Capraro, V., Di Paolo, R., Perc, M., & Pizziol, V. (2024). Language-based game theory in the age of artificial intelligence. Journal of the Royal Society Interface, 21(212), 20230720.
מבוא
המאמר Language-Based Game Theory in the Age of Artificial Intelligence מאת קפרארו ועמיתיו (2024) מציע מסגרת תיאורטית חדשה להבנת החלטות אנושיות בתורת המשחקים באמצעות השפה. במקום להניח ששחקנים פועלים אך ורק לפי פונקציות תועלת המבוססות על תוצאות, המאמר מציג גישה בה פונקציות התועלת מבוססות על ביטויים לשוניים, רגשות, ומניעים מוסריים כפי שהם באים לידי ביטוי בשפה. המחברים מבקשים לשלב תובנות מתורת המשחקים ההתנהגותית, חקר השפה, ובינה מלאכותית, על מנת להסביר התנהגויות אנושיות מורכבות יותר מזו של "השחקן הרציונלי" המסורתי.
רקע תיאורטי: תורת המשחקים והאתגר ההתנהגותי
המאמר פותח בהצגת היסודות של תורת המשחקים הקלאסית, הנשענת על עקרונות של רציונליות, מקסום תועלת, ושיווי משקל נאש. עם זאת, הוא מדגיש כי מחקרים אמפיריים רבים מצביעים על כך שבני אדם אינם פועלים תמיד לפי עקרונות אלה. ניסויים כמו dictator game ו-ultimatum game מראים כי אנשים מוכנים לוותר על רווחים אישיים כדי לפעול בצדק או להימנע מעוול. תופעות אלו הובילו את התחום להתפתחות של תורת המשחקים ההתנהגותית, המתמקדת במניעים מוסריים, אמפתיה, זהות חברתית ורגש.
מסגרת חדשה: פונקציות תועלת מבוססות-שפה
החידוש המרכזי של המאמר הוא ההצעה להחליף את פונקציות התועלת המסורתיות בפונקציות המבוססות על השפה שבה משתמשים השחקנים. לפי גישה זו, השפה אינה רק כלי תקשורת חיצוני, אלא גם ביטוי פנימי של מצבים רגשיים, ערכים מוסריים, ותפיסות חברתיות. המחברים מציעים להשתמש במודלים של עיבוד שפה טבעית (NLP) ובינה מלאכותית כדי לנתח ביטויים לשוניים הנאמרים במהלך אינטראקציות משחקיות, ולהסיק מהם את מבנה התועלת הרגשי-קוגניטיבי של המשתתפים.
הקשר עם ניסויים קלאסיים בתורת המשחקים
המאמר בוחן מחדש ניסויים קלאסיים דרך הפריזמה החדשה. למשל, ב-dictator game, במקום לפרש את הנתינה כאלטרואיזם בלבד, ניתן לראות בה ביטוי לשפה מוסרית פנימית — רצון "להיות אדם טוב". באופן דומה, במשחק trust game, הביטויים הלשוניים שנאמרים בין המשתתפים עשויים לשקף אמון, כבוד או פחד, המשפיעים ישירות על החלטות אסטרטגיות. כך, המאמר מציע למדוד לא רק את התוצאות הכמותיות של המשחק, אלא גם את המרחב הלשוני-מוסרי שבו השחקנים פועלים.
השפה כמבנה מתמטי של תועלת
אחת התרומות התיאורטיות המרכזיות של המאמר היא ההצעה לנסח את השפה כחלק מפונקציה מתמטית של התועלת. במקום לראות את פונקציית התועלת כמשתנה רק של תוצאות, קפרארו ועמיתיו מציעים פונקציה שבה המשתנים הם ביטויים לשוניים, רגשות או משפטים המתארים את ההקשר המוסרי של הפעולה. פונקציה זו עשויה לכלול, לדוגמה, את המשקל הרגשי של מילים כמו "צדק", "אשמה" או "נדיבות". בכך המאמר משרטט אפשרות לחיבור בין אלגוריתמים של למידת מכונה לבין ניתוח מוסרי ולשוני של פעולות אנושיות.
בינה מלאכותית ותורת המשחקים מבוססת-שפה
בפרקים הבאים המחברים דנים באופן שבו בינה מלאכותית משנה את תורת המשחקים. בעולם שבו שחקנים אינם בהכרח בני אדם אלא גם מערכות מבוססות שפה (כמו ChatGPT), יש להבין מחדש מהי "רציונליות". מכונות אלו מתנהלות על פי מודלים של שפה, ולא על פי העדפות תועלתיות במובן המסורתי. לפיכך, המחברים טוענים כי תורת המשחקים של העתיד תצטרך לשלב בין אינטראקציות לשוניות, למידה הסתברותית, ומבנים מוסריים המובעים באמצעות השפה.
יישומים: מוסר, פוליטיקה וכלכלה
המאמר מצביע על שלושה תחומי יישום מרכזיים לתיאוריה החדשה. בתחום המוסר, ניתן להבין כיצד שפה מוסרית משפיעה על שיתופי פעולה, עונש או סליחה. בתחום הפוליטי, השפה מכתיבה את הדינמיקה בין קבוצות, כאשר מושגים כמו "ביטחון" או "צדק חברתי" פועלים כגורמים משחקיים. בתחום הכלכלי, המחברים מציעים לבחון מחדש חוזים ושווקים כמשחקים לשוניים שבהם מילים כמו "אמון", "התחייבות" או "אחריות" נושאות משמעות תועלתית ממשית.
תורת המשחקים במאה ה-21
קפרארו ועמיתיו מציבים את התיאוריה החדשה כחלק ממעבר רחב יותר בתורת המשחקים – ממודלים נורמטיביים של החלטות רציונליות למודלים תיאוריים של קוגניציה, רגש ושפה. לטענתם, תורת המשחקים במאה ה-21 חייבת להכיר בכך שהשחקנים אינם רק אובייקטים מתמטיים, אלא גם ישויות לשוניות וחברתיות. הגישה מבוססת על שילוב בין פסיכולוגיה קוגניטיבית, בלשנות, פילוסופיה של המוסר ומדעי המחשב.
ביקורת ומתודולוגיה
המאמר מתייחס לביקורות אפשריות על הגישה, ובהן הקושי למדוד או לייצג שפה במונחים כמותיים, והחשש מפני רדוקציה של מושגים מוסריים לאלגוריתמים. עם זאת, המחברים מציינים כי שימוש במודלים של בינה מלאכותית מאפשר ניתוח מדויק של שפה בהיקפים שלא היו אפשריים בעבר. הם מדגישים כי המטרה אינה להחליף את תורת המשחקים הקלאסית, אלא להרחיבה כך שתכלול ממדים רגשיים ולשוניים.
סיכום ומסקנות
בסיום המאמר, המחברים מסכמים כי תורת המשחקים מבוססת-שפה מציעה מהפכה קונספטואלית: מעבר מהבנה של משחקים כמצבים של חישוב תועלת רציונלית להבנה שלהם כמרחבים תקשורתיים, מוסריים ורגשיים. בכך נפתחת הדרך ליישום תורת המשחקים בעידן הבינה המלאכותית, שבו השפה היא לא רק כלי ביטוי אלא גם מנגנון פעולה. לפי קפרארו ועמיתיו, שילוב של בינה מלאכותית, בלשנות ופסיכולוגיה יכול להוליד תיאוריה חדשה של אינטראקציה אנושית — תיאוריה שבה השפה עצמה משחקת תפקיד מרכזי בהגדרת האסטרטגיות, התוצאות והערכים של המשחק.
חשיבות המאמר
המאמר חשוב משום שהוא מסמן תפנית מהותית בתורת המשחקים ומרחיב את גבולותיה מעבר להבנה הכלכלית-רציונלית המסורתית. באמצעות שילוב של עיבוד שפה טבעית ובינה מלאכותית, הוא מציע פרדיגמה חדשה להבנת החלטות אנושיות — כאלו המבוססות על משמעות, רגש ומוסר כפי שהם באים לידי ביטוי בשפה. בכך הוא יוצר גשר בין תחומים שונים – כלכלה, פסיכולוגיה, בלשנות ומדעי המחשב – ומציע דרך לניתוח מורכב יותר של אינטראקציות בין בני אדם ובין בני אדם למכונות. חשיבותו נעוצה גם בהשלכות המעשיות הרחבות שלו: הוא מאפשר להבין כיצד השפה משפיעה על שיתופי פעולה, אמון וקבלת החלטות מוסרית, ובכך מציע בסיס תאורטי חדש למחקר עתידי וליישומים בעידן של אינטראקציה אנושית-ממוחשבת. המאמר מתאים לכתיבת עבודה סמינריונית בקורס העוסק בתורת המשחקים.