Saarikallio, S. (2011). Music as emotional self-regulation throughout adulthood. Psychology of music, 39(3), 307-327.
ויסות רגשי באמצעות מוזיקה: תהליכים יציבים ומשתנים לאורך הבגרות
ויסות רגשי באמצעות מוזיקה מהווה חלק מרכזי בהתנהלות הרגשית של בני אדם בכל שלבי החיים. המחקר הנוכחי מצביע על כך שבמהלך הבגרות, על אף שתהליכי הוויסות הרגשי דרך מוזיקה נותרו דומים מבחינת מטרות ואסטרטגיות, חלו גם שינויים לאורך השנים, שניתן לסווג לשלושה סוגים: שינוי קווי לפי גיל, תנודות בהתאם לאירועים בחיים, ושינויים הקשורים למעבר לפרישה.
אסטרטגיות ויסות רגשי הדומות בכל שלבי הבגרות
מבוגרים בכל הגילים נקטו באותן אסטרטגיות מוזיקליות לוויסות רגשי. כל האסטרטגיות הללו, שמוכרות גם מהספרות המחקרית הקודמת, כוונו במידה זו או אחרת לשיפור מצב הרוח, אם באמצעות חיזוק רגשות חיוביים קיימים, התרחקות מדאגות, או עיבוד רגשות שליליים עד להקלה.
שימור מצב רוח חיובי
משתתפים רבים תיארו שימוש במוזיקה כדי להעצים מצב רוח טוב. זה כלל האזנה למוזיקה בזמן ביצוע מטלות בית, נגינה, שירה או ריקוד. המוזיקה סיפקה ליווי נעים לפעולות יומיומיות והפכה את הרגעים לשמחים ומעוררי אנרגיה.
תחושת התחדשות והרפיה
המוזיקה שימשה דרך להירגעות, להתרעננות ולאיסוף כוחות, במיוחד לאחר יום עבודה מתיש. האזנה מרוכזת למוזיקה, לעיתים בתנוחה רגועה, העניקה תחושת "טעינה" מחודשת.
תחושות עזות וחוויות רגשיות עמוקות
מבוגרים בכל גיל דיברו על תחושות רגשיות עזות שהם חוו במהלך האזנה או השתתפות מוזיקלית, לעיתים באירועים מיוחדים ולעיתים כחלק משגרת היומיום. מוזיקה אפשרה להם לחוות רגשות בעוצמה ולהעמיק את תחושת החיות הרגשית.
הסחת דעת
אצל רבים המוזיקה שימשה ככלי להסיח את הדעת מרגשות שליליים. אנשים השתמשו במוזיקה על מנת להתנתק ממחשבות מטרידות או רגש קשה. עם זאת, ניכרה שונות אישית – חלק העדיפו מוזיקה עליזה שתשפר את מצב רוחם, בעוד אחרים העדיפו מוזיקה תואמת מצב רוחם הנמוך.
פורקן רגשי
מוזיקה שימשה גם ככלי לשחרור רגשות קשים. משתתפים תיארו האזנה למוזיקה "קשוחה" או עצובה כדי לאוורר כעס או עצב. בעוד שחלק מצאו בכך פורקן, אחרים נמנעו משימוש במוזיקה לביטוי רגשות שליליים והעדיפו גישה הסחתית.
עיבוד נפשי
המוזיקה שימשה ככלי לעיבוד רגשי, להרהורים, להבנה מחודשת וליצירת בהירות. פעמים רבות התהליך כלל האזנה הדרגתית, כשהמוזיקה מלווה את השינוי הרגשי מהכאב לעבר רגיעה.
נחמה
המוזיקה שימשה כידיד מנחם. משתתפים תיארו את תחושת ההבנה, החיבוק והקבלה שהמוזיקה העניקה להם ברגעים של ייאוש או עצב, לעיתים בזכות זיכרונות מתוקים שהיא העלתה.
התלהבות והמרצה עצמית
המשתתפים השתמשו במוזיקה להמרצה לפני פעילות גופנית, עבודות בית או אירועים חברתיים. המוזיקה האיצה את האנרגיה והעלתה את רמת הפעילות.
תכונות כלליות של תהליכי הוויסות הרגשי
תופעה בולטת הייתה שהבחירה במוזיקה נעשתה על פי מצב הרוח הקיים ולא מתוך כוונה מוצהרת לשנות אותו. מרבית המשתתפים לא בחרו שירים כדי "להרגיש טוב יותר", אלא בחרו את מה ש"התאים לרגע". יחד עם זאת, היו יחידים שגילו מודעות רבה לבחירותיהם והסבירו במפורש כיצד הם בוחרים מוזיקה כדי להשיג מטרה רגשית מסוימת, במיוחד בכל הקשור לרמות עוררות או רוגע.
הוויסות הרגשי לא התמקד רק בתחושת החוויה הסובייקטיבית, אלא גם השפיע על מרכיבים פיזיולוגיים והתנהגותיים. לדוגמה, תחושת אושר לוותה לרוב בשירה או ריקוד. כמו כן, המוזיקה השפיעה על שלבים שונים בתהליך יצירת הרגש – שינוי הסיטואציה, הפניית קשב, עיבוד רגשי ועוד.
שינויים בתהליכי הוויסות הרגשי לאורך הבגרות
לצד היציבות הכללית, זוהו שלושה סוגי שינוי בתהליכים אלה לאורך החיים:
שינוי קווי עם הגיל
הבגרות הביאה עמה צבירה של חוויות מוזיקליות, הגברת ההבנה בנוגע לכוחה של מוזיקה, והעמקת הקשר בין מוזיקה לזיכרונות אישיים. המשתתפים המבוגרים נטו לדבר על ההשפעה העמוקה של מוזיקה בזמנים קשים, והכירו בערך ההיסטורי והביוגרפי של שירים מסוימים. נוסף לכך, רבים דיווחו על פתיחות הולכת וגוברת לסגנונות מוזיקליים שונים ככל שהתבגרו.
תנודות לפי אירועים
רגעים מסוימים בחיים הגבירו את החשיבות של המוזיקה לוויסות רגשי. לדוגמה, תקופות של אהבה ראשונה או שכול, שינויים במשפחה או בפרנסה, הביאו לכך שמוזיקה סיפקה עוגן רגשי. הקשרים חברתיים ומבנה החיים הכתיבו את תפקידה של המוזיקה – מקרבה חברתית בגיל צעיר ועד הקלה על בדידות בגיל מבוגר.
המעבר לפרישה
פרישה הביאה עמה שינוי חד. הפנאי החדש איפשר השקעה בזמן האזנה ובפעילויות מוזיקליות חדשות, כמו שירה במקהלה או נגינה. המוזיקה הפכה לחלק מתוכן החיים, ולא רק לכלי להירגעות. כמו כן, המוזיקה תרמה לתחושת מסוגלות, שמירה על כישורים, ותחושת שייכות.
הבדלים בין אישיים
ניכר כי הייתה שונות בין משתתפים במודעותם למטרות הרגשיות שלהם. אנשים הפעילים מוזיקלית נטו להחזיק במודעות גבוהה יותר למידת השפעתה של מוזיקה על רגשותיהם. בנוסף, התגלו הבדלים בין גישות שונות לוויסות – היו שהעדיפו הסחת דעת, ואחרים בחרו לעבור תהליך עיבוד רגשי תוך שהייה בתוך הרגש השלילי.
השוואה לספרות ולמחקרים קודמים
האסטרטגיות שזוהו תואמות לאלו שתוארו במחקרים קודמים, כמו אצל בני נוער, ומקבילות גם למודלים כלליים של ויסות רגשי, כגון שחרור רגשות, הסחת דעת, שיחה פנימית ועיבוד מחודש. עם זאת, תפקידי המוזיקה בשמירה על מצב רוח חיובי, המרצה ונחמה אינם מתוארים במלואם בספרות הפסיכולוגית הכללית, מה שמעיד על ייחודיות השימוש במוזיקה ככלי לוויסות רגשי.
סיכום
המוזיקה מהווה לאורך כל שלבי הבגרות כלי עקבי אך גם דינמי לוויסות רגשי. היא מלווה את האדם ברגעי שגרה ומשבר, תומכת בתהליך ההתבגרות הפסיכולוגי, משקפת את ההיסטוריה האישית ומספקת משענת רגשית. היא פועלת בו זמנית על תחושות, גוף, התנהגות וזיכרון. היציבות לצד הגמישות בתפקידה מצביעה על כוחה הייחודי של המוזיקה כביטוי עמוק של אנושיות והתפתחות נפשית לאורך החיים.