Simon, L., Levi, S., Shapira, S., & Admon, R. (2025). Stress-induced increase in heart-rate during sleep as an indicator of PTSD risk among combat soldiers. Sleep, 48(1), zsae183.
רקע
הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הפכה לאחת הבעיות הבריאותיות הנפשיות הנפוצות ביותר, ובמיוחד בקרב חיילים קרביים. גם חיילים שלא עומדים בקריטריונים המלאים לאבחנה רשמית ב-PTSD עשויים לסבול מתסמינים משמעותיים של דיכאון, חרדה ולחץ. אלו משפיעים לרעה על איכות חייהם האישית ועל תפקודם ביחידה, מה שעלול לפגוע בלכידות היחידה, ברמת הכוננות וביכולת הביצוע הכללית.
שינה, ובמיוחד הפיזיולוגיה שלה, הוכרה כגורם קריטי בניבוי סיכון לפיתוח PTSD. מחקרים קודמים שהתבססו על דיווח עצמי הצביעו על כך שתלונות על שינה ירודה לפני פריסה צבאית מנבאות סיכון מוגבר ל-PTSD, דיכאון וחרדה. מחקרים עדכניים יותר הצביעו על כך ששינויים במדדים פיזיולוגיים של שינה, כגון קצב לב במהלך שינה וירידה בגמישות קצב הלב, קשורים גם הם בהתפתחות עתידית של PTSD.
מטרות המחקר
המחקר הנוכחי ביקש לבדוק את התרומה הנפרדת של התנהגות שינה ופיזיולוגיית שינה להתפתחות עתידית של תסמיני PTSD, באמצעות מדידות אורך בשלושה מועדים שונים: במהלך שבוע טירונות (T1), במהלך שבוע אימונים אינטנסיבי (T2), ולאחר תקופה של שירות מבצעי פעיל (T3). כל החיילים שהשתתפו במחקר השתייכו לאותה יחידה צבאית מובחרת, והערכות השינה והדיווחים הפסיכולוגיים נעשו בתנאים טבעיים באמצעות חיישנים לבישים.
מהלך המחקר והמשתתפים
במחקר השתתפו 33 חיילים לוחמים, כולם גברים צעירים, ללא הפרעות רפואיות או נפשיות מדווחות. במהלך T1 ו-T2 נאספו נתונים פסיכולוגיים באמצעות שאלוני DASS (דיכאון, חרדה ולחץ) ו-PCL-5 (למדידת תסמיני PTSD), וכן נתוני שינה שכללו קצב לב, משך ואפקטיביות שינה, שנמדדו באמצעות צמידים חכמים של Fitbit. לאחר כשנתיים וחצי מהגיוס, בתקופה שלאחר שירות מבצעי אינטנסיבי שכלל מצבים טראומטיים, הוערכו שוב תסמיני PTSD (T3).
מדדים וכלים
שאלון DASS-21 כלל שלוש תתי-סקאלות למדידת דיכאון, חרדה ולחץ. שאלון PCL-5 שימש לכימות תסמיני PTSD בהתאם לקריטריוני ה-DSM-5. נתוני השינה נמדדו באופן רציף באמצעות חיישן דופק ופלטיסמוגרפיה של צמידי Fitbit Charge 3, אשר נאספו ועובדו באלגוריתם המבוסס על איכות הנתונים, כדי להבטיח שהנתונים המנותחים יהיו מהימנים. המדדים שנבחנו כללו את קצב הלב הממוצע במהלך שינה, משך השינה ואחוז הזמן בשינה מתוך כלל הזמן במיטה.
ממצאים עיקריים
עלייה בתסמיני PTSD לאורך הזמן
המחקר מצא כי ציוני PCL-5 עלו באופן מובהק בין T1 ו-T2 ל-T3, מה שמעיד על החמרה בתסמיני PTSD לאחר השירות המבצעי. העלייה הגדולה ביותר נמדדה בין T2 ל-T3, כאשר ממוצע ציוני PCL-5 זינק מ-3.7 ל-10.3.
שינוי במדדים פסיכולוגיים במהלך האימונים
במהלך שבוע הטירונות (T1) לא נרשמו שינויים מובהקים במדדי דיכאון, חרדה או לחץ בין תחילת השבוע לסופו. לעומת זאת, בשבוע האימונים האינטנסיבי (T2) נרשמה עלייה מובהקת בכל שלושת התחומים, ובפרט במדד הלחץ (stress), מה שמעיד על השפעה מיידית של עומס האימונים.
שינוי בפיזיולוגיית השינה ובהתנהגות השינה
נמצא כי קצב הלב הממוצע במהלך שינה ירד מ-52.17 פעימות לדקה בשבוע הבסיסי ל-49.69 בשבוע האינטנסיבי. למרות הירידה הכללית בקצב הלב בקבוצה, ניתוח פרטני גילה כי אצל חיילים מסוימים הייתה דווקא עלייה בקצב הלב בין השבועות, והם אלו שפיתחו יותר תסמיני PTSD בהמשך. בנוסף, משך השינה ירד מ-399 ל-375 דקות, והייתה ירידה קלה באפקטיביות השינה מ-81 ל-79 אחוזים.
ניבוי תסמיני PTSD לפי מדדים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים
בשלב הראשון נבדק האם השינוי במדדי לחץ בין T1 ל-T2 מנבא את רמת תסמיני PTSD ב-T3. נמצא כי מדד הלחץ ההתחלתי לא ניבא את תסמיני PTSD, אך השינוי במדד הלחץ בין השבועות כן היה מנבא מובהק.
בשלב הבא נוספו למדד הניבוי גם נתוני קצב הלב בזמן שינה. התוספת הזו שיפרה באופן מובהק את המודל הסטטיסטי: כאשר הוכנסו השינויים בקצב הלב בין T1 ל-T2, יכולת ההסבר של המודל עלתה מ-37 ל-64 אחוזים מהשונות בציוני ה-PTSD. לעומת זאת, משתני התנהגות שינה (משך ואפקטיביות) לא שיפרו את המודל ולא נמצאו מנבאים משמעותיים.
הסברים אפשריים לממצאים
אחת ההשערות המרכזיות לממצאים נוגעת לשלב השינה הקרוי שינה איטית (SWS), שנחשב המשקם ביותר ומלווה בירידה בקצב הלב. ייתכן שחיילים עם קצב לב גבוה בשינה עברו פחות זמן בשינה איטית, מה שפוגע בעיבוד זיכרונות רגשיים ובתהליכי התאוששות. הסבר נוסף מצביע על כך שקצב לב מוגבר בשינה עשוי לשקף מקטעים רבים של יקיצה (שינה מקוטעת), או על מצב של עוררות יתר של מערכת העצבים הסימפתטית, תכונה המאפיינת PTSD.
בנוסף, ראוי לציין כי קיים פרדוקס מעניין: בממוצע הקבוצתי נצפתה ירידה בקצב הלב בשינה, ייתכן בגלל שיפור בכושר הגופני. ואולם, דווקא החיילים שקצב הלב שלהם עלה היו אלו שבסיכון גבוה יותר ל-PTSD, אולי משום שלא שיפרו את כושרם.
מגבלות המחקר
המחקר נערך על מדגם קטן יחסית של חיילים מאותה יחידת עילית, כולם גברים, מה שמגביל את היכולת להכליל את הממצאים. כמו כן, נמדדו רק מדדים אובייקטיביים של שינה, ללא שאלוני שינה סובייקטיביים. חסר גם מידע על דיכאון, חרדה ולחץ לאחר השירות המבצעי, וכן לא נאספו מדדים מתקדמים נוספים כמו גלי מוח או גמישות קצב הלב. עם זאת, אחידות התנאים בקרב המשתתפים מחזקת את תוקף הממצאים לגבי הקשר בין קצב הלב בשינה לסיכון לפתח PTSD.
מסקנות
ממצאי המחקר מדגישים את התפקיד המרכזי של פיזיולוגיית השינה כסמן מוקדם ומדויק לסיכון לפתח PTSD בקרב חיילים לוחמים. נתוני קצב הלב במהלך שינה, שנמדדים באופן רציף באמצעות טכנולוגיה לבישה בתנאים טבעיים, יכולים להוות כלי עזר מרכזי באיתור מוקדם של סיכון להתפתחות PTSD. שילוב של מדדים פיזיולוגיים מסוג זה במסגרת תכניות ניטור והתערבות עשוי לתרום לשיפור משמעותי באיכות החיים של אוכלוסיות הנתונות למצבי לחץ קיצוניים.