פרדוקס ההתנדבות (Volunteering Paradox) הוא מושג המתאר את המתח שבין האידיאל החברתי של התנדבות כפעולה אלטרואיסטית לטובת הכלל, לבין העובדה שהתנדבות לעיתים קרובות מביאה גם תועלות אישיות למתנדבים עצמם, כגון תחושת משמעות, פיתוח מיומנויות, קשרים חברתיים או יתרונות מקצועיים. הפרדוקס מצביע על כך שפעולה הנתפסת כבלתי אנוכית עשויה להיות מונעת גם ממניעים אישיים, וכי הגבול בין תרומה לאחר לבין תועלת עצמית אינו תמיד ברור.
מאמרים אקדמיים על פרדוקס ההתנדבות עוסקים בסוגיות כגון המניעים להתנדבות והמתח בין מניעים אלטרואיסטיים למניעים אינסטרומנטליים, ההשפעה של מבנים חברתיים ותרבותיים על דפוסי התנדבות, ותפקידם של ארגונים ביצירת הזדמנויות להתנדבות. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד אנשים מפרשים את מניעיהם להתנדבות, כיצד תועלות אישיות משפיעות על מחויבות מתמשכת לפעילות התנדבותית, ואיך מדיניות ציבורית וארגונים יכולים לעודד התנדבות מבלי לפגוע בתפיסת האותנטיות שלה. מגמות עכשוויות במחקר כוללות בחינה של התנדבות דיגיטלית, חקר הקשר בין התנדבות להון חברתי ולזהות אזרחית, וניתוח התנדבות בקרב צעירים בעידן של כלכלה משתנה ומדיה חברתית.
