תרבות ארגונית היא אחד המושגים המרכזיים והחמקמקים ביותר בחקר הארגונים. היא מסבירה מדוע ארגונים בעלי מבנה דומה מתנהגים באופן שונה זה מזה, מדוע רפורמות מצליחות במקום אחד ונכשלות במקום אחר, וכיצד ערכים בלתי כתובים מעצבים החלטות יומיומיות. עבור סטודנטים וחוקרים המבקשים להיכנס לתחום, ריבוי הגישות וההגדרות עלול להקשות על ההתמצאות. רשומה זו נועדה לסייע בכך, והיא מציגה אוסף מאמרים אקדמיים מרכזיים בנושא תרבות ארגונית. במקום סקירה אינטגרטיבית אחת, כל מאמר מוצג בנפרד לצד תרומתו הייחודית, תוך ניסיון לשרטט קו מתפתח שמתחיל בשאלות ההגדרה והתאוריה, עובר דרך מודלים והערכה, מנהיגות, חדשנות, ידע וביצועים, ומגיע עד לפן הירוק ולאתגרי המשבר והקונפליקט.
בין הגדרה למטאפורה: מהי תרבות ארגונית?
כל דיון בתרבות ארגונית מחייב נקודת מוצא מושגית. מאמרו של סאן מהווה כניסה נוחה לתחום, שכן הוא מסכם את ההגדרות המרכזיות של תרבות ארגונית ומפרק אותן למספר נושאי יסוד חוזרים. הצגה זו של אבני הבניין של המושג מאפשרת לקורא המתחיל לאחוז במפה ראשונית של הספרות לפני שהוא צולל אל הגישות הפרטניות יותר.
Sun, S. (2008). Organizational culture and its themes. International Journal of Business and Management, 3(12), 137-141.
אם סאן מספק מילון בסיסי, אלווסון מציע השקפה עומק על עצם הדרך שבה אנו חושבים על תרבות. בפרק קלאסי זה הוא טוען כי תרבות ארגונית נתפסת תמיד דרך מטאפורות, וכי בחירת המטאפורה אינה ניטרלית אלא מכוונת את מה שנראה לחוקר ומה שנותר סמוי מעיניו. המאמר חשוב במיוחד מפני שהוא מחנך את הקורא לרפלקטיביות תאורטית ולמודעות לכך שהמושג עצמו אינו נתון מובן מאליו.
Alvesson, M. (2013). Culture as metaphor and metaphors as culture. In: Understanding Organizational Culture (pp. 16-38). London: Sage Publications.
השלמה תאורטית נוספת מגיעה מצילבר, הבוחנת את הרלוונטיות של התאוריה המוסדית לחקר התרבות הארגונית. המאמר מראה כיצד מושגים כמו לגיטימציה, איזומורפיזם וסדר מוסדי מאירים את האופן שבו תרבויות ארגוניות נוצרות ומשתכפלות בתוך שדות רחבים יותר. בכך הוא מחבר בין רמת הניתוח הפנים ארגונית לבין ההקשר החברתי שבו הארגון פועל, ומציע גשר חשוב בין שתי מסורות מחקריות.
Zilber, T. B. (2012). The relevance of institutional theory for the study of organizational culture. Journal of Management Inquiry, 21(1), 88-93.
ממודלים להערכה: כיצד ממפים תרבות ארגונית
לאחר הביסוס המושגי, השאלה המתבקשת היא כיצד אפשר לתרגם את התרבות למודל בר ניתוח. אסוראטגון וקנטבוטרה מציעים מודל של תרבות ארגונית לקיימות, המגובש מתוך סקירת ספרות שיטתית. המאמר מאגד מימדים תרבותיים שונים למסגרת אחת המכוונת לקיימות ארוכת טווח, ומדגים כיצד אפשר לבנות מודל תאורטי שמחבר ערכים, נורמות והתנהגויות ליעד אסטרטגי מוגדר.
Assoratgoon, W., & Kantabutra, S. (2023). Toward a sustainability organizational culture model. Journal of Cleaner Production, 400, 136666.
מן המודל התאורטי אפשר לעבור אל ההערכה האמפירית בשטח. קנינגהם ועמיתיו מיישמים כלי הערכה של תרבות ארגונית על מערכת ההרחבה השיתופית, ובכך מדגימים כיצד מסגרת מושגית הופכת לאבחון מעשי של תרבות קיימת. המאמר מועיל במיוחד לחוקרים המתעניינים בצד המתודולוגי, כיוון שהוא ממחיש את האתגרים והתועלות שבמדידת תרבות בארגון ממשי.
Cunningham, G., Bruce, J., McKee, K., Jayaratne, K. S. U., & Correa, M. (2022). Assessment of the organizational culture of the cooperative extension system. Advancing Women in Leadership Journal, 41(1), 128-140.
מנהיגות כמעצבת תרבות
אם תרבות ניתנת להערכה, מי מעצב אותה? אחת התשובות הבולטות בספרות מצביעה על המנהיגות. דייוויס בוחן את תפקיד המנהיגות האסטרטגית בטיפוח תרבות של חדשנות, ומראה כיצד מנהיגים בכירים מתרגמים חזון לערכים יומיומיים המעודדים יצירתיות ונטילת סיכונים. המאמר מציב את המנהיג לא רק כקובע מדיניות אלא כסוכן תרבותי המעצב את האקלים שבו רעיונות חדשים יכולים לצמוח.
Davis, J. (2024). Role of strategic leadership in fostering a culture of innovation within organizations. International Journal of Strategic Management, 3(5), 1-13.
באגה ועמיתיו ממקדים את המבט במנהיגות מעצבת ובניהול שינוי בצוותים וירטואליים, ומציבים את התרבות הארגונית כמשתנה מתווך. המאמר רלוונטי במיוחד לעידן העבודה מרחוק, שכן הוא מסביר כיצד תרבות משותפת מאפשרת למנהיגות מעצבת להניע שינוי גם כאשר חברי הצוות מפוזרים גאוגרפית ואינם חולקים מרחב פיזי אחד.
Bagga, S. K., Gera, S., & Haque, S. N. (2023). The mediating role of organizational culture: Transformational leadership and change management in virtual teams. Asia Pacific Management Review, 28(2), 120-131.
בטול ועמיתיה מרחיבים את היריעה אל מנהיגות אחראית, ובוחנים כיצד היא תורמת לשיתוף רעיונות יצירתיים דרך הזדהות ארגונית ותרבות ארגונית. המאמר מעניין משום שהוא משלב בין ממד אתי וערכי של מנהיגות לבין תוצרים יצירתיים מדידים, ומראה כי תחושת השייכות והתרבות שבמסגרתה היא נוצרת הן חוליות מקשרות קריטיות בדרך מן המנהיג אל היצירתיות של העובד.
Batool, S., Ibrahim, H. I., & Adeel, A. (2024). How responsible leadership pays off: role of organizational identification and organizational culture for creative idea sharing. Sustainable Technology and Entrepreneurship, 3(2), 100057.
תרבות, חדשנות ומעבר דיגיטלי
החיבור בין מנהיגות לחדשנות מוביל באופן טבעי אל שאלת היחס בין תרבות לבין שינוי טכנולוגי. גרובר ועמיתיו מציעים פרספקטיבה תאורטית על הקשר בין תרבות ארגונית לבין דיגיטליזציה, ובוחנים כיצד ערכים ונורמות מקלים או מעכבים את אימוץ הטכנולוגיות החדשות. המאמר חשוב כיוון שהוא ממסגר את הטרנספורמציה הדיגיטלית לא כתהליך טכני בלבד אלא כתהליך תרבותי עמוק.
Grover, V., Tseng, S. L., & Pu, W. (2022). A theoretical perspective on organizational culture and digitalization. Information & Management, 59(4), 103639.
סקליזה ועמיתיו עוברים מן התאוריה אל הראיות האמפיריות, ובוחנים את הקשרים בין תרבות ארגונית, חדשנות פתוחה, אקוסיסטמים חדשניים וביצועי חברות בכלכלה מתפתחת. המאמר מדגיש כי תרבות תומכת היא תנאי מקדים לפתיחות כלפי שותפים חיצוניים ולמינוף של מערכות חדשנות, ובכך הוא מקשר בין ערכים פנימיים לבין יכולת התחרות בשוק.
Scaliza, J. A. A., Jugend, D., Jabbour, C. J. C., Latan, H., Armellini, F., Twigg, D., & Andrade, D. F. (2022). Relationships among organizational culture, open innovation, innovative ecosystems, and performance of firms: Evidence from an emerging economy context. Journal of Business Research, 140, 264-279.
לזרביץ' מורבצ'ביץ' ומוסורוביץ' רוז'יצ'יץ' מוסיפות נדבך נוסף בכך שהן בוחנות במשולב את המבנה הארגוני ואת התרבות הארגונית, והשפעתם על ההתנהגות החדשנית. המאמר מזכיר לנו שתרבות אינה פועלת בחלל ריק אלא בתוך מבנה פורמלי, וכי הצירוף בין שני הממדים הוא שמסביר עד כמה ארגון מסוגל לטפח התנהגות יוזמת ופורצת דרך.
Lazarević-Moravčević, M., & Mosurović Ružičić, M. (2023). Organizational structure and organizational culture-impact on innovative behavior of the organization. Economic Analysis, 56(2), 39-53.
תרבות כתשתית לידע, למידה ושיתוף פעולה
חדשנות תלויה ביכולת של ארגונים ליצור ולחלוק ידע, וכאן נכנסת חשיבותה של תרבות הלמידה. לי והאן בוחנים את הקשר בין תרבות של ארגון לומד לבין שיתוף ידע, עם ההון החברתי כמשתנה מתווך. המאמר מבהיר כי שיתוף ידע אינו מובן מאליו אלא תלוי באקלים תרבותי המעודד אמון וקשרים בין אישיים, וכי בלעדיהם המנגנונים הפורמליים של ניהול ידע נותרים מוגבלים.
Lee, S., & Han, S. H. (2024). Learning organization culture and knowledge sharing: the mediating role of social capital. Journal of Workplace Learning, 36(8), 770-787.
שיתוף הפעולה הנובע מן התרבות חורג מגבולות הארגון הבודד. טראן ועמיתיו מציבים את התרבות הארגונית כגורם מקדים לשיתוף פעולה בשרשרת האספקה ולקשר שבינו לבין יתרון תחרותי. המאמר מרחיב את יריעת הדיון מן הפנים הארגוני אל הרשת הבין ארגונית, ומראה כי ערכים תרבותיים משפיעים על איכות שיתופי הפעולה גם מול ספקים ולקוחות חיצוניים.
Tran, D. T. M., Thai, V. V., Duc, T. T. H., & Nguyen, T. T. (2025). Organisational culture as the antecedent of supply chain collaboration and its relationship with competitive advantage. The International Journal of Logistics Management, 36(3), 720-746.
תרבות וביצועים: הון אנושי, מוטיבציה ופוליטיקה
בלב הספרות היישומית עומדת השאלה כיצד תרבות מתורגמת לביצועים. אל מוסאדיק ועמיתיו בוחנים את השפעת עיצוב התפקיד והתרבות הארגונית על ביצועי המשאב האנושי, כשהמוטיבציה בעבודה משמשת מתווך. המאמר מבהיר כי תרבות אינה משפיעה ישירות על ביצועים אלא דרך תחושת המשמעות והמוטיבציה של העובד, ובכך הוא מספק מנגנון תאורטי לקשר השכיח בין השניים.
Al-Musadieq, M., Nurjannah, N., Raharjo, K., Solimun, S., & Fernandes, A. A. R. (2018). The mediating effect of work motivation on the influence of job design and organizational culture against HR performance. Journal of Management Development, 37(6), 452-469.
נינגסיה ופרסטיווי מעבירים את הדיון אל הקשר הבריאותי, ובוחנים את ביצועי עובדי בית החולים מנקודת מבט של תרבות ארגונית, התנהגות אזרחית ארגונית ומחויבות ארגונית. המאמר ממחיש כיצד שלושת המשתנים שזורים יחד בסביבה תובענית, ומדגיש את חשיבותה של תרבות תומכת דווקא במקצועות שבהם איכות הביצוע נמדדת בחיי אדם.
Ningsih, L. K., & Prastiwi, N. L. P. E. Y. (2022). Improving the performance of hospital employees reviewed from the perspective of organizational culture, organizational citizenship behavior, and organizational commitment. International Journal of Social Science and Business, 6(1), 39-46.
הקשר שבין תרבות לביצועים נבחן גם בזירת החינוך. סיאפוטרה וסנטוסה בודקים את תרומתה של התרבות הארגונית בבתי הספר לשיפור ביצועי המורים. המאמר חשוב משום שהוא מראה כי עקרונות שגובשו לרוב בהקשר עסקי תקפים גם במוסדות ציבוריים, וכי תרבות בית ספרית חיובית משמשת מנוף לאיכות ההוראה ולמחויבות הסגל.
Syaputra, A., & Santosa, A. B. (2022). The contribution of organizational culture in schools to improving teacher performance. Tarbawi: Jurnal Keilmuan Manajemen Pendidikan, 8(01), 49-58.
ערבש ועמיתיו מרחיבים את הדיון אל עולם היזמות, ובוחנים את הקשרים בין אוריינטציה יזמית, תרבות ארגונית וביצועים עסקיים בעסקים קטנים ובינוניים בכלכלה מתעוררת. המאמר מדגיש כי תרבות ארגונית מתאימה היא שמאפשרת לאוריינטציה היזמית להבשיל לכדי ביצועים, ובכך הוא רלוונטי במיוחד למגזר העסקים הקטנים שבו המשאבים מוגבלים והתרבות היא נכס מבדל.
Arabeche, Z., Soudani, A., Brahmi, M., Aldieri, L., Vinci, C. P., & Abdelli, M. E. A. (2022). Entrepreneurial orientation, organizational culture and business performance in SMEs: Evidence from emerging economy. Sustainability, 14(9), 5160.
לצד הפן החיובי, חשוב לזכור כי בארגונים פועלים גם כוחות פוליטיים. דרורי וויגודה גדות מציעים טיפולוגיה של פוליטיקה ארגונית וניהול משאבי אנוש, תוך התבססות על הניסיון הישראלי. המאמר מספק נקודת מבט ביקורתית ומקומית, ומזכיר כי תרבות ארגונית כרוכה גם במאבקי כוח, באינטרסים ובמשחקי שליטה שאינם תמיד גלויים לעין.
Drory, A., & Vigoda-Gadot, E. (2010). Organizational politics and human resource management: A typology and the Israeli experience. Human Resource Management Review, 20(3), 194-202.
הפן הירוק: תרבות ארגונית וקיימות
אחת ההתפתחויות הבולטות בעשור האחרון היא הצמיחה של מחקר התרבות הארגונית הירוקה. שנגולנדי ועמיתיו בוחנים את הקשר בין מנהיגות אתית לבין חדשנות ירוקה, כשהתרבות הארגונית הירוקה משמשת מתווך. המאמר מחבר בין ממד ערכי של הנהגה לבין תוצרים סביבתיים, ומראה כי מנהיגים המגלמים אתיקה מטמיעים ערכים שמעודדים פתרונות ידידותיים לסביבה.
Şengüllendi, M. F., Bilgetürk, M., & Afacan Fındıklı, M. (2024). Ethical leadership and green innovation: the mediating role of green organizational culture. Journal of Environmental Planning and Management, 67(8), 1702-1723.
אגארוול ואגארוואלה ממשיכים את הקו הירוק ובוחנים את הקשר בין ניהול משאבי אנוש ירוק לבין ביצועים סביבתיים, עם התרבות הארגונית הירוקה כמתווך. המאמר משלים את התמונה בכך שהוא מראה כיצד פרקטיקות משאבי אנוש מתורגמות להישגים סביבתיים רק כאשר הן מעוגנות בתרבות תומכת, ובכך מדגיש את התרבות כחוליה ההכרחית בין מדיניות לתוצאה.
Aggarwal, P., & Agarwala, T. (2023). Relationship of green human resource management with environmental performance: mediating effect of green organizational culture. Benchmarking: An International Journal, 30(7), 2351-2376.
תרבות במבחן המשבר והקונפליקט
המבחן האמיתי של תרבות ארגונית מגיע לעיתים קרובות בשעת משבר. פטיטה ומרטינס קורקולס מציעים מודל מושגי של ארגון קשוב לניהול בטיחות ומשברים, ומדגישים את תפקידה של התרבות הארגונית. המאמר מראה כי קשב ארגוני מתמשך, המעוגן בערכים ובנורמות, הוא תנאי ליכולת של ארגון לזהות סיכונים מבעוד מועד ולהגיב למצבי חירום ביעילות.
Petitta, L., & Martínez-Córcoles, M. (2023). A conceptual model of mindful organizing for effective safety and crisis management. The role of organizational culture. Current Psychology, 42(29), 25773-25792.
מוכתאריפר ועמיתיו פונים אל הצד האמפירי של שאלת המשבר, ומציגים חקר מקרה על תרבות ארגונית ואפקטיביות בעיתות זעזועים ומשברים פתאומיים. המאמר מועיל משום שהוא מתאר כיצד תרבות נבחנת ומשתנה תחת לחץ, ומראה אילו מאפיינים תרבותיים מסייעים לארגון לעמוד בסערה ולשמור על תפקודו.
Mokhtarifar, R., Zandi, F., & Nazarian, A. (2024). Weathering the storm: A case study of organizational culture and effectiveness in times of disruptive jolts and crisis. Journal of Contingencies and Crisis Management, 32(1), e12507.
את הקו חותם אוליברס, הבוחן את האקלים הבית ספרי בחברות מוכות קונפליקט, בין לחץ קולקטיבי לבין חוסן ארגוני. המאמר מרחיב את הדיון אל ההקשרים הקיצוניים ביותר, שבהם הארגון פועל בתוך מציאות של מתח מתמשך ואי ודאות. הוא מסכם היטב את הקשת שעברנו, ומדגיש כי תרבות ואקלים ארגוני אינם מותרות של זמני שגרה אלא משאב חיוני להישרדות ולהתאוששות בעיתות קשות.
Olivares, K. (2026). School Climate in Conflict-Affected Societies: Between Collective Stress and Organizational Resilience. Journal of Conflicted Areas, 1(1), 12-21.
מן ההגדרות התאורטיות והמטאפורות, דרך המודלים, המנהיגות, החדשנות והידע, ועד לפן הירוק ולמבחני המשבר, המאמרים שהוצגו כאן משרטטים יחד את מפת התחום של תרבות ארגונית. הקריאה בהם זה לצד זה ממחישה עד כמה המושג חוצה תחומים ורמות ניתוח, ומציעה לסטודנטים ולחוקרים נקודות כניסה מגוונות להמשך העמקה ומחקר.