התיאוריה האקולוגית של ברונפנברנר (Bronfenbrenner’s Ecological Theory) היא מסגרת פסיכולוגית המתארת את התפתחות האדם כתהליך המתרחש בתוך מערכת של מעגלים חברתיים וסביבתיים המקיימים ביניהם אינטראקציה מתמשכת. לפי ברונפנברנר, האדם נמצא במרכז מערכת רב שכבתית הכוללת את המיקרוסיסטם, המסו־סיסטם, האקסוסיסטם, המאקרוסיסטם והכרונוסיסטם. כל שכבה משפיעה על חייו של הפרט, החל ממשפחה וחברים קרובים ועד מדיניות ממשלתית ותרבות רחבה, וההתפתחות היא תוצאה של יחסי הגומלין בין הפרט לבין רמות הסביבה השונות לאורך זמן.
מאמרים אקדמיים על התיאוריה האקולוגית של ברונפנברנר עוסקים בסוגיות כגון האופן שבו אינטראקציות בין מערכות חברתיות משפיעות על התפתחות הילד, תפקיד הזמן ושינויים היסטוריים בעיצוב התפתחות, והקשר בין גורמים מקרו חברתיים לבין תהליכים מיקרו אישיים. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד ניתן לזהות השפעות עקיפות של מערכות רחוקות על הפרט, כיצד משתנות מערכות אלה בהקשרים תרבותיים שונים, ומהם התנאים המאפשרים סביבה אקולוגית התומכת ברווחה והתפתחות מיטבית. מגמות עכשוויות במחקר כוללות שילוב נתונים רב מערכתיים, חקר התפתחות בהקשרים גלובליים ומגוונים, והרחבת השימוש בתיאוריה להבנת תהליכים חברתיים, חינוכיים ובריאותיים בעולם משתנה.
