Rahmat, E., Waluyajati, R. S. R., Huriani, Y., & Hambali, R. Y. A. (2025). The Dual Faces of Religion: Tolerance and Intolerance in a Sociological Approach. Integritas Terbuka: Peace and Interfaith Studies, 4(1), 1-14.
מבוא: דת ככוח של סובלנות ואי סובלנות
המאמר פותח בהצגת הפרדוקס המובנה בתפקידה של הדת בחברה המודרנית. מצד אחד, הדת נושאת ערכים מוסריים אוניברסליים כגון חמלה, צדק ואהבה, כפי שמתבטאים באסלאם, נצרות, הינדואיזם ובודהיזם. ערכים אלה תומכים בלכידות חברתית ובדו־קיום. מצד שני, המציאות ההיסטורית והעכשווית מגלה כי דת משמשת גם כמקור לסכסוכים, אפליה ואלימות, במיוחד כאשר היא מנוצלת לצרכים פוליטיים או מתפרשת בצורה אקסקלוסיבית. כך למשל, המאמר מציין את הטרגדיה של הרוהינגיה במיאנמר, הסכסוכים בעאמבון ופוסו, והרחקת קהילות אחמדיה ושיעה באינדונזיה, שממחישים את הצד האלים של הדת.
מטרות ומתודולוגיה
המחקר שואף להבין את התנאים החברתיים שמאפשרים לדת לשמש גם ככוח מאחד וגם כמקור לקונפליקט. הוא עושה זאת באמצעות ניתוח ספרות ביקורתי, תוך שימוש בפרספקטיבה סוציולוגית ובתיאוריות של אינטראקציה סימבולית ושל פיטר ברגר על הבנייה חברתית של המציאות. יחידת הניתוח היא שיח דתי שמופיע בכתבים אקדמיים, והמחקר בוחן כיצד שיח זה מייצר מציאות סמלית בעלת פנים כפולות. בין המקורות העיקריים שנותחו נכללים כתבים של דיאנה אק, ג’ון היק, מארק יורגנסמאייר, קארן ארמסטרונג, רוברט הפנר, ג’רמי מנצ’יק ואחרים.
דת כמקור לסובלנות
המחקר מראה כי לדת פוטנציאל אדיר לשמש ככוח מוסרי מאחד. הגדרת הדת של קליפורד גירץ כדפוס סמלים שמבנים משמעות חברתית, יחד עם תפיסתו של פיטר ברגר את הדת כמערכת שנותנת לגיטימציה למציאות החברתית, מדגישות את תפקידה של הדת כמבנה חברתי שמעצב נורמות וערכים. אמיל דורקהיים תופס את הדת ככוח קולקטיבי שיוצר סולידריות חברתית דרך מצפון משותף. ערכים אוניברסליים של חמלה, צדק, כבוד הדדי ואהבה מופיעים בכל הדתות הגדולות, והם מהווים יסוד למבנים מוסריים שמקדמים חיים משותפים ודו־קיום בין קבוצות שונות.
כמו כן, הדת מתפקדת כמסגרת מוסרית ציבורית שמחזקת לכידות חברתית בתוך חברה פלורליסטית. קולות פרוגרסיביים כמו אלו של דיאנה אק וקארן ארמסטרונג מדגישים את החשיבות של דיאלוג בין־דתי ופתיחות תרבותית, וקוראים לטיפוח אוריינות דתית ביקורתית המבוססת על אמפתיה ואתיקה דיאלוגית. גישה זו מקדמת הכרה בהומניות המשותפת ומסייעת להתמודד עם הבניות זהות בלעדיות. על כן, הדת יכולה להיות לא רק ביטוי רוחני אישי אלא גם בסיס מוסרי לחיים אזרחיים שוויוניים.
דת כמקור לאי סובלנות
לצד הפוטנציאל המאחד, הדת עשויה לשמש ככלי לאי סובלנות כאשר היא נפרשת באופן בלעדי. מקס ובר מדגיש כי כאשר סמכות כריזמטית מקבלת בלעדיות בפרשנות דתית, היא עלולה להוליד סמכותנות דתית שמדכאת גיוון דתי. בריאן טרנר מוסיף כי פחדים קולקטיביים מאובדן זהות בעידן הגלובליזציה מעודדים אליטות פוליטיות להשתמש בדת כדי להגדיר גבולות תרבותיים נוקשים. במקרים כאלה הדת הופכת לכלי של בידול, הדרה ופוליטיקה של זהויות.
במקרה של אינדונזיה, הדו־פרצופיות של הדת מתבלטת במיוחד. אף על פי שחוקתה מכירה בחופש הדת ובפלורליזם, בפועל קיימת אפליה שיטתית נגד מיעוטים דתיים. דיווחים של המכון סטארה ושל קומנס האמ מגלים עשרות מקרים של אלימות, הגבלות על חופש הפולחן, אפליה בחינוך, ושלילת זכויות אזרח. גם מערכת החינוך הפורמלית תורמת לבעיה, כאשר תכנים מפלים מופיעים בתכניות לימודים בבתי ספר. מערכת המשפט, במקרים רבים, מגלה חולשה ואינה מצליחה להרתיע או להעניש את מבצעי מעשי האפליה.
גורמים קונקסטואליים המעצבים את הדת
המאמר מדגיש כי פני הדת לא נקבעים רק מתוך טקסטים קדושים או דוקטרינות, אלא מעוצבים על ידי הקשר פוליטי, תרבותי וכלכלי. אחד הגורמים המרכזיים הוא הכלכלה הפוליטית של זהות, כאשר המדינה מגבילה קבוצות דתיות שוליות מתוך אינטרס לשמור על יציבות פוליטית, ולא מתוך מחויבות ערכית לפלורליזם. כמו כן, התרבות הפופולרית והמדיה הדיגיטלית משפיעות עמוקות על ייצוג הדת, כאשר היא מופיעה כלייפסטייל, מותג או סמל פוליטי, ולא בהכרח כעולם ערכים מוסרי.
רוברט הפנר מדגיש את השפעת הרשתות הדתיות הגלובליות שמעבירות אידאולוגיות מחוץ להקשר המקומי, לעיתים תוך סתירה למסורות האינדונזיות. כך נוצרת התנגשות בין ערכים מקומיים כוללניים לבין נרטיבים גלובליים נוקשים. הדת הופכת לסמל שמיוצג ומופץ באופן מותאם לאינטרסים של קבוצות כוח דרך מוסדות המדינה, המדיה והארגונים הדתיים. כפועל יוצא, נוצרת מציאות שבה הדת מאבדת מהיותה כוח מוסרי עצמאי, והופכת לשחקן במאבקי זהות ופוליטיקה של ייצוגים.
דיון: הדת כתופעה דו־משמעית
שלושה מופעים מקבילים של הדת עולים מהניתוח: הדת כמקור לסובלנות, הדת כמקור לאי סובלנות, והדת כתופעה קונטקסטואלית שתוכנה משתנה לפי הסביבה. הדת איננה מהות סטטית אלא מערכת סימבולית חיה שנמצאת תמיד במאבק פרשני. כאשר הדת מופיעה במסגרת אתית פתוחה, היא יוצרת ערכים של חמלה ושוויון. כאשר היא מנוכסת למטרות פוליטיות או נפרשת בקשיחות, היא מדכאת גיוון ומצמיחה אי סובלנות.
המחקר מראה כי אין מדובר בבעיה של דת כשלעצמה, אלא בגישה לדת. דתיות פרטית ומהורהרת דווקא מקדמת אמפתיה, בעוד פרשנות טקסטואלית נוקשה מקדמת הדרה. ממצאים אלה מקבלים חיזוק ממחקרים בינלאומיים נוספים שמראים כי הדת אינה הגורם לבעיות אלא האופן שבו היא מופעלת בתוך מבנים פוליטיים ותרבותיים מסוימים. כך, הדת באינדונזיה אינה רק עניין תיאולוגי אלא משתנה חברתי שמעוצב דרך מוסדות המדינה, המדיה, והרשתות הגלובליות.
מסקנות והמלצות
המאמר מסכם כי לדת שני פנים עיקריים: היא יכולה להיות כוח של סולידריות וסובלנות, או להפוך לכלי שמצדיק הדרה ואלימות סימבולית. הגורמים שמעצבים את פני הדת כוללים פוליטיקה של זהות, מדיה פופולרית, גלובליזציה דתית, והיעדר אוריינות דתית ביקורתית. התמודדות אפקטיבית עם דו־פרצופיות זו מחייבת שלושה צעדים: חינוך לאוריינות דתית ביקורתית בכל רמות החינוך, רגולציה אתית של תוכן דתי במדיה הדיגיטלית, וחיזוק הגנה משפטית למיעוטים דתיים.
לסיכום, תפקידה של הדת בחברה אינו נקבע על ידי כתבי הקודש בלבד, אלא על ידי הקשרים חברתיים שמעניקים לה משמעות ומשתמשים בה. עתיד הדת תלוי ביכולת של מוסדות המדינה, החברה האזרחית והקהילות הדתיות להבין את מורכבותה ולהשתמש בה כמנוף למוסר, שוויון ושלום חברתי.