Mäntyneva, P., & Hiilamo, H. (2024). How did COVID-19 social security measures resemble universal basic income? A comparative study of OECD countries. Social Policy and Society, 1-15.
מבוא
המאמר בוחן את אמצעי הביטחון הסוציאלי שננקטו במדינות ה-OECD במהלך מגפת הקורונה, ומנתח עד כמה הם תאמו את עקרונותיה של ההכנסה הבסיסית האוניברסלית (UBI). מגפת הקורונה סיפקה מעבדה טבעית למדינות רבות שנאלצו ליישם צעדי סיוע כלכליים מיידיים, לעיתים במתכונת הדומה לרעיון של הכנסה בסיסית – כלומר, מתן תשלומים ישירים, אחידים וללא תנאים מוקדמים לכלל האוכלוסייה או לחלקים נרחבים ממנה. מטרת המאמר היא לבחון באיזו מידה הצעדים הללו ענו על הקריטריונים של UBI, ומה ניתן ללמוד מכך על עתיד הביטחון הסוציאלי.
מסגרת תאורטית
בפרק זה מוצגים עקרונות ההכנסה הבסיסית האוניברסלית: תשלום קבוע, אחיד, אוניברסלי, ללא מבחני הכנסה או תנאי תעסוקה. הכותבים מדגישים כי UBI נועדה להבטיח ביטחון כלכלי בסיסי לכל אדם ולהחליף את המודל המותנה של מדיניות הרווחה המסורתית. בנוסף, נדונה השאלה האם תכניות חירום שהונהגו בתקופת הקורונה – כמו מענקים אוניברסליים, דחיית תשלומים, והקלות מס – מימשו באופן זמני את רעיון ה-UBI, גם אם לא במתכוון. המאמר מגדיר ארבעה קריטריונים להערכת הדמיון: אוניברסליות (Universalism), אחידות (Uniformity), קביעות (Permanence) ואי-תנאי (Unconditionality).
מתודולוגיה
המחקר מבוסס על ניתוח השוואתי של מדיניות הסיוע במדינות ה-OECD בשנים 2020–2021. החוקרים בחרו 33 מדינות ובחנו את תכניות התמיכה שהושקו בתקופה זו, תוך התמקדות בשלוש קטגוריות: תשלומים ישירים לאזרחים, סיוע לעובדים ולמובטלים, ומנגנוני הגנה חברתית משלימים. הנתונים נאספו ממקורות ממשלתיים, דו"חות ה-OECD ומסמכים כלכליים. ניתוח המדיניות נעשה באמצעות סיווג רמות ההתאמה לכל אחד מארבעת הקריטריונים של UBI, תוך הדגשת ההבדלים בין מדינות בעלות מסורות רווחה שונות – סוציאל-דמוקרטיות, ליברליות ושמרניות.
ממצאים
הניתוח מגלה כי אף מדינה לא יישמה UBI במובנה הטהור, אך רבות מהן אימצו מרכיבים חלקיים הדומים לה. מדינות סקנדינביה, כמו פינלנד ודנמרק, הציעו סיוע נדיב אך ממוקד באוכלוסיות ספציפיות. מדינות ליברליות כמו ארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה העניקו תשלומים חד-פעמיים אוניברסליים כמעט, ללא מבחני הכנסה, מה שהפך אותן לדומות יותר לרעיון ה-UBI. באירופה, גרמניה, צרפת ואיטליה סיפקו סיוע מותנה בתעסוקה או במעמד משפחתי, כך שהאוניברסליות הייתה מוגבלת. בישראל, שנכללה בניתוח, נמצא כי המענקים שהוענקו לכלל האזרחים באוגוסט 2020 התקרבו למודל של UBI, אך בשל היותם חד-פעמיים ותלויי נסיבות חירום, הם לא יצרו שינוי מבני במדיניות הרווחה.
דיון
הכותבים טוענים כי צעדי הקורונה חשפו את הגמישות של מדיניות הרווחה המודרנית ואת יכולתה לאמץ עקרונות של UBI בעת משבר. מצד אחד, התגובות המהירות והאוניברסליות למחצה הדגימו את היתרונות של מתן סיוע ישיר, פשוט וללא בירוקרטיה. מצד שני, השהות הקצרה של תכניות אלה וההיעדר של קביעות מראים כי רוב המדינות עדיין רואות ב-UBI רעיון רדיקלי, שאינו מתאים למסגרות הכלכליות והפוליטיות הקיימות. המאמר מציין כי במדינות שבהן הייתה תשתית אדמיניסטרטיבית של רווחה חזקה – כמו במדינות נורדיות – היה קל יותר ליישם צעדים דמויי UBI, ואילו במדינות עם מערכות רווחה מקוטעות – כמו ישראל וארה"ב – נדרש מאמץ אדיר להגעה לכלל האזרחים.
השלכות מדיניות
הכותבים מסיקים כי מגפת הקורונה סיפקה "ניסוי טבעי" במודלים של ביטחון סוציאלי אוניברסלי. היא הראתה שהמדינות יכולות להעניק סיוע ישיר במהירות, אך גם חשפה את מגבלות השיטה הנוכחית. המאמר ממליץ לבחון בעתיד את שילוב עקרונות ה-UBI במערכות קיימות, למשל באמצעות תכניות הכנסה מינימלית קבועה או רפורמות בהטבות עבודה. המחקר מצביע על כך שהציבור ברוב המדינות קיבל בברכה את הצעדים האוניברסליים, מה שמרמז על פוטנציאל פוליטי לגיטימי לקידום רפורמות דומות.
סיכום ומסקנות
בסיכום טוען המאמר כי אמצעי הביטחון הסוציאלי בתקופת הקורונה יצרו תקדים חשוב להבנת האפשרות של מעבר ממדיניות רווחה מותנית למדיניות אוניברסלית יותר. אף כי מדובר היה בצעדים זמניים, הם סיפקו ראיות לכך שמדינות יכולות, בעת הצורך, ליישם מנגנונים רחבים של סיוע כלכלי אוניברסלי. המאמר מסכם כי השאלה איננה עוד אם ניתן ליישם UBI, אלא כיצד ניתן לשלבו באופן הדרגתי וקיימא במדיניות החברתית-כלכלית. מגפת הקורונה, אם כן, הפכה לנקודת מבחן עולמית לרעיונות של צדק חברתי, שוויון והגנה כלכלית אוניברסלית.
חשיבות המאמר
המאמר חשוב משום שהוא מספק תובנה רחבה על אופן פעולת מערכות הביטחון הסוציאלי בעולם בזמן משבר עולמי, ובמיוחד על האופן שבו מדינות ניסו להבטיח הגנה כלכלית לאזרחיהן באמצעות צעדים המזכירים הכנסה בסיסית אוניברסלית. חשיבותו נעוצה בכך שהוא מראה כיצד מדיניות סיוע חירום יכולה לשמש בסיס לחשיבה מחודשת על מדיניות רווחה קבועה וצודקת יותר. בהקשר הישראלי, המאמר מספק נקודת מבט ביקורתית ומועילה במיוחד: ישראל נקטה צעדים זמניים של מתן מענקים אוניברסליים במהלך משבר הקורונה, אך לא יצרה שינוי מבני במדיניות הרווחה. המאמר מדגיש את הפוטנציאל הטמון באימוץ עקרונות של סיוע ישיר, פשוט ונגיש יותר גם בישראל, ואת האפשרות להשתמש בניסיון ממשבר הקורונה כדי לשפר את רשת הביטחון החברתית ולהבטיח מדיניות רווחה שוויונית ובת-קיימא. זהו מאמר טוב לכתיבת עבודה סמינריונית בקורס ביטחון סוציאלי.