תוקפנות מילולית (Verbal Aggression) היא שימוש בשפה באופן המאיים, הפוגעני או המשפיל כלפי אדם אחר, מתוך כוונה לפגוע, לשלוט או להטיל אימה. התוקפנות יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, עלבונות, זלזול, איומים, סרקזם לוחמני או התקפות על זהותו, ערכיו או תכונותיו של האחר. תוקפנות מילולית משפיעה על רווחה נפשית, מערכות יחסים, אקלים חברתי ואווירה ארגונית, ולעיתים מתפתחת לדפוסי תקשורת מזיקים ומתמשכים.
מאמרים אקדמיים על תוקפנות מילולית עוסקים בסוגיות כגון הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים להתנהגות תוקפנית, ההבדלים בין הקשרים בין אישיים, חינוכיים וארגוניים, והדרכים שבהן תקשורת מילולית יוצרת או מחזקת יחסי כוח. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד מזהים תוקפנות מילולית במצבים מורכבים, מהו תפקידם של רגשות ושליטה עצמית בהתנהגות תוקפנית, וכיצד נורמות תרבותיות משפיעות על תפיסת התוקפנות והתגובה אליה. מגמות עכשוויות במחקר כוללות חקר תוקפנות מילולית בזירה הדיגיטלית, בחינת הדרכים לצמצומה באמצעות התערבויות חינוכיות, וניתוח דפוסי תוקפנות בהקשרים של קונפליקטים חברתיים ופוליטיים.
