קליניפיקציה של הטיפול (Clinification of Therapy) מתייחסת לתהליך שבו שדות טיפוליים שונים, כגון ייעוץ, חינוך או עבודה סוציאלית, מאמצים שפה, שיטות ומסגרות חשיבה שמקורן בקליניקה הרפואית או הפסיכיאטרית. תהליך זה כולל דגש גובר על אבחון, מדידה והתערבות מבוססת ראיות, ולעיתים כרוך בהסטת מוקד הטיפול מהקשרים חברתיים ותרבותיים אל הפרט ומצבו הנפשי או הפיזי, לעתים עד כדי מחיקה של הממד האישי והאנושי מן המפגש הטיפולי. במקום לראות במטופל אדם הזקוק לעזרה, הכלה והקשבה, הוא הופך לאובייקט של אבחון, מדידה וקטלוג. בכך ניטלת ממנו האנושיות ועמה התקווה למצוא במסגרת הטיפול מקום של תיקון ומשמעות. כך, הטיפול עצמו בסכנה לאבד את יעדו המקורי: לעזור לאדם.

מאמרים אקדמיים על קליניפיקציה של הטיפול עוסקים בסוגיות כגון האופן שבו גבולות בין טיפול רפואי, פסיכולוגי וחברתי מיטשטשים, השפעת השפה הקלינית על יחסי מטפל–מטופל ועל תפיסת הסבל האנושי, והשאלה עד כמה תהליכים אלה משקפים מגמות של רגולציה, ניהול וביורוקרטיזציה של תחומי העזרה. מגמות עכשוויות במחקר בוחנות את תפקידם של ידע מקצועי, טכנולוגיות אבחון וסטנדרטים של יעילות בעיצוב הפרקטיקות הטיפוליות, ואת המתח בין טיפול אנושי ומערכתי לבין טיפול אישי וממוקד חוויה.