ציות, קונפורמיות, אי-ציות: כוחו של המצב

מבוא: השפעה חברתית וגבולותיה

פסיכולוגיה חברתית עסקה מאז ראשיתה בתהליכי השפעה חברתית מזוויות שונות. השפעה חברתית מתרחשת בכל מצב שבו קיימות שתי "ישויות חברתיות" – שני אנשים, שתי קבוצות, או אדם וקבוצה – כאשר האחת היא מקור ההשפעה והשנייה היא יעדה, ושתיהן מקיימות אינטראקציה סביב אובייקט שיכול להיות דעה או התנהגות. שני תהליכים מרכזיים נחקרו רבות: קונפורמיות ועמידה בפקודות. קונפורמיות מוגדרת כשינוי בחשיבה, ברגש או בהתנהגות בעקבות לחץ, אמיתי או מדומה, שמפעילה הקבוצה. ציות, לעומת זאת, הוא שינוי שמתבטא בביצוע הוראות שמוציאים דמויות סמכות. שני התהליכים קשורים זה בזה, ושניהם נוגעים בנושאי עצמאות וכניעה. ראוי לציין כי קונפורמיות וציות אינם בהכרח תופעות שליליות – ללא שתיהן החיים החברתיים היו שוקעים בכאוס. עם זאת, ההתמקדות המרכזית היא בהשלכותיהם השליליות.

קונפורמיות: נורמות חברתיות ולחץ הקבוצה

נורמה חברתית היא דרך מקובלת לחשוב, להרגיש או לפעול, שחברי קהילה מסוימת רואים בה את הדבר הנכון לעשות. נורמות מספקות לאנשים קריטריוני תקפות ומצמצמות את תחושת אי-הוודאות שלהם. מחקרים ראשוניים בקבוצות קטנות הראו כי כאשר נדרשים אנשים להביע שיפוט, הם נוטים לפתח הסכמה. מחקרו הקלאסי של שריף, שהשתמש באשליה אופטית הידועה כ"אפקט הקינטי האוטומטי", הדגים כיצד משתתפים במצב עמום נוטים לפתח כלל משותף ולהתכנס בשיפוטיהם, תהליך שניתן לפרש כהפנמה של נורמה חברתית.

עצמאות וכניעה לשיפוט: ניסוי אש

ההדגמה המבריקה ביותר של לחץ לקונפורמיות מצויה במחקריו של סולומון אש. בניסויים אלה, משתתפים נדרשו להשוות אורכי קווים – משימה פשוטה לכאורה. אולם, כאשר "שותפים" של הניסוי (אנשים שפעלו לפי הוראות) השיבו תשובות שגויות בבירור לפני הנבדק האמיתי, כשליש מהתשובות שנתנו הנבדקים האמיתיים היו תשובות שגויות – כפי שענו חברי הרוב. אמנם העצמאות גברה בסך הכל (66.8% מהתשובות היו נכונות), אך הנתון המדהים הוא ששיעור גבוה כל כך של משתתפים נכנע לדעת הרוב שגויה בבירור.

התגובות שהפגינו הנבדקים היו מעניינות: רובם הגיבו בתחילה בתמיהה, אי-נוחות ובלבול. חלקם ניסו לבדוק את הכרטיסים מקרוב, וחלקם ספקו בתפיסתם שלהם. אחד הנבדקים ניסח זאת כך: "לא חשבתי שאני טועה, אבל השכל אמר לי שאני טועה, כי אי-אפשר שכל כך הרבה אנשים יטעו ורק אני אהיה צודק." הממד המספרי בין שני הצדדים נמצא מכריע: קונפורמיות כמעט אינה קיימת כשמדובר ביחס של אחד לאחד, ושיא ההשפעה מושג כשהיחס הוא אחד מול שלושה. הוספת נבדק אחד שחושב כמו הנבדק הביקורתי מפחיתה משמעותית את הקונפורמיות.

הסבר התופעה: השפעה אינפורמטיבית ונורמטיבית

כדי להבין את הקונפורמיות, הוצע הבחנה בין "השפעה אינפורמטיבית" ו"השפעה נורמטיבית". ההשפעה האינפורמטיבית מתבטאת באימוץ עמדות אחרים לצורך פתרון ספקות במצבים עמומים. ההשפעה הנורמטיבית מתבטאת ברצון להעביר לאחרים דימוי חיובי של עצמנו, או להימנע מבושה ומסנקציות כמו הדרה מהקבוצה. שתי צורות מרכזיות של קונפורמיות נובעות מכך: ציות חיצוני, שבו האדם מסכים עם הקבוצה מבחוץ כדי להימנע מוויכוח למרות אי-הסכמה פנימית, והפנמה, שבה האדם מתיישר מפני שהוא באמת סומך על תגובות האחרים.

במחקרו של שריף הייתה ההשפעה האינפורמטיבית הדומיננטית ויצרה הפנמה אמיתית. בניסוי של אש, לעומת זאת, ההשפעה הנורמטיבית הייתה חשובה יותר, ושיקפה בעיקר ציות חיצוני, שכן המשתתפים חזרו לעצמאות שיפוטית עם הסרת לחץ הקבוצה. יש לציין כי חברות שונות נוטות לעודד התנהגות עצמאית או כניעה בדרגות שונות, וכי כל חברה מאופיינת בנוכחות תרבויות משנה שונות.

ציות: ניסויי מילגרם

אם בניסויי אש ניתן לדבר על קונפורמיות ברמת המילה, הרי שמחקרי סטנלי מילגרם על ציות מתארים כיצד הקונפורמיות מגיעה לרמת ההתנהגות בפועל. ציות הוא צורה מיוחדת של קונפורמיות המתבטאת כאשר ה"רוב" אינו מימד כמותי אלא איכותי – הנשען על הבדל מעמד: מי שמפעיל כוח עליון על אחרים מפעיל לחץ ישיר ומפורש, שאליו הם נענים.

פקודות לא מוסריות וקשיי מצפון

משתתפים גויסו לסדרת ניסויים בתמורה לתשלום. בניסוי עצמו, "מורה" נדרש להעניש "לומד" במכות חשמל גוברות בגין כל טעות בזיכרון. בפועל, הלומד היה שותף לניסוי שלא קיבל כל עינוי, אך המורה האמין שהוא גורם נזק אמיתי. מחולל החשמל המזויף כלל מתגים מ-15 ועד 450 וולט. תוצאות הניסוי היו מדהימות: למרות שהפגינו מתח ומחו בנחרצות, 65% מהמשתתפים המשיכו להעניש את הלומד עד לנקודה הסופית.

מילגרם ערך מספר וריאציות על הניסוי הבסיסי. ממצא מרכזי נגע לקרבה בין המורה ללומד: ככל שהמורה נמצא קרוב יותר ללומד, כך פחת הציות. קרבת הקורבן במישור התפיסתי מגבירה את הקשר בין הפעולה לתוצאותיה ומעלה את האחריות האישית. כמו כן, נמצא כי מהות הפקודה פחות חשובה ממקורה: פקודות ממקור חסר סמכות לא זכו לציות.

הסבר הציות ההרסני: מצב הסוכן

ההסבר שאומץ להבנת התוצאות מושתת על מושג "מצב הסוכן". אדם המשולב במערכת סמכות עובר ממצב אוטונומי למצב של סוכן, שבו הוא אינו מרגיש חופשי לפעול לפי שיקוליו ורואה עצמו ככלי לביצוע דרישות אחרים. שורש הציות מאותר גם מחוץ להקשר הניסויי: מבנה המשפחה, בית הספר והמוסדות כסוכנים המקדמים הוראת כללי ציות. ניסויי הסמכות של צימברדו בסטנפורד, שבהם "שומרים" בבית כלא מדומה נעשו תוקפניים ו"אסירים" נעשו אדישים, ממחישים אף הם כיצד תפקידים חברתיים יכולים להשפיע עמוקות על התנהגות.

ציות מינהלי

סדרת ניסויים על ציות מינהלי שנערכה באוניברסיטת אוטרכט שבהולנד בחנה צורות אלימות פחות גלויות. משתתפים נדרשו להפעיל לחץ פסיכולוגי על מובטל במהלך מבחן קבלה, תוך פגיעה בסיכוייו לקבל את המשרה. נמצא כי רמת הציות בתנאי זה הייתה גבוהה יותר מאשר בניסויי מילגרם, שכן האלימות הפסיכולוגית-מינהלית עקיפה יותר ולכן קלה יותר לביצוע. עם זאת, כאשר המשתתפים נדרשו לחתום מראש על הצהרה שהפכה אותם לאחראים כלפי המובטל, חל צמצום משמעותי ברמת הציות.

שיקולים אתיים ומגבלות מחקרי התרחיש

הסטנדרטים האתיים המחמירים שהוצבו לאחר פרסום ניסויי מילגרם מנעו המשך מחקר ישיר, אך גם עיכבו בעקיפין את החקירה השיטתית של ממדים חברתיים חיוביים כמו אי-ציות ומסירת מידע על עוולות. ביקורות כנגד מילגרם טענו כי הלחץ הקיצוני שחוו המשתתפים עלול לפגוע בדימויים העצמי ובאמונם בסמכות. מילגרם השיב כי הלחץ חלף במהרה ולא גרם נזקים – בדיקה רפואית לא מצאה כל תגובות טראומטיות, ורבים מהמשתתפים אף הביעו הכרת תודה על ההשתתפות.

שכפול חלקי של הניסוי שערך ג'רי ברגר, שהפסיק את הניסוי ב-150 וולט וסינן מראש משתתפים בעלי רגישות מיוחדת, גילה כי 70% מהמשתתפים ציתו עד לנקודה זו – נתון שאינו שונה באופן מובהק מ-82.5% שמצא מילגרם. ניתוחים מתאמיים על 24 מחקרים לאורך 22 שנה מצביעים על כך שרמות הציות אינן משתנות באופן שיטתי לאורך זמן, בניגוד לתזת "אפקט ההארה" שלפיה ידע פסיכולוגי משחרר אנשים מהשלכותיו ההתנהגותיות. ניסוי שבדק זאת ישירות הראה כי גם לאחר שהוסברה להם תמצית ניסויי הציות, 92% מהמשתתפים המשיכו לצוות עד לרמת הוולטאז' המרבית.

שיטת מחקרי התרחיש, שבה משתתפים מתבקשים לנבא את התנהגותם בתיאור מפורט של מצב, יכולה להיות שימושית כאשר מדובר במצבים מוכרים, אך היא מוגבלת מאוד כאשר מדובר במצבים מורכבים ולא-מוכרים. ממחקר שבו משתתפים ניבאו שרק 3.6% מהם היו מציתים לבקשה לא-אתית, בעוד שבניסוי בפועל 76.5% ציתו, עולה בבירור עד כמה שגויות יכולות להיות הערכות עצמיות כאלה.

התנגדות ללחצים חברתיים: אי-ציות ומסירת מידע על עוולות

בכל מחקרי הציות, ללא יוצא מן הכלל, נמצא אחוז כלשהו של משתתפים שמתנגדים לסמכות. ההחלטה לסרב מסתברת כסבירה ביותר ברגע שהקורבן מבקש לראשונה לסיים את הניסוי. ניתוחים על ניסויי מילגרם מגלים כי ככל שמשתתף מתחיל להתנגד מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי שיגמור כמי שסרב. מחקרים על "מורדים מוסריים" הדגימו כי התנהגות מרדנית כזו מעוררת לעתים קרובות טינה ודחייה אצל אלה שלא נקטו בה, כי היא נתפסת כביקורת מרומזת על מחדלם שלהם.

ממחקר שבחן ציות, אי-ציות ומסירת מידע לגורמי פיקוח על מחקר לא-אתי של בידוד חושי, עלו ממצאים מעניינים. 76.5% ציתו לבקשה, 14.1% סרבו, ו-9.4% דיווחו על ההתנהגות הבעייתית לגורמי פיקוח. בקרב המסרבים, ההחלטה הורגשה בדיעבד כמובנת מאליה, כאשר התחושה הדומיננטית בסיום הייתה גאווה (52.4%) והקלה (28.6%). הציות הוסבר בעיקר על-ידי סמכות הניסוי, חשיבות המחקר המדעי וכסף. אי-הציות הונע בעיקר מהרצון להגן על חברים ומהשלכות האתיות הברורות.

תופעת מסירת מידע על עוולות ("whistleblowing") מוגדרת כגילוי מידע על פרקטיקות בלתי חוקיות, לא מוסריות או לא לגיטימיות לגורמים שיוכלו לנקוט פעולה מתקנת. על אף הגנות חוקיות קיימות, המעשה דורש אומץ רב – הגורם החושף צפוי לבידוד, הטרדה, פיטורים ורשימות שחורות. מחקרים מראים כי בין מחצית לשני שלישים מה"whistleblowers" מאבדים את עבודתם ורובם לא יוכלו לשוב לאותו תחום. לא פחות חשוב: ארגונים נוטים לא לפטר את החושפים מיד, אלא לדכאם ולהשפיל אותם עד שיעשו טעות שתצדיק פיטוריהם. מחקרים מגלים שה"whistleblowers" אינם שונים בתכונות אישיות מאלה שבחרו שלא לדווח. השיקולים המניעים אותם נוגעים בעיקר לצדק והגינות.

מסקנות

קונפורמיות וציות הם מרכיבים הכרחיים לשמירה על הסדר החברתי, אולם הרצון להיות תואם ולציית עלול להוביל אנשים רגילים לכפור בחוויותיהם שלהם או לגרום נזק חמור לאחרים. המסר המרומז הוא שבהקשרים מסוימים, גורמים מצביים לכאורה פשוטים חזקים יותר מתכונות אישיות בעיצוב ההתנהגות האנושית. החדשות הטובות הן שגורמים מצביים אלה ניתנים לתמרון לעידוד התנהגות חיובית. כמעט כל אדם, ללא תלות במבנה אישיותו, יכול להתגבר על לחצים חברתיים לקונפורמיות ולציות. אי-קונפורמיסטים, מסרבים ו"whistleblowers" הם אנשים רגילים שפעולתם יוצאת דופן, וחלקם, אם לא רבים מהם, כנראה לא יפגינו שוב פעולה מרדנית מאחר שהראשונה הייתה ספציפית למצב.

חיוני להבין את הכוחות שמניעים אנשים ממשקיפים פסיביים לנוקטי עמדה פעילה מול חוסר מוסריות ועוולה. לשם כך יש לשלב שימוש במדדים פסיכולוגיים עדינים יותר עם תמרון שיטתי של משתנים שיפתחו בקרב המשתתפים תחושת אחריות אישית, מוסריות ולחץ הנחוצים לאי-ציות ולמסירת מידע. אם קונפורמיות וציות הם מרכיבי יסוד בתרבותנו, הרי שאי-קונפורמיות, אי-ציות ומסירת מידע על עוולות הם חיוניים להתקדמותה.

מקור

Bocchiaro, P., & Zamperini, A. (2012). Conformity, obedience, disobedience: The power of the situation. In G. Rossi (Ed.), Psychology – Selected Papers (pp. 275–294). InTech.