הגלובליזציה של חריגי זכויות יוצרים עבור אימון בינה מלאכותית

Sag, M., & Yu, P. K. (2024). The globalization of copyright exceptions for AI training. Emory LJ, 74, 1163.‏

מבוא

המאמר בוחן את האתגרים המשפטיים שמציבים הבינה המלאכותית והלמידה החישובית בפני דיני זכויות היוצרים. המחברים מתמקדים בשאלה כיצד מדינות בעלות מסורות משפטיות שונות מתמודדות עם השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית ללא קבלת רשות מבעלי הזכויות. הם מצביעים על מגמה של היווצרות "שיווי משקל בינלאומי" חדש, שבו מדינות רבות מנסות לגשר בין הגנת זכויות היוצרים לבין הצורך החברתי-כלכלי לקדם את תחום הבינה המלאכותית. במרכז התמונה עומדת ההכרה בכך שאימון מודלים באמצעות כריית טקסטים ונתונים עשוי להיחשב לשימוש חברתי מועיל שאינו פוגע בהכרח באינטרסים הלגיטימיים של בעלי הזכויות.

שימוש לא ביטויי ביצירות מוגנות

החלק הראשון עוסק במושג "שימוש לא ביטויי" (nonexpressive use) – שימוש ביצירות מבלי לשעתק את הביטוי האמנותי או הלשוני שבהן, אלא רק לנצל את הנתונים לשם ניתוח חישובי. המחברים מבחינים בין אימון מודלים של בינה מלאכותית לבין כריית טקסט ונתונים (Text and Data Mining – TDM), ומסבירים כי אף ששני התהליכים דומים, אימון בינה מלאכותית מערב שימוש רחב יותר ועמוק יותר במידע. הם מדגישים כי המחלוקת העיקרית איננה בין תמיכה מוחלטת או התנגדות מוחלטת לשימוש זה, אלא בשאלה באילו תנאים הוא מותר ובאילו לא.

תגובות גלובליות לאתגר השימוש הלא ביטויי

החלק השני של המאמר בוחן שלוש קבוצות של מדינות:

1. מדינות עם דוקטרינת שימוש הוגן (Fair Use) – ארצות הברית וישראל מהוות דוגמאות מרכזיות לגישה גמישה המתירה שימוש ביצירות מוגנות כאשר מדובר במטרה חברתית מועילה כמו מחקר או חדשנות טכנולוגית.

2. מדינות עם חריגים מפורשים לכריית טקסט ונתונים (TDM) – דוגמת יפן, בריטניה, האיחוד האירופי וסינגפור, שאימצו חקיקה ספציפית המתירה שימוש כזה לצורכי מחקר או פיתוח בינה מלאכותית.

3. מדינות ללא חריגים ייעודיים אך עם פעילות אינטנסיבית בתחום ה-AI – בהן סין ואיחוד האמירויות, שבהן קיים פער בין הרצון לקדם טכנולוגיה לבין ההיעדר של רפורמות מקבילות בדיני זכויות יוצרים.

המחברים מציינים כי על אף ההבדלים, כמעט כל המדינות מכירות כיום בערך החברתי של שימושים אלו, ומנסות לאזן בין קידום חדשנות לבין הגנה על היוצרים.

גורמים התורמים להתכנסות הגלובלית

בחלק השלישי מתוארים שלושה כוחות עיקריים המניעים את ההתכנסות הבינלאומית בנושא:

1. עקרון ההבחנה בין רעיון לביטוי (idea-expression distinction) – יסוד מרכזי בדיני זכויות היוצרים, שלפיו ההגנה חלה על הביטוי היצירתי ולא על הרעיון עצמו. מאחר שאימון בינה מלאכותית עושה שימוש ברעיונות, דפוסים ונתונים, אך לא בהעתקה ישירה של ביטויים, הוא נוטה להיחשב שימוש מותר.

2. התחרות הגלובלית בתחום הבינה המלאכותית – מדינות מבינות כי עיכוב ברפורמות עלול להשאיר אותן מאחור במירוץ ה-AI, ולכן יש להקל על שימושים ביצירות לצורכי אימון.

3. המירוץ אל האמצע (race to the middle) – תופעה שבה מדינות מאמצות חקיקה ביניים, שאינה מרחיבה יתר על המידה את החריגים אך גם אינה אוסרת אותם לחלוטין, במטרה לשמור על איזון בין בעלי הזכויות למפתחי הטכנולוגיה.

חוסר הוודאות המאיים על שיווי המשקל

החלק הרביעי מתמקד בגורמים שעלולים לערער את שיווי המשקל הזה. בארצות הברית, תביעות משפטיות מתמשכות נגד חברות בינה מלאכותית, עסקאות רישוי בין ענקיות טכנולוגיה והמאמצים לחקיקה פדרלית עלולים לשנות את פני המערכת. באיחוד האירופי, תקנות חדשות כמו ה-AI Act מציבות שאלות חדשות על איזון בין פרטיות, אחריות וחדשנות. המאמר מדגיש כי אף שהכיוון הכללי ברור, הדרך להסדרה מוסכמת עדיין רצופה במחלוקות משפטיות, פוליטיות וכלכליות.

לקחים מרכזיים

במסקנותיהם קובעים המחברים כי העולם עובר מהתדיינות דיכוטומית – בעד או נגד שימוש לא מורשה – לשיח מפורט יותר על התנאים שבהם השימוש יהיה מותר. מדינות שמתקשות לקדם רפורמות מוזמנות ללמוד ממודלים קיימים: שימוש הוגן, חריגים מפורשים לכריית נתונים או מודלים משולבים. הן מזהירות כי עיכוב ברפורמות יפגע בתחרותיות הגלובלית של המדינות. עוד נטען כי מכיוון שהמעצמות הגדולות כבר מתאימות את מערכות זכויות היוצרים שלהן לצורכי אימון בינה מלאכותית, סכסוכים בינלאומיים בנושא צפויים להיות נדירים. גם במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO) קשה לדמיין ערעור על חוקי שימוש הוגן או חריגים דומים. לבסוף מדגישים סאג ויו כי אין מודל אחיד אחד: מדינות שונות מאמצות מנגנונים שונים בהתאם למסורת המשפטית והתרבותית שלהן.

סיכום

המאמר מציע תמונה רחבה של דיני זכויות היוצרים בעידן הבינה המלאכותית ומדגיש כי העולם צועד לקראת קונצנזוס זהיר: שימוש ביצירות מוגנות לצורכי אימון AI עשוי להיות מותר בנסיבות מסוימות, כל עוד אינו פוגע באינטרסים הלגיטימיים של היוצרים. הוא מצביע על מעבר מחשיבה משפטית צרה לחשיבה מערכתית וגלובלית, שבה זכויות יוצרים וחדשנות טכנולוגית אינן אויבות, אלא תחומים הניתנים לאיזון מושכל.

המאמר מהווה תרומה משמעותית להבנת השפעת הגלובליזציה על דיני זכויות היוצרים, ומספק בסיס חשוב לדיון האקדמי והחקיקתי בישראל ובעולם באשר לדרכי ההסתגלות של המשפט לעידן הבינה המלאכותית.

חשיבות המאמר

המאמר "הגלובליזציה של חריגי זכויות יוצרים לצורך אימון בינה מלאכותית" הוא אחד המחקרים המרכזיים והחלוציים להבנת האופן שבו דיני זכויות היוצרים מסתגלים לעידן הבינה המלאכותית. חשיבותו טמונה בכך שהוא ממפה לראשונה את המגמות המשפטיות ברחבי העולם, ומראה כיצד מדינות בעלות מסורות משפטיות שונות מנסות לגשר בין הגנה על זכויות יוצרים לבין הצורך לאפשר פיתוח טכנולוגיות מתקדמות. הוא מדגיש את המעבר מחשיבה דיכוטומית לגישה מאוזנת וגמישה יותר, המבוססת על עקרונות כמו שימוש הוגן, ערך חברתי וחדשנות. בנוסף, המאמר מספק תשתית עיונית ומעשית למחוקקים, משפטנים וחוקרים, במיוחד בישראל, בבואם לגבש מדיניות שתתאים למציאות שבה בינה מלאכותית מהווה גורם מרכזי בכלכלה ובתרבות הדיגיטלית. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בקורס העוסק בזכויות יוצרים.