סובלנות דתית (Religious Tolerance) היא נכונות של יחידים וחברות להכיר בקיומן של אמונות, פרקטיקות וזהויות דתיות שונות ולכבד את זכותן להתקיים גם כאשר אינן תואמות את אמונות הרוב או הפרט. סובלנות דתית מתבטאת במדיניות, בנורמות חברתיות וביחסים בין קבוצות, והיא מהווה מרכיב מרכזי בקיום משותף בחברות רב תרבותיות ובשמירה על חופש דת ומצפון.
מאמרים אקדמיים על סובלנות דתית עוסקים בסוגיות כגון היחסים בין דת, מדינה וזכויות אדם, הגורמים החברתיים והחינוכיים המעצבים עמדות של סובלנות או אי סובלנות, והקשר בין זהות דתית לקונפליקטים חברתיים ופוליטיים. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד מתפתחת סובלנות דתית בהקשרים היסטוריים ותרבותיים שונים, מהו תפקידם של חינוך, תקשורת ומדיניות ציבורית בקידומה, וכיצד תהליכי הגירה וגלובליזציה משפיעים על יחסים בין קבוצות דתיות. מגמות עכשוויות במחקר כוללות בחינת סובלנות דתית בעידן של קיטוב פוליטי, ניתוח שיח ציבורי ותקשורתי סביב דת, וחקר יוזמות בין דתיות כזירה של מפגש, מתח ושיתוף פעולה.
