תיאוריית הפעילות השגרתית (Routine Activity Theory) היא תאוריה בקרימינולוגיה המסבירה פשיעה באמצעות דפוסי החיים והפעילות היומיומית של אנשים. לפי התאוריה, עבירה מתרחשת כאשר שלושה תנאים מתקיימים בו זמנית: עבריין בעל מוטיבציה, יעד מתאים, והיעדר פיקוח או הגנה יעילים. הגישה מדגישה כי פשיעה אינה תלויה רק במאפייני העבריין, אלא גם בהזדמנויות הנוצרות מתוך שגרות חברתיות וסביבתיות.

מאמרים אקדמיים על תיאוריית הפעילות השגרתית עוסקים בסוגיות כגון הקשר בין שינויים חברתיים ודפוסי חיים לבין שיעורי פשיעה, תפקידם של מרחבים ציבוריים ודיגיטליים ביצירת הזדמנויות לעבירה, והאופן שבו מנגנוני פיקוח והשגחה משפיעים על מניעת פשיעה. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד ניתן לזהות מצבים המגבירים סיכון לעבירה, אילו סוגי פעילות יומיומית משפיעים על חשיפה לפשיעה, וכיצד ניתן להתאים אסטרטגיות מניעה לשינויים חברתיים וטכנולוגיים. מגמות עכשוויות במחקר כוללות חקר פשיעה מקוונת באמצעות עקרונות התאוריה, שילוב נתוני מיקום וטכנולוגיות מעקב בניתוח דפוסי פשיעה, ובחינת השפעת עבודה מרחוק ושינויים באורח החיים על הזדמנויות עברייניות.