חוסן עירוני (Urban Resilience) הוא היכולת של עיר להתמודד עם זעזועים ולחצים, טבעיים, חברתיים, כלכליים או תשתיתיים, ולהתאושש מהם תוך שמירה על תפקוד חיוני ומתמשך. חוסן עירוני כולל היבטים כמו תכנון מרחבי גמיש, תשתיות עמידות, שיתוף קהילתי, יכולת הסתגלות לטווח ארוך ומערכות ניהול סיכונים המאפשרות לעיר להתמודד עם אתגרים כמו שינויי אקלים, עומסי אוכלוסייה או משברים כלכליים.
מאמרים אקדמיים על חוסן עירוני עוסקים בסוגיות כגון האופן שבו ערים מפתחות יכולת התאוששות ממשברים, יחסי הגומלין בין תכנון עירוני לקיימות, ותפקיד הקהילה והמשילות בבניית חוסן. המחקר מתמקד בשאלות כמו כיצד ניתן למדוד חוסן עירוני, מהו האיזון בין תשתיות פיזיות לבין תהליכים חברתיים, וכיצד משתנים מודלים של ניהול עירוני בעידן של סיכונים גלובליים. מגמות עכשוויות במחקר כוללות בחינת השפעת שינויי אקלים על תכנון ערים, שילוב טכנולוגיות חכמות לניהול סיכונים, ופיתוח מסגרות בין תחומיות המחברות בין אקולוגיה, חברה וכלכלה בעיצוב חוסן עירוני לטווח ארוך.
