Ștefănel, A. (2025). Authoritarian drift and social media’s impact on Romanian youth during the 2024 European elections. Media and Communication, 13.
אובדן האמון הדמוקרטי ופגיעות פוסט-אוטוריטרית
בשנים האחרונות מתגלה בקרב צעירים ברחבי העולם, ובמיוחד במזרח אירופה, תהליך של שחיקת מחויבות לערכים דמוקרטיים. אף שהם מחוברים ומעודכנים יותר מאי פעם, רבים מהם מטילים ספק ביכולתה של הדמוקרטיה להבטיח צדק, יציבות והיענות לצורכי הציבור. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שחלק גדל מן הצעירים בעולם רואים באפשרות של הנהגה ריכוזית וחזקה חלופה רצויה, ומביעים פתיחות כלפי סמכות של מנהיג שאינו כפוף למוסדות הנבחרים. במרחב הפוסט-קומוניסטי, ובייחוד ברומניה, תופעה זו מקבלת ממדים חריפים יותר: הזיכרון ההיסטורי של הדיקטטורה הולך ונמוג, מוסדות השלטון סובלים מרמת אמון נמוכה, והמעבר לדמוקרטיה לא יצר תחושת יציבות אמיתית. השחיקה באמון הציבור ניזונה משחיתות, מחלוקות פוליטיות ותחושת חוסר יעילות, ויוצרת קרקע פורייה להעדפת סמכות ריכוזית שתיתפס כיעילה יותר מן המערכת הפרלמנטרית המסורבלת. כך מתגבשת בקרב הדור הצעיר נטייה מעשית כלפי אוטוריטריות, לא בהכרח מתוך דחייה של הדמוקרטיה כעיקרון אלא מתוך אכזבה מתפקודה הממשי.
תקשורת, פופוליזם ונרטיבים ברומניה
המבנה התקשורתי ברומניה ממלא תפקיד מרכזי בהעמקת אי-האמון הדמוקרטי. התלות של כלי התקשורת במוקדי כוח פוליטיים ובאינטרסים כלכליים הובילה להחלשת השיח הציבורי ולערעור האחריותיות של המערכת הפוליטית. במקביל, פוליטיקאים בעלי נטיות פופוליסטיות מנצלים את הסביבה הדיגיטלית כדי להפעיל תקשורת רגשית ומפוצלת. דמות מובהקת לכך היא ג'ורג' סימיון, מנהיג תנועת AUR, שעושה שימוש באיקונוגרפיה דתית ובסמלים לאומניים כדי ליצור זהות רגשית עם צעירים ובני הדיאספורה. הוא משלב בין הצגה כריזמטית למדיניות אנטי-אירופית, ומנצל את התרבות החזותית והרגשית של הרשתות החברתיות ליצירת פוליטיקה של מופע. במקביל, התקשורת המרכזית נוטה למתן את הביקורת על האיחוד האירופי ולנסח את המשברים בשיח של "אכזבה מוסדית" במקום באירו-סקפטיות גלויה, מה שמגביר את תחושת העמימות בקרב הדור הצעיר. הפוליטיקה ברומניה מתנהלת כך בין הקצנה פופוליסטית לבין ריכוך תקשורתי, והציבור הצעיר מוצא את עצמו נמשך לרגש, לאותנטיות ולסמכות אישית יותר מאשר להיגיון מוסדי ולתהליכי תיווך דמוקרטיים.
מסגור מחדש של ניתוק פוליטי דרך עדשה תקשורתית
ההתנתקות של צעירים מהמערכת הפוליטית אינה רק תוצאה של אדישות אלא תוצר של חוויות תקשורתיות רוויות רגש. המדיה החדשה מטשטשת את הגבול שבין מוסדות המדינה לשיח הציבורי ומעצבת את דפוסי ההשתתפות דרך אלגוריתמים של חשיפה, אמוציות ויזואליות ותרבות הוויראליות. השיח הפוליטי הופך למופע של רגשות, כאשר הצלחה נמדדת ביכולת לעורר הזדהות או זעם ולא ביכולת לשכנע באמצעות טיעון. תרבות הממים, סרטוני הטיקטוק והאינפלואנסרים מחליפה את הדיון הרציונלי בהבעה זהותית וסמלית, וכך נבנית תפיסה של פוליטיקה כזירה של אותנטיות, עימות ובידור. הסכנה טמונה בכך שהשתתפות פוליטית רגשית מחליפה את הדיון הציבורי המושכל, ובמקום לעורר מעורבות אזרחית היא עלולה לעודד קיטוב וציניות. במציאות זו נוצרות "ציבורים רגשיים" המאוחדים סביב תחושות משותפות של זעם, אירוניה או עלבון, ופחות סביב הבנה משותפת של עובדות או ערכים. ברומניה, שבה הצעירים צורכים בעיקר חדשות ברשתות החברתיות, תהליך זה מחריף את הפער בין מעורבות יומיומית לבין נאמנות לדמוקרטיה כמשטר.
מתודולוגיה: חקר עמדות הצעירים ברומניה
המחקר מתבסס על סקר מייצג שביצע המכון הרומני להערכה ואסטרטגיה (IRES) במרץ 2024 בקרב בני 18–35. הסקר בדק את רמות האמון במוסדות, ההעדפות הפוליטיות, והמקורות שמהם הצעירים שואבים מידע פוליטי. שני המשתנים המרכזיים הם רמת האמון במוסדות דמוקרטיים והעדפה למנהיג חזק שאינו כפוף לפרלמנט או לבחירות. הסקר בחן גם פרמטרים סוציו-דמוגרפיים כמו מגדר, רמת השכלה, הכנסה ומקום מגורים, וכן את סוג המדיה שבה הצעירים משתמשים. הניתוח התמקד בקשרים בין גורמים אלו ולא בקביעת סיבתיות, כדי להמחיש את דפוסי ההתפלגות של עמדות סמכותניות בקרב קבוצות שונות.
ממצאים: דפוסי תמיכה באוטוריטריות והשפעת המדיה
התוצאות מצביעות על שיעור גבוה במיוחד של תמיכה בהנהגה ריכוזית: כ-74% מהצעירים הסכימו במידה זו או אחרת עם האמירה כי רומניה זקוקה למנהיג חזק שאינו מתחשב בפרלמנט או בבחירות, ורק מיעוט קטן התנגד לכך באופן נחרץ. ההבדלים הבולטים נמצאו בין קבוצות חברתיות שונות. נשים, תושבי אזורים כפריים, בעלי השכלה נמוכה והכנסה נמוכה נטו יותר לתמוך במנהיג חזק, בעוד שצעירים משכילים ואמידים גילו עמדות דמוקרטיות יותר. הגיל כשלעצמו לא נמצא כגורם משפיע בתוך קבוצת הגיל שנבדקה.
בדיקת מקורות המידע הפוליטי גילתה כי כמעט מחצית מן הצעירים נשענים על הרשתות החברתיות כמקור עיקרי לחדשות פוליטיות, כשליש צורכים עיתונות מקוונת, וכחמישית בלבד נחשפים בעיקר לטלוויזיה או לרדיו. הקשר בין אופן צריכת המדיה לתמיכה באוטוריטריות היה מובהק: הצעירים שצרכו חדשות בעיקר ברשתות החברתיות או במדיה המסורתית נטו לתמוך יותר במנהיג ריכוזי, בעוד שצרכני העיתונות המקוונת נטו יותר לעמדות דמוקרטיות. ניתוח נוסף הצביע על כך שגם משתמשי טיקטוק, פייסבוק וואטסאפ מביעים שיעורי תמיכה גבוהים במיוחד באוטוריטריות, בעוד שמשתמשי X (טוויטר לשעבר) מביעים פחות נטייה כזו.
בבחינת רמות האמון במוסדות התגלו קשרים חלשים אך עקביים בין חוסר אמון במוסדות ביטחון, דת וחינוך לבין תמיכה גבוהה יותר במנהיג חזק. לעומת זאת, אמון במוסדות פוליטיים, בחברה האזרחית ובאיחוד האירופי לווה בעמדות דמוקרטיות יותר. ניתוח לפי כוונות הצבעה בבחירות לפרלמנט האירופי חשף כי הנטייה לאוטוריטריות חוצה גבולות אידיאולוגיים: תומכי מפלגות שלטון מרכזיות (PSD–PNL) הביעו רמות דומות של תמיכה במנהיג ריכוזי כמו תומכי מפלגות ימין קיצוני כגון AUR ו-SOS România. לעומת זאת, תומכי מפלגות ליברליות ופרו-אירופיות הפגינו מחויבות דמוקרטית גבוהה יותר.
מגבלות המחקר
הממצאים נשענים על סקר חתך שנערך בזמן קצר סביב מערכת בחירות סוערת, ולכן אינם מאפשרים להסיק על סיבתיות או על שינוי לאורך זמן. נתוני הסקר מבוססים על דיווח עצמי, מה שעלול לכלול הטיות חברתיות וזיכרון סלקטיבי. בנוסף, חיבור מדדי אמון לממוצעים כלליים עשוי לטשטש הבדלים עדינים בין מוסדות שונים. עם זאת, גם תחת מגבלות אלה מתבררת מגמה ברורה של שחיקה באמון הדמוקרטי בקרב הדור הצעיר.
דיון
הנתונים חושפים תהליך עומק שבו רגשות, חוסר אמון מוסדי ומדיה רוויית רגש מתלכדים ליצירת פתיחות לדפוסי הנהגה לא דמוקרטיים. צעירי רומניה אינם בהכרח אדישים לפוליטיקה; הם מעורבים, אך מעורבותם נובעת ממנגנונים רגשיים ומדימויים סמליים. השיח הפוליטי בפלטפורמות הדיגיטליות מתגמל ביטויים של זהות והתרסה ולא טיעון או שכנוע, ובכך מערער את יסודות השיח הדמוקרטי. הדינמיקה הזו מתעצמת על רקע התפתחויות פוליטיות חריגות ב-2024, בהן הכפלת ייצוג המפלגות הקיצוניות בפרלמנט האירופי וביטול הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות עקב טענות להתערבות ברשתות החברתיות. תהליכים אלה ממחישים כיצד פלטפורמות דיגיטליות הפכו לזירה מרכזית של פוליטיקה רגשית, שבה האמון במוסדות מוחלף באמון במנהיגים כריזמטיים ובנרטיבים של אותנטיות.
ההשוואה למקרים אחרים בעולם, כמו הבחירות בארצות הברית ב-2024, מדגישה כי מדובר במגמה גלובלית שבה הטכנולוגיה הדיגיטלית מאיצה את המעבר מהשתתפות רציונלית למעורבות רגשית. בהקשר הפוסט-קומוניסטי, החולשה המוסדית והפערים החברתיים מחריפים את הסחיפה הזו ומעצבים דפוס חדש של אזרחות: פעילה אך חסרת אמון, רגשית אך חסרת עוגן מוסדי. ההתמודדות עם מגמות אלה מחייבת חינוך תקשורתי ואזרחי מחודש שיחזק את החשיבה הביקורתית ויעודד שיח רציונלי במרחב הדיגיטלי.
מסקנות
הסחיפה האוטוריטרית בקרב צעירי רומניה אינה תולדה של ניכור או אפתיות אלא תוצאה של שינוי עמוק במבני התקשורת והתרבות הפוליטית. חוסר האמון במוסדות, האלגוריתמים של המדיה החברתית והעדפת רגש על פני טיעון יצרו מציאות שבה מודלים של הנהגה חזקה נתפסים כמענה לאכזבות מהדמוקרטיה. זוהי לא דחייה של הערכים הדמוקרטיים עצמם אלא ניסיון למצוא יעילות ומשמעות במסגרת פוליטית אחרת. כדי לבלום את ההעמקה של הסחיפה האוטוריטרית יש צורך בהשקעה בחינוך אזרחי ותקשורתי שיחזק את היכולת לזהות מניפולציות רגשיות ולפתח דיון ציבורי פתוח ומושכל. החוסן הדמוקרטי של רומניה ושל אירופה בכלל תלוי ביכולתם של מוסדות וקהילות אזרחיות להתאים את עצמם לדפוסים החדשים של תקשורת פוליטית, לשקם אמון וליצור מרחבים שבהם מעורבות צעירה תישען על ידע, ביקורתיות ושיח רציונלי ולא על הזדהות רגשית בלבד.
