אדם מאמין במשהו, ואז אמונתו מתהפכת. לפעמים זה תהליך ארוך ולפעמים זה קורה בבת אחת, ובמשך מאות שנים השאלה מה בדיוק עובר עליו באותם רגעים הייתה שאלה שהתשובה עליה נמסרה לתאולוגיה: מה פעל בו, מי פעל בו, ומה משמעות הדבר.
בשלהי המאה התשע עשרה ניגשו אליה אחרת. במקום לשאול מה מתרחש בתהליך, שאלו אנשים מה עבר עליהם, אספו מאות תשובות, ובדקו מה חוזר בהן. התוצאה היא שני פרקים בספר שהפך לאחד הטקסטים המכוננים של הפסיכולוגיה, והיא עדיין מקור להתייחסות במחקר העדכני.
מי עשה את זה
שני שמות. הראשון הוא אדווין דילר סטארבק (1866 עד 1947), פסיכולוג אמריקני שחקר את הדת. ב-1899 פרסם ספר בשם The Psychology of Religion, ולקראתו הפיץ שאלונים שעסקו בתמורה דתית ובהתעוררות. הוא קיבץ מאות תשובות, ובהן תיאורים בגוף ראשון של אנשים שאמונתם השתנתה.
השני הוא ויליאם ג'יימס (1842 עד 1910), פסיכולוג ופילוסוף אמריקני ומייסד הפרגמטיזם, שהיה מורו של סטארבק. סטארבק מסר לידיו את אוסף כתבי היד הגדול שלו, וג'יימס עשה בו שימוש בעשרים ההרצאות שנשא באוניברסיטת אדינבורו ב-1901 ו-1902, אלה שהתפרסמו כספר "החוויה הדתית לסוגיה". בהקדמה לספר הוא פותח את רשימת התודות דווקא בסטארבק.
שתי ההרצאות שעוסקות בתמורה נקראות בספר "התחדשות", והן עומדות על החומר הזה.
מה ההבדל בין שאלון ובין דרשה
ההבדל אינו רק באמצעי. דרשה או חיבור תאולוגי מסבירים מה קורה לאדם מתוך מערכת שיודעת מראש מה אמור לקרות. שאלון מתחיל מהצד השני: מה האדם מספר שקרה לו, ומה חוזר אצל רבים.
מכאן נגזרות שתי תוצאות שקשה להגיע אליהן בדרך אחרת. הראשונה היא שאפשר לראות מה נפוץ ומה נדיר: לא כל תמורה היא דרמטית, ורוב התיאורים מספרים על תהליך הדרגתי. השנייה היא שאפשר לראות מה קודם למה: מה היה מצבו של האדם בשבועות שלפני, ומה בדיוק השתנה אחר כך.
וההבדל המהותי: החקירה הזאת אינה מכריעה אם משהו אמת. היא מתארת מה עובר על אדם. ג'יימס מקדיש להבחנה הזאת את מרבית ההרצאה הראשונה בספר, ומנסח אותה כהפרדה בין השאלה מה טיבו של דבר ואיך נתהווה ובין השאלה מה ערכו, שתיים שאי אפשר להסיק את האחת מן האחרת.
מה נמצא בחומר
המצב שקודם לתמורה אינו ניטרלי. בתיאורים חוזרת תקופה של מצוקה, של תחושת חטא או של חוסר יכולת להמשיך כך. ג'יימס מתאר זאת כעצמי חצוי: שני מרכזי כובד בתוך אדם אחד, שמתנגשים זה בזה.
הוויתור על המאמץ מופיע שוב ושוב. אחד הדברים המפתיעים בחומר הוא שהמסופר אינו שיאו של מאבק מוצלח, אלא הרגע שבו האדם מפסיק להיאבק. התיאור החוזר הוא של הרפיה, של הנחת הנשק, ושל שינוי שבא דווקא אז.
מרכז הכובד זז, ולא רק הדעה. התמורה בתיאורים אינה שינוי של מה שהאדם חושב אלא של מה שתופס אצלו את המקום המרכזי. ג'יימס מתאר זאת כתהליך שבו רעיונות שהיו בשוליים נעשים למרכז, ומה שהיה במרכז נדחק.
ג'יימס מציע הסבר, ומסמן אותו כהשערה. הוא קורא לו הרווח התת הכרתי: הטענה שהעבודה נעשית מחוץ לתודעה ופורצת אל התודעה כשהיא כבר גמורה, וזה מה שמסביר למה האדם חש שהדבר נעשה בו ולא על ידו. הוא מדגיש שזו השערה פסיכולוגית, ושאינה מכריעה מה מקורו של מה שפרץ.
הפתאומיות אינה אמת מידה. בחומר יש גם תמורות פתאומיות וגם הדרגתיות, וג'יימס קובע שאין בעוצמת הרגע שום עדות על עומק השינוי. את זה בודקים לפי מה שנשאר אחר כך.
המבחן שהוא מציע
לשאלה כיצד אפשר להעריך עדות על חוויה פנימית ג'יימס מציע מבחן אחד: התוצאות. בלשונו, "בפריים תכירו אותם, לא בשורשיהם". לא העוצמה של הרגע ולא האופן שבו הוא הגיע, אלא מה השתנה בחיי האדם לאורך זמן.
ההרצאות שבאות אחר כך בספר, אלה שעוסקות בקדושה ובערכה, הן בדיוק הפעלת המבחן הזה על החומר.
מה נשאר מזה למחקר היום
שלושה דברים. הראשון הוא התחום עצמו: פסיכולוגיה של הדת מתחילה כאן, ולא במקרה שני הספרים המוקדמים בה הם של סטארבק ושל ג'יימס.
השני הוא הקטגוריות. ההבחנה בין תמורה הדרגתית ובין פתאומית, הקישור בין מצוקה שקדמה לתמורה ובין התמורה עצמה, והתיאור של ויתור על מאבק כנקודת מפנה, כולם עדיין בשימוש בספרות המחקר.
השלישי הוא המתודה. ניתוח של מאות עדויות בגוף ראשון, שמהן מחלצים טיפוסים ותמות, הוא מה שנקרא היום מחקר איכותני, עשרות שנים לפני שהשם הזה היה קיים.
וגם הביקורת ראויה לציון, מפני שהיא חלק מן הדיון: רוב החומר שבידי ג'יימס ושל סטארבק נוצרי ואמריקני, ולכן מה שנראה בתיאור אוניברסלי אינו בהכרח כזה. במסורות שבהן המעשה קודם לחוויה הפנימית, מודל התמורה הזה עובד אחרת.
לקריאה במקור
ההרצאות על ההתחדשות הן התשיעית והעשירית בספר. בעברית יש לו שתי מהדורות: של מוסד ביאליק משנת 1949, שזמינה גם דיגיטלית בספריית כותר דרך מנוי מוסדי, ותרגום חדש מאנגלית שיצא החודש, 322 עמודים, 39 ₪ כ-PDF או EPUB, עם טעימה חופשית להורדה. בתרגום החדש נמצאות כל 363 הערותיו של ג'יימס, ובהן ההפניות שלו אל סטארבק ואל שאר מקורותיו.
בנושאים קרובים כאן באתר: התיאוריה הפסיכוסוציאלית של אריקסון, ושני פנים של הדת בגישה סוציולוגית.