אי-מימוש זכויות סוציאליות בקרב מבוגרים בישראל: מחקר המבוסס על המודל החברתי־אקולוגי

Werner, P., & Tur-Sinai, A. (2024). Israeli adults’ non-take-up of social benefits: A study using the socio-ecological model. Journal of Social Service Research, 50(3), 464-480.

תקציר כללי

המאמר "אי-מימוש זכויות סוציאליות בקרב מבוגרים בישראל: מחקר המבוסס על המודל החברתי־אקולוגי" מאת פרלה ורנר ואביעד טור־סיני, שפורסם בשנת 2024 בכתב העת Journal of Social Service Research, עוסק בתופעת אי-מימוש זכויות (non-take-up) בישראל. תופעה זו מתארת מצב שבו אנשים הזכאים לקבלת גמלאות או שירותים חברתיים אינם תובעים את זכויותיהם, או מוותרים עליהן לאחר שהחלו בתהליך. המחקר עושה שימוש במודל החברתי־אקולוגי כדי להבין את הגורמים המשפיעים על החלטת הפרט לוותר על מימוש זכויותיו, תוך בחינת רמות ההשפעה האישית, החברתית, הארגונית והתרבותית.

מבוא

המאמר פותח בהצגת תפקידן המרכזי של מדינות הרווחה במתן סיוע וטיפול באוכלוסיות פגיעות ובמימוש זכויות סוציאליות שוות. למרות מטרות אלו, פערים מתמשכים מובילים לכך שחלק מהזכאים אינם מממשים את זכויותיהם. תופעת אי-מימוש הזכויות נבחנת בהקשר הרחב של מדיניות הרווחה בישראל, אשר עברה בשנים האחרונות מהשקפה סוציאל-דמוקרטית למדיניות ניאו-ליברלית המתאפיינת בצמצום בהוצאות חברתיות ובגידול באי-שוויון. המחברים מציינים כי למרות ניסיונות לשפר את מערכת הרווחה, ישראל נותרת בין המדינות בעלות רמות העוני והאי-שוויון הגבוהות ב־OECD.

סקירת ספרות

סקירת הספרות מגדירה את תופעת אי-מימוש הזכויות בשלוש רמות: ראשונית – כאשר אדם זכאי אך לא מגיש תביעה; משנית – כאשר אדם מגיש תביעה אך אינו מקבל את הזכאות; ושלישית – כאשר אדם מגיש תביעה אך מתברר שאינו זכאי. תופעה זו נובעת ממכלול סיבות, ביניהן מורכבות בירוקרטית, בורות או חוסר ידע, בושה וסטיגמה, חוסר אמון במוסדות, וכן חסמים תרבותיים או לשוניים. המחברים מדגישים כי המחקר על אי-מימוש זכויות בישראל עדיין בראשיתו, וכי יש צורך בגישה רב-ממדית המשלבת גורמים אישיים, מוסדיים ותרבותיים להבנת הבעיה.

ההקשר הישראלי

ישראל מהווה כר פורה למחקר זה בשל אופייה המגוון מבחינה תרבותית, דתית ואתנית. אוכלוסיית ישראל כוללת קבוצות שונות: יהודים חילונים ודתיים, חרדים, עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, וערבים – קבוצות הנבדלות זו מזו ברקע התרבותי, במעמד החברתי־כלכלי וביחסן למוסדות הרווחה. שתי קבוצות – החרדים והערבים – מהוות למעלה ממחצית מהמשפחות העניות בישראל ונחשבות לפגיעות במיוחד לתופעת אי-מימוש זכויות. בנוסף, מערכת הרווחה בישראל מאופיינת במבנה מורכב ובבירוקרטיה נרחבת, והמחקר מבקש להבין כיצד גורמים אלו משפיעים על יחסי האזרחים עם מוסדות כמו המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה.

המסגרת התאורטית: המודל החברתי־אקולוגי

המודל החברתי־אקולוגי של ברונפנברנר (1989) משמש את המחקר כבסיס תאורטי להבנת ההתנהגות האנושית. המודל מזהה חמש רמות השפעה: רמה אישית (ידע, אמונות, עמדות), רמה בין-אישית (יחסים ורשתות חברתיות), רמה ארגונית (מוסדות ונהלים), רמה תרבותית־חברתית (נורמות וערכים), ורמה מדינית־פוליטית (מדיניות וחקיקה). המחקר בוחן כיצד רמות אלו מסבירות את הסיבות לויתור על זכויות סוציאליות בישראל.

שיטת המחקר

המחקר הוא איכותני ומבוסס על ראיונות עומק חצי-מובנים עם 34 מבוגרים ישראלים מגיל 20 ומעלה. המדגם כלל ארבע קבוצות: יהודים לא חרדים, חרדים, עולים מברית המועצות לשעבר, וערבים. הראיונות התקיימו טלפונית במהלך גל הקורונה הרביעי בישראל, ונערכו בשפות עברית, ערבית ורוסית. המשתתפים נשאלו על ניסיונם בקבלת שירותים סוציאליים, על מצבים בהם ויתרו על זכויותיהם, ועל סיבותיהם לכך. ניתוח הנתונים התבצע בגישה תמטית לפי מתודולוגיית בראון וקלארק (2016), תוך פיתוח קטגוריות ותמות עיקריות ברמות השונות של המודל האקולוגי.

ממצאים

הממצאים מצביעים על ארבע רמות מרכזיות של סיבות לאי-מימוש זכויות: אישית, בין-אישית, ארגונית ואתנו-תרבותית. רמת המדיניות, שנכללת במודל התאורטי, לא עלתה במובהק מתוך הנתונים.

רמה אישית

הגורמים האישיים כללו חוסר ידע לגבי זכאות, בורות בנוגע להליכים, ותחושת בושה או השפלה הכרוכות בפנייה למוסדות הרווחה. משתתפים רבים תיארו את המערכת כבלתי נגישה ומסובכת להבנה, ואת עצמם כמי שאין להם כלים להתמודד עם הדרישות. תחושת הסטיגמה, במיוחד בחברה הערבית, גרמה לאנשים להימנע מפנייה לשירותי הרווחה מחשש לפגיעה בכבודם או בפרטיותם.

רמה בין-אישית

במישור זה, עלו חוויות שליליות מול פקידי הרווחה ו"בירוקרטים קו ראשון". המשתתפים תיארו את העובדים כלא רגישים, עייפים, ולעיתים חסרי אמפתיה. מנגד, חלק מהמרואיינים הביעו הבנה למצוקתם של עובדי הרווחה עצמם, המתמודדים עם עומס עבודה, תקציבים מוגבלים וחוסר תגמול.

רמה ארגונית

ברמה הארגונית נמצאה ביקורת נרחבת כלפי המוסדות עצמם, בעיקר כלפי הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה. המערכת נתפסה כבירוקרטית, איטית, מסובכת ובלתי אמינה. המרואיינים דיווחו על טפסים רבים, המתנה ארוכה, טיפול לא עקבי, ולעיתים גם על אובדן אמון כללי במערכת. חלקם תיארו מצבים בהם הסיוע התקבל באיחור רב – לעיתים לאחר פטירת הנזקק.

רמה אתנו-תרבותית

הרמה הרביעית עסקה בהבדלים בין קבוצות האוכלוסייה. בקרב ערבים ועולים דוברי רוסית דווחו מחסומי שפה חמורים, וקשיים במילוי טפסים בעברית. בקרב החרדים ניכרה התנגדות לשימוש באמצעים דיגיטליים, שנחשבים לעיתים לא רצויים מבחינה דתית. הקורונה, שהאיצה את המעבר לשירותים מקוונים, החריפה את הבעיה. נוסף על כך, בחברה הערבית הודגשו ערכי כבוד ובושה כגורמים מרתיעים מבקשת עזרה, מחשש לפגיעה במעמד המשפחתי. לעומת זאת, בחברה החרדית הועלתה תחושת קהילה חזקה, המביאה לכך שהסיוע ניתן לרוב באמצעות ארגוני צדקה פנימיים – מה שמפחית את הפנייה לגופים ממלכתיים.

דיון

החוקרים מסיקים כי המודל החברתי־אקולוגי אכן מספק מסגרת מקיפה להבנת תופעת אי-מימוש הזכויות, ומאפשר זיהוי של קשרים הדדיים בין הרמות השונות. הם מציינים כי המודל הכלכלי המסורתי, הרואה באדם פועל רציונלי הבוחר בין עלות לתועלת, אינו מספיק להסביר את המורכבות האנושית והתרבותית של התופעה. המחקר מראה כי הגורמים התרבותיים והרגשיים – בושה, חוסר אמון ותחושת חוסר שליטה – ממלאים תפקיד מרכזי לא פחות מהחסמים הכלכליים או הבירוקרטיים.

השלכות תאורטיות

מבחינה תאורטית, המאמר מרחיב את הידע על יישום המודל האקולוגי בתחום הרווחה והביטחון הסוציאלי. הוא מדגיש את הצורך להבין את אי-מימוש הזכויות לא רק ככשל אישי של הפרט אלא כתוצאה של מערכת יחסים מורכבת בין הפרט, הקהילה והמוסדות. בנוסף, הוא מציע לשלב במחקרי המשך אוכלוסיות נוספות, לרבות אזרחים מבוגרים יותר, כדי לבחון את השלכות הגיל על מימוש זכויות.

השלכות למדיניות

ברמה המעשית, החוקרים מציעים דרכים לשיפור המערכת: הפצת מידע על זכויות סוציאליות באופן יזום ומונגש, התאמת שפה ותרבות בתקשורת עם האזרחים, והכשרת עובדים סוציאליים ופקידי מוסדות ציבוריים לאינטראקציה רגישת תרבות. כמו כן, מומלץ לשפר את תנאי עבודתם של עובדי הרווחה כדי למנוע שחיקה ולחזק את האמפתיה כלפי הפונים. ברמה הקהילתית, מציעים החוקרים לשתף מנהיגים מקומיים בתהליכי הסברה, על מנת לעודד את האוכלוסיות השמרניות לפנות לעזרה במידת הצורך.

סיכום

המאמר מציע תרומה משמעותית להבנת מנגנוני אי-מימוש זכויות בישראל. באמצעות גישה רב-ממדית הוא מצביע על כך שהחסמים אינם נובעים רק ממבנה המוסדות אלא משילוב של גורמים פסיכולוגיים, תרבותיים וארגוניים. המחקר מדגיש את הצורך במדיניות רווחה פרואקטיבית, המבוססת על נגישות, אמון, והכרה בשונות התרבותית של החברה הישראלית.

חשיבות המאמר

המאמר בעל חשיבות רבה משום שהוא חושף היבט מרכזי אך לעיתים סמוי של מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל – תופעת אי-מימוש הזכויות בקרב אזרחים הזכאים לקצבאות ולשירותים חברתיים. באמצעות שילוב של ניתוח איכותני ומסגרת תאורטית רב-ממדית, המודל החברתי־אקולוגי, המאמר מציע הבנה עמוקה של הגורמים הפסיכולוגיים, התרבותיים, הארגוניים והחברתיים המובילים אנשים לוותר על זכויותיהם. חשיבותו האקדמית נובעת מכך שהוא מרחיב את הידע בתחום הביטחון הסוציאלי ומדגיש את הצורך לראות באי-מימוש הזכויות לא רק בעיה אישית אלא תוצר של מערכת חברתית ומוסדית שלמה. בהיבט המעשי, המאמר תורם להבנת הצורך במדיניות ציבורית יזומה, נגישה ורגישה תרבותית, שמטרתה להבטיח שכל אזרח בישראל יוכל לממש את זכויותיו החברתיות באופן שוויוני ומכבד. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בקורס ביטחון סוציאלי.