בלשנות פונקציונלית מערכתית (Systemic Functional Linguistics) היא גישה תיאורטית לניתוח שפה הרואה בה משאב חברתי המשמש ליצירת משמעות בהקשרים תרבותיים ותקשורתיים. הגישה, שפיתח מייקל האלידיי, מתמקדת בדרכים שבהן דוברים משתמשים בשפה כדי לבצע פעולות חברתיות, להבנות ידע וליצור קשרים בין אישיים. בלשנות פונקציונלית מערכתית מדגישה את הקשר בין בחירות לשוניות לבין מטרות תקשורתיות, ומציעה ניתוח של השפה בשלושה רבדים: רעיוני, בין אישי וטקסטואלי.

מאמרים אקדמיים על בלשנות פונקציונלית מערכתית עוסקים בסוגיות כגון היחסים בין מבנה לשוני לבין משמעות חברתית, האופן שבו הקשר משפיע על בחירת צורות לשוניות, ותפקיד השפה בעיצוב ידע, זהות ויחסי כוח. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד ניתן לנתח טקסטים מורכבים באמצעות מודלים פונקציונליים, מהו תפקידם של מטפורות דקדוקיות ביצירת משמעות, וכיצד שינויים בחברה ובתרבות משפיעים על דפוסי השימוש הלשוני. מגמות עכשוויות במחקר כוללות יישום בלשנות פונקציונלית מערכתית בניתוח שיח, הוראת שפה, תרגום ובינה מלאכותית, וכן פיתוח כלים חישוביים המבוססים על עקרונות פונקציונליים להבנת טקסטים במרחב הדיגיטלי.