Pratt, T. C., Holtfreter, K., & Reisig, M. D. (2010). Routine online activity and internet fraud targeting: Extending the generality of routine activity theory. Journal of research in crime and delinquency, 47(3), 267-296.
רקע תיאורטי ומטרות המחקר
הונאת צרכנים היא עבירה כלכלית הכוללת הטעיה מכוונת של קורבן באמצעות הבטחת מוצרים, שירותים או הטבות שאינם קיימים, מיותרים, או שלא הייתה כוונה לספקם. נציבות הסחר הפדרלית האמריקאית (FTC) דיווחה כי כשליש מהמבוגרים בארצות הברית מאמינים שהם מותקפים על ידי רמאים מדי שנה, ו-11.2 אחוזים מהאוכלוסייה חווים נזק ממשי. ההפסד הכספי החציוני עומד על כ-220 דולר לקורבן, והנזק השנתי הכולל מוערך בכ-680 מיליון דולר. ממדי תופעה זו עשויים לעלות על אלו של פשעי הרחוב החמורים.
האינטרנט שינה מהותית את הרגלי הצריכה של הציבור ובמקביל הרחיב את ההזדמנויות לביצוע הונאות. כ-221 מיליון אמריקאים גולשים ברשת, 66 אחוזים מהם מבצעים רכישות מקוונות, ובשנת 2007 הגיע היקף הרכישות המקוונות ל-157.4 מיליארד דולר. כ-70 אחוזים ממשתמשי האינטרנט חשים שהסיכון לפגיעה מפשע סייבר גבוה מהסיכון לפגיעה מפשע פיזי.
רוב המחקר האמפירי בתחום התמקד בזיהוי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של קורבנות הונאה, אולם גישה זו אינה מספקת הסבר מנגנוני לתהליך הפגיעה. המחקר הנוכחי מבקש לגשר על פער זה באמצעות תיאוריית הפעילות השגרתית (Cohen & Felson, 1979), המנבאת כי שינויים במבני הזדמנות לגיטימיים, בצירוף היעדר שמירה מסוגלת, מגבירים את ההסתברות להתכנסות בין עבריינים מונעים ובין מטרות מתאימות. המחקר שואף להבין כיצד פעילות מקוונת שגרתית מתווכת את הקשר בין מאפיינים אישיים לבין חשיפה להונאות ברשת.
תיאוריית הפעילות השגרתית וחשיפה להונאות אינטרנט
תיאוריית הפעילות השגרתית מניחה קיום קבוע של עבריינים מונעים ומתמקדת בהתנהגויות ובהקשרים הסיטואציוניים המעמידים מטרות פוטנציאליות בסיכון. כפי שצוין כבר בניסוחה המקורי של התיאוריה, "התקדמות טכנולוגית שתוכננה למטרות לגיטימיות" עשויה לשנות את אופי הפגיעות הפלילית. חדירת האינטרנט לחיי הצרכנים מהווה שינוי מבני מרכזי הרלוונטי להסבר זה.
בעוד שיישומים קלאסיים של התיאוריה עסקו בפשעי רחוב ובאורחות חיים סוטים, הרי שבהקשר של הונאת צרכנים האנשים נפגעים דווקא במהלך התנהגויות שגרתיות ולגיטימיות לחלוטין. ה"סיכון" עובר מהתנהגות סוטה להתנהגות נורמטיבית כמו גלישה, קנייה ותקשורת ברשת. מוצרי מידע (פרטי כרטיסי אשראי, סיסמאות, מידע אישי) הפכו ל"מוצרים חמים" בעידן המסחר האלקטרוני, כיוון שהם עומדים בקריטריוני C.R.A.V.E.D. שתיאר Clarke (1999): נסתרים, ניתנים להעברה, זמינים, בעלי ערך, נהנים ממחיר שוק, ודיספוזיציה.
בשונה מהונאת פשעי רחוב שבהם יציאה מהבית מגבירה את הסיכון, בהונאות אינטרנט דווקא השהות בבית ובילוי זמן וכסף ברשת הם שמחשיפים את הפרט לסיכון. האינטרנט הוא מרחב ציבורי וירטואלי שאינו כבול לאילוצים גיאוגרפיים, ולפיכך מציע לעבריינים מגוון עצום של הזדמנויות פגיעה ללא צורך בקרבה פיזית לקורבן.
שיטת המחקר
הנתונים נאספו בסקר טלפוני של 1,000 מבוגרים במדינת פלורידה, שנערך בין דצמבר 2004 לינואר 2005. המדגם הופק באמצעות שיטת החיוג האקראי (Mitofsky-Waksberg), ושיעור ההיענות עמד על 43.6 אחוזים. לאחר השלמת ערכים חסרים נותרו 922 משתתפים. המדגם מייצג את האוכלוסייה הבוגרת של פלורידה ברוב המאפיינים הדמוגרפיים, אם כי בעלי תואר אקדמי ומבוגרים מעל גיל 65 מיוצגים יתר על המידה.
משתנה תלוי: חשיפה להונאת אינטרנט נמדדה באמצעות סדרת שאלות. משתתפים שדיווחו על ניסיון הונאה בשנה שקדמה לסקר קיבלו רשימת 13 סוגי הונאה נפוצים. אלו שציינו שניסיון ההונאה הגיע דרך האינטרנט (אתר מכירות פומביות, אתר אינטרנט אחר, או דואר אלקטרוני) סווגו כ"חשופים להונאת אינטרנט". כ-3 אחוזים מהמדגם דיווחו על חשיפה כזו.
משתנים בלתי תלויים: שתי מדידות לפעילות מקוונת שגרתית:
- שעות גלישה שבועיות (ממוצע: 6.51 שעות)
- רכישה מאתר אינטרנט בשנה האחרונה (כ-45 אחוזים מהמשיבים ציינו שכן)
בנוסף, נכללו תשעה משתנים סוציו-דמוגרפיים: גיל, השכלה, הכנסה, מצב תעסוקה (פרישה), בעלות על בית, מגדר, מצב משפחתי, ומוצא אתני (שחור, לטינו).
שיטת הניתוח: שני שלבים. ראשית, מודל רגרסיה בינומי שלילי לניתוח שעות הגלישה ורגרסיה לוגיסטית לניתוח ביצוע רכישות מקוונות. שנית, שלושה מודלים לוגיסטיים לבחינת הקשר בין הפעילות המקוונת, המאפיינים האישיים, והחשיפה להונאה.
ממצאים
בשלב הראשון נמצא כי חמישה משתנים סוציו-דמוגרפיים מנבאים את מספר שעות הגלישה השבועיות באופן מובהק: גיל צעיר, השכלה גבוהה, בעלות על בית, מגדר גברי, ולא-שחור. כל עלייה ביחידת גיל אחת מקושרת לירידה של 3 אחוזים בזמן הגלישה, ומשיבים שחורים גולשים כ-39 אחוזים פחות מאשר קבוצות אחרות.
מודל הרכישה המקוונת הראה כי שישה משתנים מנבאים אם המשתתפים ביצעו רכישה מקוונת: גיל מבוגר ופרישה ומוצא שחור פועלים לשלילה, ואילו הכנסה, נישואין, השכלה ובעלות על בית פועלים לחיוב. עלייה של יחידה אחת ברמת ההשכלה מגדילה את הסיכוי לרכישה מקוונת ב-41 אחוזים.
בשלב השני, מודל 1 הראה כי רק גיל צעיר והשכלה גבוהה מנבאים חשיפה להונאת אינטרנט באופן מובהק כאשר הפעילות המקוונת אינה נכללת. מודל 2 הראה כי שני מדדי הפעילות המקוונת מנבאים חשיפה להונאה: ביצוע רכישה מאתר אינטרנט מגדיל את הסיכוי לחשיפה להונאה ב-377 אחוזים, ושעות גלישה מרובות יותר קשורות אף הן לחשיפה מוגברת.
מודל 3, הכולל גם מאפיינים אישיים וגם פעילות מקוונת, גילה את הממצא המרכזי: השפעות הגיל וההשכלה איבדו את מובהקותן הסטטיסטית לחלוטין, מה שמעיד שהפעילות המקוונת מתווכת באופן מלא את הקשר בין המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים לבין החשיפה להונאה. השפעת הרכישה המקוונת נותרה חזקה: ביצוע רכישות מאתרי אינטרנט מגדיל את הסיכוי לחשיפה להונאה ב-290 אחוזים גם לאחר פיקוח על מאפיינים אישיים.
דיון ומסקנות
המחקר מוביל לארבע מסקנות עיקריות. ראשית, מחקר אמפירי שמסתמך אך ורק על מאפיינים דמוגרפיים אינו מצליח ללכוד את מהות תופעת חשיפה להונאה. ההבנה של מדוע אנשים מסוימים מותקפים על ידי רמאים מחייבת התייחסות לפעילות המקוונת ולא רק לפרופיל הדמוגרפי שלהם, שכן המאפיינים הדמוגרפיים מוסברים כולם דרך הפעילות המקוונת.
שנית, תיאוריית הפעילות השגרתית מספקת מסגרת תיאורטית מצוינת לחקר תחום זה. הממצאים מרחיבים את ה"כלליות" של התיאוריה גם להסבר הונאות אינטרנט, בנוסף ליישומיה המסורתיים בתחום פשעי אלימות ופשעי רכוש. שאלות אמפיריות פתוחות נותרות, כגון האם ממצאים דומים יתקבלו לגבי סוגי הונאה אחרים כמו גניבת זהות, ואילו רוטינות מקוונות מגבירות סיכון לניצול ילדים ברשת.
שלישית, לממצאים השלכות מדיניות מעשיות בתחום מניעת פשע מצבית. ניתן לפתח מדיניות לחינוך אזרחים לשימוש בנוהלי אבטחה בעת גלישה וקנייה ברשת, כגון שימוש בשרתים מאובטחים ותוכנות אנטי-וירוס. מחקר עדכני מצא כי משתמשי אינטרנט הנתפסים כבעלי מודעות לסיכון גבוה של גניבת כרטיס אשראי מתאימים את התנהגותם ומפחיתים חשיפה, מה שמחזק את גישת "צמצום החשיפה ביוזמת המטרה". הגנה יעילה דורשת גם חיזוק מערכות מידע אצל קמעונאים מקוונים וספקי שירותי אינטרנט.
רביעית, יש לשים לב כי בעוד שפשעי רחוב ואלימות מכוונים בדרך כלל לגברים צעירים ממיעוטים, הונאות אינטרנט מכוונות לצעירים ובעלי השכלה גבוהה. אולם ההבדל הזה מסתיר ממצא חשוב יותר: שני סוגי הפגיעות חולקים את אותו מנגנון סיבתי הנוגע לפעילות השגרתית של הפרט. ממצא זה מדגיש את הצורך ביישום מסגרות תיאורטיות מוצקות לחקר הונאות, ותומך בטענה שתיאוריית הפעילות השגרתית היא כלי כללי ורב-עצמה להבנת פגיעות פליליות מסוגים שונים.
מקורות שהוזכרו בסיכום
Clarke, R. V. (1999). Hot products: Understanding, anticipating, and reducing demand for stolen goods (Police Research Series, Paper 112). Home Office.
Cohen, L. E., & Felson, M. (1979). Social change and crime rate trends: A routine activity approach. American Sociological Review, 44(4), 588–608.