סקירה על הימצאות חלקיקי מיקרו-פלסטיק במים באסיה וההשלכות הבריאותיות

Aarushi, A., Ruby, R., Dimple, D., Balda, A., & Giri, A. (2025). A review on the presence of microplastics in Asian water and health consequences. Discover Environment, 3(1), 1-37.‏

מבוא

מיקרו-פלסטיקים (MPs) מהווים בעיה סביבתית עולמית חמורה בשל נוכחותם הנרחבת במערכות אקולוגיות שונות, במיוחד במקורות מים מתוקים. חלקיקים אלה, הקטנים מ-5 מ"מ, נוצרים מפירוק של פסולת פלסטיק גדולה, משימוש במוצרי טיפוח המכילים מיקרו-חרוזים, ומשחרור סיבים מבדים. בעייתם מתעצמת במדינות אסיה, שבהן ריכוזי אוכלוסייה גבוהים, תיעוש מואץ וניהול פסולת לקוי מובילים להצטברות מיקרו-פלסטיקים במקורות מי שתייה. בנוסף, למיקרו-פלסטיקים פוטנציאל לשאת מזהמים כימיים כמו מתכות כבדות וחומרים אורגניים עמידים, ולגרום לתהליכים דלקתיים, עקה חמצונית, פגיעה גנטית והפרעות הורמונליות ובחסינות בגוף האדם.

שיטת המחקר

לצורך ניתוח המצב באזור, נערכה סקירה מקיפה של מאמרים שפורסמו בין השנים 2013 ל-2025. מאגרי הנתונים שנבדקו כללו NCBI, Scopus, ScienceDirect ו-Google Scholar. החיפוש בוצע לפי מילות מפתח כגון microplastics, drinking water, health effects, ו-Asian countries, בשילוב שמות מדינות ספציפיות באסיה. לאחר סינון של מאמרים כפולים, תקצירים בלבד ופרסומים שאינם רלוונטיים, נבחרו 197 מאמרים לניתוח. הנתונים נלקחו ממקורות מים מתוקים שונים – נהרות, אגמים, מי ברז, מי תהום ומים בבקבוקים – והומרו ליחידות אחידות של חלקיקים לליטר (particles/L).

פיזור המיקרו-פלסטיקים באסיה

הסקירה חילקה את היבשת לארבעה אזורים: דרום אסיה, מזרח אסיה, דרום-מזרח אסיה ומערב אסיה. ניתוח הנתונים הראה שונות רבה ברמות הזיהום בין אזורים ומדינות, עם רמות גבוהות במיוחד באזורים המאוכלסים והמתועשים, ורמות נמוכות יותר במדינות יבשתיות ומדבריות. במדינות רבות עדיין קיים מחסור במחקר שיטתי, בעיקר במערב אסיה ובמרכז היבשת, שם לא נאספו די נתונים על מי שתייה או מי תהום.

דרום אסיה

במדינות דרום אסיה נמצאו רמות משתנות מאוד של מיקרו-פלסטיקים, בין 0.0001315 ל-4200 חלקיקים לליטר. בהודו, רמות גבוהות נמדדו בנהרות גנגס ובנהרות נוספים, שבהם נמצאו בעיקר סיבים ושברים של פוליפרופילן, פוליאתילן ופוליסטירן. זיהום זה נובע מהזרמת שפכים ופסולת תעשייתית ישירות לנהרות ומפעילות אנושית כמו תיירות והטלת פסולת. במי התהום נמצאו ריכוזים קטנים יותר, אך עקביים, המעידים על חדירה של מיקרו-פלסטיקים גם לשכבות תת-קרקעיות. בבקבוקי מים הודיים נמצאו רמות בין 2.89 ל-142 חלקיקים לליטר, כאשר החלקיקים נבעו ככל הנראה מהאריזות עצמן העשויות פוליפרופילן ופוליאתילן טרפתלט.

בנפאל נמדדו רמות שבין 2.96 ל-65 חלקיקים לליטר, בעיקר באגם פהווה ובמאגר חואי-קחו, שם נמצאו סיבים שקופים ופולימרים נפוצים שמקורם בפעילות אנושית, כביסה וחקלאות. בסרי לנקה ובאיים המלדיביים נמצאו רמות נמוכות בהרבה – בין 0.00026 ל-0.01399 חלקיקים לליטר – אך גם שם אותרו סיבים ושברים קטנים, שמקורם בפעילות תיירותית, דיג ושריפת פסולת פלסטיק על החוף.

בפקיסטן, ריכוזי מיקרו-פלסטיקים נמדדו בטווח שבין 0.005 ל-99 חלקיקים לליטר. במאגר קלאר-קאהר נמצאה הכמות הגבוהה ביותר, בעוד שבנהר ראווי נמצאו כמויות זעירות. זיהום זה נובע מתעשייה, תיירות ושפכים עירוניים. בבנגלדש נמצאו רמות משתנות במיוחד, בין 0.0001 ל-362 חלקיקים לליטר, עם שיאים בנהרות בוריגנגה ובלו, שם נמצאו חלקיקים בצבעים מגוונים ובגדלים שונים, המעידים על מקורות אנתרופוגניים מגוונים. באיראן נמדדו רמות קיצוניות של עד 1496.7 חלקיקים לליטר בבקבוקי מים מינרליים, בעוד שבנהרות ובאגמים נמצאו רמות נמוכות בהרבה. במרבית הדגימות נמצאו סיבים ושברים, ולעיתים סרטים או כדוריות, בעיקר מסוגי פוליאתילן, פוליפרופילן ופוליסטירן.

מזרח אסיה

בין מדינות מזרח אסיה, סין בולטת בהיקף המחקר. רמות המיקרו-פלסטיקים שנמדדו שם נעות בין 0.0000003 ל-4785 חלקיקים לליטר. בנהרות ובאגמים שונים, כגון יאנגצה, גהו ואולנסוחאי, נמצאו בעיקר סיבים ופולימרים מסוג פוליאתילן ופוליפרופילן. במאגר שלושת הקניונים נמצאו חלקיקים בגודל של פחות מ-5 מ"מ, וב-20 אגמים עירוניים בווהאן התגלו רמות ממוצעות של 8.9 חלקיקים לליטר, בעיקר בצורת סיבים צבעוניים. במפעלי טיפול במים נמצאו רמות גבוהות במיוחד, עד 134.79 חלקיקים לליטר, דבר המצביע על חדירת מיקרו-פלסטיקים גם לאחר תהליכי סינון. בנהר הצהוב ובאגמים עירוניים נצפתה שכיחות גבוהה של חלקיקים קטנים במיוחד, מתחת ל-200 מיקרון, המעידים על פירוק מתקדם של פלסטיק עירוני.

דרום-מזרח אסיה

מדינות דרום-מזרח אסיה, בהן אינדונזיה, הפיליפינים, וייטנאם, תאילנד ומלזיה, מתאפיינות בזיהום נרחב במים מתוקים. הגורמים העיקריים לכך הם פינוי לקוי של פסולת, שימוש נרחב בפלסטיק במוצרי צריכה, והיעדר טיפול במי שפכים. ברוב המדינות הללו נמצאו רמות שנעות בין 0.01 ל-5000 חלקיקים לליטר. במים נצפו בעיקר סיבים ושברים קטנים פחות מ-1 מ"מ, עשויים פוליאתילן ופוליפרופילן, המעידים על מקור ביתי ותעשייתי כאחד.

מערב אסיה

במדינות מערב אסיה, כגון טורקיה וערב הסעודית, קיימים רק מעט מחקרים. בטורקיה נמצאו רמות של 0.14 עד 2 חלקיקים לליטר, ובערב הסעודית נמצאה נוכחות נמוכה של חלקיקים בגדלים שבין 100 ל-200 מיקרון. גם באזורים אלה נמצא כי החלקיקים השולטים הם סיבים שקופים ומקורותיהם כוללים פעילות תעשייתית, פליטות עירוניות ותחבורה ימית.

השפעות בריאותיות של מיקרו-פלסטיקים

בליעה ישירה או עקיפה של מיקרו-פלסטיקים משפיעה על תהליכים פיזיים, כימיים וביולוגיים בגוף. חלקיקים אלה עלולים לשאת מתכות כבדות ומזהמים אורגניים, לחדור לרקמות ולגרום לתגובות דלקתיות, לעקה חמצונית ולהפרעות הורמונליות. בנוסף, מיקרו-פלסטיקים יכולים לשנות את פעילות מערכת העיכול, להצטבר באיברים פנימיים ולהשפיע על ביטוי גנים הקשור לתגובה חיסונית. חשיפה ממושכת עלולה להגדיל את הסיכון למחלות כרוניות. אף שאין עדיין ראיות אפידמיולוגיות חד-משמעיות, הממצאים הקיימים מצביעים על צורך דחוף בהגבלת החשיפה, במיוחד במדינות אסיה שבהן המים מהווים מקור מרכזי לצריכה יומית.

סיכום והמלצות

הנתונים מצביעים על הימצאות נרחבת של מיקרו-פלסטיקים במים באסיה, במקורות שונים – ממי תהום ועד מים בבקבוקים. ההבדלים בריכוזים בין המדינות נובעים ממידת הפיתוח, הרגלי הצריכה, יכולת טיפול בפסולת ותהליכי טיהור מים. למרות השונות הרבה, בכל האזורים נמצאו אותם סוגי פולימרים עיקריים: פוליאתילן, פוליפרופילן ופוליאתילן טרפתלט, בצורות סיבים, שברים וכדוריות. הראיות הקיימות ממחישות כי הזיהום במיקרו-פלסטיקים אינו רק בעיה סביבתית אלא גם סיכון בריאותי ממשי. נדרשת גישה רב-תחומית הכוללת רגולציה קפדנית, אכיפה על ניהול פסולת, פיתוח טכנולוגיות סינון מתקדמות והעלאת מודעות הציבור לצמצום השימוש בפלסטיק חד-פעמי. שילוב מאמצים אלה חיוני להגנה על בריאות הציבור ולשמירה על מקורות המים באסיה לטווח הארוך.