מבוא: אופיו המורכב של הדיכוי
הדיכוי מתבטא בחייהם של אנשים המודרים מהחברה. לעוסקים בעבודה סוציאלית קיימת אחריות מוסרית, אתית ומשפטית לאתגר אי-שוויון ונחיתות. לאורך ההיסטוריה, הניסיון המקצועי להבין ולהציע פתרונות לקשיים שחווים פרטים וקבוצות שאב ממגוון תחומי דעת: סוציולוגיה, פסיכולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה ופוליטיקה. מסגרת תיאורטית רב-תחומית זו, המנוחה על עקרונות אנטי-מדכאים, מעניקה לעובדים סוציאליים כלי להבנת מורכבות חוויית הדיכוי ולמתן מענה לה.
הגישה של הפמיניזם השחור היא נקודת מבט דינמית, הנובעת מ"חוויות חיים מגוונות", המנתחת יחסים אנושיים על בסיס עקרונות שוויון ומתחשבת בקשרי הגומלין בין חלוקות חברתיות מרכזיות כגון מעמד, גזע, מגדר, מוגבלות, מיניות וגיל, כפי שהם משפיעים על הפרט, המשפחה והקהילה. ההנחה היסודית היא שחוויות אישיות קשורות בקשר בל ינותק ליחסים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים וכלכליים בתוך מצבים גאוגרפיים והיסטוריים ספציפיים. תהליך זה של מיקום מאפשר לאתגר את מי שרואים רק את הגזע, המגדר או המעמד שלנו, מבלי להבין שהקשרים בין החלוקות החברתיות שאנו משתייכים אליהן הם שמגדירים מי אנחנו.
מהי פרקטיקה אנטי-מדכאית?
הפרקטיקה האנטי-מדכאית היא תהליך דינמי המבוסס על דפוסים מורכבים ומשתנים של יחסים חברתיים. לפיכך, חשוב שהגדרתה תתעצב על ידי מחקר אקדמי, מחקר מעשי ועמדות של מקבלי שירות. ניתן להבין את המונח "אנטי-מדכא" כעמדה הערכתית מפורשת הרואה בחלוקות חברתיות כגון גזע, מעמד, מגדר, מוגבלות, נטייה מינית וגיל עניינים של מבנה חברתי רחב, וגם סוגיות אישיות וארגוניות. גישה זו בוחנת את השימוש ואת השימוש לרעה בכוח, לא רק ביחס להתנהגות אינדיווידואלית או ארגונית שעלולה להיות גזענית, מעמדנית, סקסיסטית וכדומה, אלא גם ביחס למבנים חברתיים רחבים יותר, כגון מערכות הבריאות, החינוך, הפוליטיקה, הכלכלה, התקשורת והתרבות, ואת האופן שבו הן מספקות שירותים ותגמולים לקבוצות בעלות כוח. על עקרון זה בנויה הבנת חיי אנשים בכל המורכבות הסוציו-היסטורית שלהם.
עקרונות הפרקטיקה האנטי-מדכאית
על בסיס כתיבתן של פמיניסטיות שחורות ונקודות מבט "לא-שולטות" אחרות, גובשו עקרונות אנטי-מדכאים המהווים את הבסיס להערכה סוציאלית שהיא תיאורטית ומעצימה:
- הבדל חברתי: הבדלים חברתיים נוצרים בשל פערי כוח בין קבוצות חברתיות דומיננטיות ונכפופות. החלוקות המרכזיות הן גזע, מגדר, מעמד, נטייה מינית, מוגבלות וגיל. חלוקות נוספות, כגון דת, מיקום גאוגרפי, בריאות נפשית והורות יחידנית, מתקיימות ומקיימות אינטראקציה עם החלוקות המרכזיות, מה שהופך את ההבנה וחוויית הדיכוי לעניין מורכב.
- קישור האישי והפוליטי: קורות חיים אישיים ממוקמים בתוך הקשר חברתי רחב יותר, ומצבו של הפרט נבחן ביחס למערכות חברתיות כמו משפחה, קבוצות עמיתים, ארגונים וקהילות. לדוגמה, הבעיות הקשורות להזדקנות אינן נובעות מהפרט בלבד, אלא יש להבינן ביחס לאידיאולוגיות, מדיניויות ופרקטיקות אייג'יסטיות הקיימות בסביבה החברתית.
- כוח: כוח הוא מושג חברתי שניתן לעשות בו שימוש לחקר תחומי החיים הציבוריים והפרטיים. בפועל, הכוח פועל ברמות האישיות והמבניות כאחד, ומושפע מגורמים חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופסיכולוגיים. יש לקחת את כל הגורמים הללו בחשבון בכל ניתוח של האופן שבו פרטים או קבוצות מקבלים גישה דיפרנציאלית למשאבים ולעמדות כוח.
- מיקום היסטורי וגאוגרפי: חוויות חיים ואירועים של הפרט ממוקמים בזמן ובמקום ספציפיים, כך שחוויות אלה מקבלות משמעות בתוך הקשר של רעיונות שוררים, עובדות חברתיות והבדלים תרבותיים.
- רפלקסיביות ומעורבות הדדית: רפלקסיביות היא שיקול מתמיד של האופן שבו ערכים, הבדל חברתי וכוח משפיעים על האינטראקציות בין פרטים. יחסים אלה יש להבין לא רק במונחים פסיכולוגיים, אלא גם כעניין של סוציולוגיה, היסטוריה, אתיקה ופוליטיקה.
עקרונות אלה קשורים זה לזה, מתחברים ומתחפלים בכל עת. עבודה מנקודת מבט המונחית בעקרונות אנטי-מדכאים מספקת גישה המתחילה להתאים את עצמה לסוגיות המורכבות של כוח, דיכוי וחוסר אונים הקובעות את חייהם של מקבלי שירותי רווחה. הבנת עקרונות אלה גוררת שינוי יסודי ביחסים בין הערכת מצב לבין אופי הפעולה הנדרשת לשינוי הסדר הקיים.
הכוח המניע של הפרקטיקה האנטי-מדכאית הוא מעשה אתגור אי-השוויון. הזדמנויות לשינוי נוצרות מתהליך האתגור, אף שאינו תמיד מצליח וכרוך לעיתים בכאב. כדי שהפרקטיקה האנטי-מדכאית תספק שירותים הולמים ורגישים, הנובעים מצרכים ולא ממשאבים, היא חייבת לגלם פילוסופיה ממוקדת-אדם, מערכת ערכים שוויונית השואפת לצמצם את ההשפעות המזיקות של אי-שוויון מבני, מתודולוגיה המתמקדת בתהליך ובתוצאה, ודרך לבנות יחסים בין פרטים שמטרתה להעצים את מקבלי השירות על ידי הפחתת ההשפעות השליליות של היררכיות חברתיות.
סיפורה של אמליה: מקרה מחשב
מחלקת שירות סוציאלי קיבלה החלטה שהשפיעה על חיי משפחה. אישה שחורה, צעירה ורווקה בת 19, נאמר לה שתוכנית הטיפול עבור בנה בן 20 החודשים היא אימוץ. ההחלטה התבססה על ראיות שנצברו מהמעורבות הסוציאלית הממושכת, שהושפעה בסופו של תהליך ממידע שהתקבל מדוחות שנכתבו על ידי פסיכולוג לבן ופסיכיאטרית לבנה.
אמליה עזבה את ביתה בגיל שש-עשרה, ושנה לאחר מכן החלה לחיות עם גבר שהפך לאלים כלפיה בזמן הריונה. לאחר שעברה להתגורר במלון אם ובית, חוותה אמליה אלימות גזענית והחלה להשתמש בהרואין שהיה זמין שם. היא ילדה את בנה שלושה חודשים לפני הזמן, ובמהלך תקופה מלחיצה של ביקורים אצלו בבית החולים, פניותיה לתמיכה כספית לנסיעות לא נשמעו.
לאחר שחרורו של בנה מבית החולים, אמליה חשה הצפה כשבנה חלה. היא החלה לסמוך על סמים כדי להתמודד, ובנה נלקח לאומנה שוב. כדי להחזירו, נדרשה אמליה להיות מוערכת כמטפלת כשירה, בעוד שבנה הופקד אצל הורים אומנים לא-שחורים, למרות התנגדותה לכך. בנה הוחזר אליה תחת צו פיקוח. שילוב של חוסר יכולת להתמודד עם החיים לבד, היעדר מקום ב גן ילדים וגילויה (כבקשה לעזרה) שניסתה לפגוע בבנה, הובילו לכך שהוא נלקח ממנה שוב. גישתה לבנה הוגבלה לאחר שהחזיקה אותו אצלה לאחר ביקור. אמליה חששה להפגין את הרגשות העזים שחשה על אובדן בנה, פן יזיק הדבר לסיכוייה להחזירו, ואיום האימוץ הותיר אותה במצב של אי-ודאות לגבי האופן שבו יכולה להילחם להחזיקו אצלה.
מיתרגום התיאוריה לפרקטיקה
עיקרון הרפלקסיביות מחייב עובדים לשקול ללא הרף את האופן שבו הזהות החברתית והערכים שלהם משפיעים על המידע שהם אוספים. מעורבות בחייה של אמליה אינה אירוע נייטרלי. היא נקבעת על ידי האינטראקציה בין ביוגרפיות העובד ואמליה, ותתבטא ביחסי הכוח הנובעים מחברותם בחלוקות חברתיות שונות. לדוגמה, עובד סוציאלי לבן ממין זכר מביא לסיטואציה דינמיקה שתשחזר את דפוסי הדיכוי שנשים שחורות חשופות להם בחברה הרחבה. אמליה חשה שמשתיקים אותה; פנייתה ל"מישהו שידבר איתה", שישמע אותה ויתייחס אליה ברצינות, לא הובנה ולא טופלה.
עיקרון ההבדל החברתי מצביע על כך שאמליה צעירה, שחורה, מובטלת, אישה, ממעמד חברתי-כלכלי מסוים, חיה בעוני ואם יחידנית. אולם בתרחיש שתואר, היא נראתה רק כאישה צעירה הסובלת מאלימות במשפחה ונזקקת לדיור. הצרכים שלה כאישה שחורה מרקע ספציפי עם היסטוריה ייחודית לא נשקלו במלואם. חוויית הגזענות בבית המלון החריפה את חוויית הדיכוי הכוללת שלה.
על פי עיקרון המיקום ההיסטורי והגאוגרפי, יש למקם את חוויות החיים של אמליה ובנה בהקשר היסטורי וגאוגרפי, לתעדן כרונולוגית ולהבין את רלוונטיותן. כך יתקבל תמונה מדויקת של האופן שבו אירועים בתוך המשפחה, הקהילה והחברה השפיעו על מצבה הנוכחי של אמליה. כמו כן, יש להיות ערים לאופן שבו אידיאולוגיות שוררות השפיעו על החקיקה ועל המדיניות הסוציאלית בנוגע לטיפול בילדים, לחוסר דיור ולהורות של אמהות יחידניות.
בהבנת האישי כפוליטי, יש למקם את חוויות החיים היומיומיות של הפרטים בתוך מבנים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים וכלכליים. אמליה מוגדרת במונחים של האלימות הביתית שחוותה, מבלי שההערכה תוצב בהקשר רחב יותר. יש לשקול את הגורמים המבניים התורמים לחוויית הנשים עם אלימות, ואת האופן שבו מימד הגזע וחברותה בחלוקות חברתיות אחרות הוסיפו שכבות נוספות לחוויית הדיכוי שלה.
בנוגע לכוח ולחוסר אונים, ההחלטה של העובדים הסוציאליים לנסח תוכנית טיפול שהציעה אימוץ כפתרון צריכה לעבור ניתוח. ההחלטה הושפעה רבות מחוות הדעת המקצועיות שהתמקדו בתפקוד הפסיכיאטרי והפסיכולוגי של אמליה. הדבר מבטא כישלון למקם את עדויות ההערכה במסגרת הלוקחת בחשבון את כל היבטי קיומה של אמליה. העובד יכול היה לדגול בשמה של אמליה, לחקור אפשרויות אחרות לתמוך בה כהורה. נראה שהעובדים התעלמו מחוזקותיה האישיות של אמליה, שנצברו מניסיונות הדיכוי שחוותה, מה שהוביל לפרקטיקה שהחמירה את תחושת חוסר האונים שלה. הם נכשלו בכך שלא הקשיבו ולא עבדו בשותפות עמה.
עקרונות לעבודה אפקטיבית
עובדים סוציאליים נמצאים במצב טוב לערוך הערכות שהן מונחות-תיאוריה, הוליסטיות, מעצימות ומאתגרות. פרקטיקה אנטי-מדכאית אינה מתעלמת מהסיכונים הנשקפים לילד. על מנת לעבוד ביעילות, חשוב לאמץ נקודת מבט שהיא גמישה מבלי לאבד מיקוד, כוללת את עמדות הפרטים והקבוצות המדוכאים, מונחית-תיאוריה, מאתגרת ומשנה רעיונות ופרקטיקות קיימים, מסוגלת לנתח את האופי המדכא של תרבות ארגונית ואת השפעתה על הפרקטיקה, כוללת חשיבה ושיקול מתמידים, מצוידת באסטרטגיות שינוי רב-ממדיות הכוללות רשתות עבודה, מעורבות מקבלי שירות, שותפות והשתתפות, ומחזיקה בניתוח ביקורתי של סוגיות הכוח, האישי והמבני כאחד.
הפרקטיקה האנטי-מדכאית חורגת מתיאורים של טבע הדיכוי לדרכי עבודה דינמיות ויצירתיות. עקרונות הרפלקסיביות, ההבדל החברתי, המיקום ההיסטורי והגאוגרפי, האישי כפוליטי, הכוח וחוסר האונים ומעשה האתגור מספקים מסגרת שניתן להשתמש בה לעידוד עבודה עם אנשים הנזקקים לסיוע.
מקור
Burke, B., & Harrison, P. (2002). Anti-oppressive practice. In R. Adams, L. Dominelli, & M. Payne (Eds.), Social work: Themes, issues and critical debates (pp. 227–236). Palgrave Macmillan.