.
תיאור המהפכה החוקתית בישראל
המאמר מתאר בפירוט את הרקע הפוליטי למשבר. לאחר הקמת ממשלת נתניהו השישית בדצמבר 2022, הוכרזה תוכנית רחבת היקף של שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן לשינוי יסודי של מערכת המשפט. התוכנית כללה שליטה פוליטית מלאה בוועדה למינוי שופטים, צמצום דרמטי של סמכות בג"ץ לבטל חוקים, הוספת "פסקת התגברות" שתאפשר לכנסת לעקוף פסיקות בג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת, והגבלת סמכויות היועצים המשפטיים.
המאמר מדגיש כי המהלך קודם במהירות ובאופן חד-צדדי, וכי תוצאותיו המצטברות היו מביאות לריכוז כוח חסר תקדים בידי הממשלה. הציבור בישראל הגיב בגל מחאה חסר תקדים בהיקפו, שכלל הפגנות המוניות, פעילות של ארגונים מקצועיים וקריאות בינלאומיות לעצור את החקיקה. בעקבות הלחץ, הוקפאה הרפורמה במרץ 2023 אך הוחזרה ביולי, אז אושרה בכנסת הוראת החוק שביטלה את עילת הסבירות. בינואר 2024 פסל בג"ץ את התיקון – החלטה חסרת תקדים בהיסטוריה החוקתית של ישראל.
הפעילות של אנשי האקדמיה
לאורך המשבר מילאו החוקרים תפקיד מרכזי בשיח הציבורי. הם פרסמו מאמרים, כתבו חוות דעת משפטיות, השתתפו בדיונים ציבוריים, הרצו בפני קהילות, הופיעו בתקשורת המקומית והבינלאומית, וסייעו לגופים אזרחיים להבין את ההשלכות החוקתיות של הרפורמה. פעילות זו התבצעה לעיתים באופן קולקטיבי, מתוך תחושת שליחות דמוקרטית.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי מעורבות זו גובה מחיר אישי ומקצועי: חשיפה לביקורת פוליטית, האשמות בחוסר אובייקטיביות, וקשיים באיזון בין עבודה אקדמית מעמיקה לבין הצורך בתגובה מהירה. הם נדרשו לכתוב בקצב מואץ ובשפה נגישה לציבור, ולעיתים לוותר על דיוק מדעי לטובת בהירות.
הצדקות מוסריות לסקולאקטיביזם במצבי משבר
הכותבים טוענים כי במצבים של פופוליזם חוקתי, שבהם נעשה שימוש במושגים חוקתיים לצורך החלשת הדמוקרטיה, האקדמיה המשפטית מחויבת להתערב. פופוליזם כזה פועל בשיטה המכונה "חוקתיות מתעללת" או "אוטוקרטיה חוקתית" – שימוש בכלים דמוקרטיים כדי לפורר את הדמוקרטיה מבפנים. לפיכך, דווקא במצב כזה, עמידה מנגד בשם "אובייקטיביות" פסיבית מהווה כשל מוסרי. החוקרים רואים עצמם כמוסד ידע שחובתו לחשוף מניפולציות, לספק עובדות מדויקות ולהזהיר את הציבור מפני מהלכים שנראים תמימים אך מאיימים על עקרונות היסוד.
הסכנות הגלומות באקטיביזם אקדמי
המאמר איננו מתעלם מהסכנות. המחברים מזהירים כי מעורבות פוליטית של חוקרים עלולה לפגוע באמון הציבור באקדמיה, לערער על אובייקטיביותם ולהוביל לשיח מקוטב. יתרה מכך, הרצון להשפיע במהירות עלול להביא לפרסום נמהר של חומרים לא מבוססים דיים. עם זאת, הם טוענים כי כאשר עצם האמת והידע נמצאים תחת מתקפה – כפי שקורה במשטרים פופוליסטיים – שמירה קפדנית על ניטרליות עלולה דווקא לסייע למפירי החוקתיות. לכן, במקרה זה, אקטיביזם שנשען על ידע מקצועי אינו ויתור על האמת אלא חיזוקה.
השוואה למקרי פופוליזם בעולם
המאמר משווה את המצב בישראל למקרים במדינות אחרות שבהן שליטים פופוליסטיים ניצלו את החוק לחיזוק כוחם, כגון הונגריה ופולין. גם שם נעשה שימוש בטיעונים דומים: חיזוק הייצוגיות, הגבלת כוח השופטים, ו"החזרת הדמוקרטיה לעם". בפועל, צעדים אלה פירקו את מנגנוני האיזון והפיקוח והובילו לנסיגה בדמוקרטיה. הכותבים טוענים כי לישראל יש מאפיינים דומים – ריכוז כוח רב מראש בממשלה, היעדר חוקה מעוגנת ופיקוח חלש – ולכן כל שינוי נוסף מסכן את המערכת כולה.
סיכום ומסקנות
המאמר מסכם כי תפקידי החוקרים החוקתיים בעידן של פופוליזם אינם מתמצים בפרסום מאמרים אקדמיים אלא כוללים גם מחויבות אזרחית ומוסרית. כאשר שלטון משתמש בחוק כדי לערער על עקרונות דמוקרטיים, החוקר החוקתי נדרש להגן על יסודות הסדר החוקתי באמצעות הפצת ידע, ניתוח ביקורתי והשתתפות פעילה בשיח הציבורי.
עם זאת, המחברים מדגישים כי אקטיביזם כזה חייב להתבצע תוך שמירה על יושרה אינטלקטואלית, שקיפות והכרה במגבלותיו של המחקר האקדמי. רק כך ניתן למנוע פגיעה באמון הציבור באקדמיה ולשמור על הלגיטימיות של תפקיד החוקרים כשומרי הסף של הדמוקרטיה.
באופן כללי, המאמר ממקם את פרשת המהפכה החוקתית בישראל כחלק מתופעה עולמית רחבה של "חוקתיות פופוליסטית", ומציע מודל פעולה שבו אנשי האקדמיה משמשים לא רק כמבקרי השלטון אלא גם כחומת מגן אינטלקטואלית מפני שחיקת יסודות הדמוקרטיה. בכך הוא מעניק תרומה משמעותית להבנת היחסים בין ידע, מוסר ופוליטיקה בזמני משבר חוקתי.
חשיבות המאמר
המאמר חשוב במיוחד משום שהוא מתמודד עם אחת הסוגיות המרכזיות של תקופתנו – תפקידם של אנשי האקדמיה, ובייחוד החוקתנים, בעת משבר דמוקרטי. מעבר לניתוח המעמיק של המהפכה החוקתית בישראל, הוא מציע מסגרת עקרונית להבנת אחריותם הציבורית והמוסרית של חוקרים במצבים שבהם השלטון משתמש בכלים חוקתיים כדי לערער את יסודות הדמוקרטיה. בכך הוא מרחיב את גבולות השיח המשפטי מעבר לתחום הטכני של פרשנות חוקים, ומציב את האקדמיה כגורם פעיל בהגנה על שלטון החוק והחירות האזרחית. תרומתו של המאמר ניכרת גם ברמה הגלובלית, שכן הוא משלב בין הניסיון הישראלי למאבק נגד פופוליזם לבין התופעות הדומות במדינות אחרות, ומציע מודל פעולה מוסרי ומעשי למוסדות ידע בעידן של ערעור חוקתי. זהו מאמר מצוין לכתיבת סמינריון בקורס העוסק במשפט חוקתי.