Dunn, A. (2025). The poverty-crime nexus revisited: absolute poverty, relative poverty, and crime rates in 105 countries. International Journal of Comparative and Applied Criminal Justice, 49(2), 107-123.
מבוא
הקשר בין עוני לפשיעה מעסיק חוקרים כבר יותר ממאה שנה, אך במשך זמן רב הדיון התבסס על שימוש לא מדויק במושג עוני ועל מדדים עקיפים שאינם מודדים מחסור חומרי באופן ישיר. הדיון מתחדד סביב שתי תפיסות יסוד שונות של עוני: עוני מוחלט ועוני יחסי. עוני מוחלט מתייחס למחסור חמור באמצעים בסיסיים לקיום, ואילו עוני יחסי מתייחס למצבם של אנשים ביחס לרמת החיים המקובלת בחברה שלהם. הבחנה זו חשובה במיוחד כאשר בוחנים הבדלים בין מדינות, שכן היא קשורה גם לשאלות של אי שוויון, פיתוח כלכלי ותהליכי מודרניזציה. ממצאים המבוססים על נתונים מ 105 מדינות מצביעים על קשרים מובהקים בין שני סוגי העוני לבין שיעורי פשיעה שונים, כולל רצח, תקיפה ושוד, גניבה ואלימות של בני זוג כלפי נשים.
הגדרת העוני: מוחלט ויחסי
עוני מוחלט מוגדר לפי סף קבוע של משאבים, כגון הכנסה יומית נמוכה מאוד המאפשרת רכישת סל מוצרים בסיסי בלבד. המדד המקובל ביותר הוא קו העוני הבין לאומי של הבנק העולמי, המתייחס להכנסה נמוכה מ 1.90 דולר ליום במחירי 2011 לפי כוח קנייה. מדד זה מאפשר השוואה בין מדינות שונות משום שהוא מבוסס על אותה רמת מחסור חומרי. לעומת זאת, עוני יחסי מוגדר ביחס לרמת ההכנסה החציונית במדינה. אדם נחשב עני אם הכנסתו נמוכה למשל מחצי ההכנסה החציונית. תפיסה זו מניחה כי רמת הצרכים מושפעת מהסטנדרט החברתי ולכן גם בחברה עשירה ייתכן עוני נרחב. תפיסה זו מדגישה את ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של פערים כלכליים ולא רק את המחסור הפיזי. הדיון בין שתי הגישות נמשך שנים רבות. מצד אחד נטען כי עוני יחסי משקף טוב יותר הדרה חברתית ופערים, אך מצד שני הוא מתעלם מהעובדה ששיפור כללי ברמת החיים יכול להפחית סבל חומרי גם אם הפערים נשארים. מנגד, עוני מוחלט מאפשר לזהות מצוקה קיצונית אך אינו מתחשב בהקשר החברתי. הצגת שני המדדים יחד מאפשרת תמונה שלמה יותר של מציאות המחסור.
עוני והסברים תאורטיים להבדלים בין מדינות בפשיעה
שתי הגדרות העוני קשורות לתיאוריות מרכזיות בקרימינולוגיה. עוני יחסי קשור לאי שוויון כלכלי ולתחושת קיפוח. תיאוריות של לחץ חברתי טוענות כי כאשר אנשים חשים חסומים מלהשיג יעדים מקובלים באמצעים לגיטימיים, הם עשויים לפנות לפשיעה. לכן, פערים כלכליים גדולים עשויים להוביל לעלייה בפשיעה, במיוחד בעבירות רכוש. עוני מוחלט קשור לרמת הפיתוח הכלכלי של המדינה. לפי תפיסות מסוימות, התפתחות כלכלית מפחיתה פשיעה משום שהיא מעלה את עלות ההזדמנות של ביצוע עבירה ומחזקת מוסדות מדינה. תפיסות אחרות מדגישות כי תהליכי מודרניזציה עלולים לערער קשרים חברתיים מסורתיים ולהגביר פשיעה בתקופות מעבר. תפיסת הציוויליזציה טוענת כי לאורך זמן, עלייה ברמת החיים וביכולת המוסדות מביאה לירידה באלימות. מנגד, תאוריות של פעילות שגרתית מצביעות על כך שהעושר יוצר גם יותר הזדמנויות לפשיעה, במיוחד עבירות רכוש, משום שיש יותר מטרות זמינות לגניבה.
ראיות קודמות על עוני ושיעורי פשיעה
במחקר בין לאומי, רצח נחשב למדד אמין יחסית משום שהוא מתועד היטב. מחקרים רבים מצאו קשר בין אי שוויון כלכלי לבין שיעורי רצח גבוהים. בנוסף נמצא כי מדינות באמריקה הלטינית והקריביים סובלות משיעורי רצח גבוהים במיוחד, בין היתר בשל שילוב של אי שוויון היסטורי, פשיעה מאורגנת, סמים ואלימות חמושה. מחקרים אחרים השתמשו בתמותת תינוקות כמדד עקיף לעוני, אך מדד זה משקף גם גורמים בריאותיים ואינו מודד ישירות מחסור חומרי. מחקרי קורבנות מציעים נתונים מדויקים יותר לגבי עבירות שאינן רצח, אך גם הם מושפעים מהבדלים תרבותיים בדיווח ובשאלונים. הנתונים מראים דפוס עולמי שבו מדינות אפריקה ואמריקה הלטינית חוות שיעורי פשיעה גבוהים יותר מאירופה וצפון אמריקה. דפוס זה עשוי להעיד על השפעת העוני המוחלט, אך גם על אי שוויון אזורי.
נתונים ושיטות המחקר
הניתוח מבוסס על נתונים עדכניים ככל האפשר עד שנת 2018. שיעורי רצח נלקחו מנתוני האו״ם, בעוד עבירות אחרות נמדדו באמצעות סקרי קורבנות בין לאומיים, כולל סקר עולמי גדול שמבצע ראיונות עם מדגמים מייצגים של האוכלוסייה. בנוסף נעשה שימוש בהערכות של ארגון הבריאות העולמי לגבי אלימות של בני זוג כלפי נשים. המודלים הסטטיסטיים כללו גם משתני בקרה כגון שיעור גברים צעירים באוכלוסייה, רמת אוריינות, איכות הממשל, בעלות אזרחית על נשק ומדדים נוספים הרלוונטיים לפשיעה. המטרה הייתה לבחון איזה סוג עוני מנבא טוב יותר את שיעורי הפשיעה לאחר שלוקחים בחשבון גורמים נוספים.
ממצאים
בדיקות פשוטות הראו קשר חיובי מובהק בין שני סוגי העוני לבין כל סוגי הפשיעה שנבדקו. במדינות עם עוני מוחלט גבוה נמצאו שיעורים גבוהים יותר של תקיפה, גניבה ואלימות במשפחה. הקשר בין עוני מוחלט לרצח היה חלש יותר, ייתכן בשל גורמים נוספים כגון זמינות נשק או מאפיינים אזוריים. במודלים מורכבים יותר התקבלו תוצאות שונות לפי סוג העבירה. עבירות רכוש כמו גניבה ותקיפה לשם שוד הושפעו בעיקר מעוני יחסי, דבר התואם תיאוריות המדגישות קיפוח והשוואה חברתית. לעומת זאת, אלימות של בני זוג כלפי נשים הושפעה בעיקר מעוני מוחלט, גם לאחר שליטה באי שוויון מגדרי. כאשר נכללו משתנים אזוריים, במיוחד עבור מדינות אמריקה הלטינית, כוח ההסבר של העוני היחסי לשיעורי רצח פחת משמעותית, בעוד שעוני מוחלט הפך למנבא משמעותי יותר. גם בעלות אזרחית על נשק נמצאה קשורה לשיעורי רצח גבוהים.
דיון
הממצאים מצביעים על כך ששני סוגי העוני קשורים לפשיעה, אך בדרכים שונות. עוני יחסי קשור במיוחד לעבירות המונעות מרצון להשיג משאבים או מעמד, בעוד שעוני מוחלט קשור לאלימות הנובעת ממצוקה חומרית קשה ומחולשה מוסדית. השפעת גורמים אזוריים, זמינות נשק ואיכות הממשל מדגישה כי פשיעה אינה תוצאה של עוני בלבד אלא של שילוב מורכב של תנאים חברתיים וכלכליים. בנוסף, ייתכן ששיעורי רצח נמוכים מהצפוי במדינות עניות מאוד נובעים מתת דיווח או ממדידה לקויה, שכן במדינות אלו מערכות האכיפה והרישום חלשות יותר. מנגד, במדינות עשירות עם בעלות נשק גבוהה קיימות הזדמנויות רבות יותר לאלימות קטלנית. לסיכום, התמונה העולמית מצביעה על כך שפיתוח כלכלי והפחתת עוני קיצוני קשורים לרמות נמוכות יותר של פשיעה מסוגים רבים, בעוד שאי שוויון חברתי ממשיך להיות גורם חשוב במיוחד בעבירות רכוש ובאלימות הקשורה לקיפוח.