Margalit, T., & Yizhar, D. (2025). Conflicts within the neoliberal state? The limited representation of renters in Israeli housing policies and debates. Housing Studies, 40(5), 1066-1085.
מבוא
המאמר בוחן את האופן שבו השיח הציבורי והמדיניות בישראל מתמודדים עם סוגיית השכירות, תוך הצגת יחסי הכוחות בין בעלי נכסים לשוכרים בתוך מסגרת ניאו-ליברלית של מדיניות דיור. המחברות, טליה מרגלית ודיקלה יצהר, מנתחות את יחסי המדינה, השוק והציבור סביב תפיסת הקניין, ומראות כיצד הרעיונות של בעלות פרטית ויוזמה אישית שולטים בדיון הציבורי על חשבון שיח של צדק חברתי וזכויות דיור.
הרקע התאורטי – המדינה הניאו-ליברלית והזכות לדיור
החלק הראשון של המאמר מציג את התשתית התאורטית להבנת מדיניות הדיור בישראל דרך עדשת הניאו-ליברליזם. התפיסה הניאו-ליברלית מעדיפה בעלות פרטית על פני פתרונות ציבוריים ומקדמת את תפיסת "האזרח היזמי" – אדם הנושא באחריות אישית למציאת פתרון דיור באמצעות כוחות השוק. תפיסה זו גורמת להפרטת התחום הציבורי, לצמצום השקעת המדינה בדיור ציבורי ולהפיכת הקניין ליעד כלכלי ולא חברתי. המחברות מציינות כי תחת גישה זו, זכויות השוכרים אינן נתפסות כחלק מזכויות אזרח בסיסיות אלא כתוצר של בחירה אישית פחות "מוצלחת".
מדיניות הדיור בישראל – מן הקניין הציבורי להפרטה
החלק השני סוקר את ההתפתחות ההיסטורית של מדיניות הדיור בישראל. בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה מעורבות ממשלתית רחבה בבנייה ציבורית ובהסדרת דיור לעולים. אך החל משנות ה-80 חל שינוי חד, עם המעבר למדיניות שוק חופשי. הדיור הציבורי צומצם, דירות נמכרו לדיירים קיימים, והמדינה עודדה רכישת דירות פרטיות באמצעות משכנתאות ותמריצים. כך נוצר מצב שבו בעלות על דירה הפכה לסמל של הצלחה כלכלית ולאחריות אישית, בעוד שהשכירות הוצבה כפתרון זמני בלבד, חסר יציבות וחסר לגיטימציה חברתית.
השיח הציבורי והתקשורתי – היעדר ייצוג לשוכרים
המחברות מנתחות דיון ציבורי ותקשורתי נרחב סביב "משבר הדיור" בשנים 2008–2017, ומראות כיצד השיח הציבורי בישראל נוטה להציג את בעיית הדיור דרך עיני בעלי הדירות ולא דרך עיני השוכרים. ניתוח זה נעשה באמצעות בחינת כתבות עיתונות, ראיונות ופוסטים ברשתות החברתיות. הממצאים מראים כי דמות השוכר נעדרת כמעט לחלוטין מהשיח או מוצגת באופן שלילי – כמי שלא מצליח "להסתדר" כלכלית או שאינו אחראי מספיק כדי לרכוש נכס. לעומת זאת, בעלי הנכסים מוצגים כבעלי ערך, יזמים, ומשקיעים ראויים להערכה.
המאבק על ייצוג – המחאה החברתית והשלכותיה
המאמר מתייחס למחאת הדיור של 2011, שבה נוצר ניסיון לשנות את השיח הציבורי ולהעלות את נושא הדיור כשאלה חברתית ולא רק כלכלית. עם זאת, לטענת החוקרות, גם במחאה זו נשמרה הדומיננטיות של שיח הקניין הפרטי – הדרישה לא הייתה להרחבת זכויות השוכרים או לדיור ציבורי, אלא ל"דיור בר-השגה" שעדיין ממוסגר בתוך ההיגיון הניאו-ליברלי של שוק חופשי ותחרות. בכך, גם תנועות המחאה לא הצליחו לערער באמת על מבני הכוח הקיימים או לשנות את התפיסה הציבורית של בעלות כערך עליון.
דפוסי הדרה והשלכות חברתיות
אחת הטענות המרכזיות במאמר היא שהיעדר הייצוג של שוכרים במדיניות ובשיח הציבורי מוביל להדרה כלכלית וחברתית. שוכרים, במיוחד ממעמדות נמוכים וצעירים, נותרים ללא ביטחון תעסוקתי ודיורי, ללא הגנה חוקית משמעותית וללא קול בזירה הפוליטית. מדיניות זו מנציחה פערים חברתיים ומחזקת את מעמד בעלי ההון והנכסים. יתרה מכך, השיח הציבורי על דיור בישראל מתעלם מהשאלה המוסרית של צדק חלוקתי ומהתפיסה של קורת גג כזכות בסיסית ולא רק כהישג כלכלי.
סיכום ומסקנות
המאמר מסכם כי מדיניות הדיור בישראל, כמו גם השיח הציבורי סביב נושא זה, משקפים את ערכי המדינה הניאו-ליברלית שבה השוק נתפס כמנגנון מרכזי והפרט כאחראי לגורלו. בתוך מסגרת זו, השוכרים נעלמים כמעט לגמרי ממוקד קבלת ההחלטות ומהשיח הציבורי. המחברות מציעות לבחון מחדש את תפיסת הקניין בישראל ולהכיר בכך שהזכות לדיור היא חלק מהזכויות החברתיות שיש להבטיח לכל אדם, לא רק לבעלי נכסים. הן קוראות לעיצוב מדיניות דיור שוויונית וצודקת יותר, שתשלב כלים של מדיניות ציבורית, רגולציה ושיח חברתי חדש המעניק לגיטימציה גם לשכירות כצורת מגורים ראויה.
חשיבות המאמר
המאמר בעל חשיבות רבה להבנת האופן שבו שיח הקניין והדיור בישראל מעוצב על ידי מדיניות ניאו-ליברלית המציבה את הבעלות על דירה כערך עליון ואת האחריות לדיור כעניין אישי ולא חברתי. באמצעות ניתוח מעמיק של השיח התקשורתי והציבורי, המחברות חושפות את ההדרה המתמשכת של השוכרים מהשיח ומהמדיניות, ואת האופן שבו המדינה מחזקת תפיסות של יוזמה פרטית והפרטה על חשבון תפיסה של דיור כזכות בסיסית. חשיבותו של המאמר נובעת מכך שהוא מאיר את הקשר בין רעיונות כלכליים לבין צדק חברתי, ומציע נקודת מבט ביקורתית על מדיניות הדיור בישראל בעידן שבו מחירי הדיור ואי-השוויון הכלכלי הולכים ומעמיקים. המאמר מתאים לכתיבת סמינריון בקורס העוסק בדיני קניין.