Katsourides, Y., & Evagorou, E. (2025). Mobilizing Underground: The Case of the Cypriot Communist Party AKEL in Colonial Cyprus (1955–59). History, 110(391), 364-392.
רקע ומטרות המאמר
המאמר עוסק בתקופה שבה הוצאה מחוץ לחוק המפלגה הקומוניסטית הקפריסאית AKEL, בשנים 1955–1959, במהלך המאבק המזוין שניהלה תנועת EOKA נגד השלטון הקולוניאלי הבריטי. מטרתו המרכזית של המאמר היא לנתח את האופן שבו הסתגלה AKEL למצב החדש של מחתרתיות ואת יכולתה לשמר ואף להרחיב את כוחה הפוליטי בתנאים עוינים. כמו כן, המאמר בוחן את תהליך הלמידה הארגונית של המפלגה, הן מהניסיון העצמי שלה והן מתוך קשרים עם מפלגות קומוניסטיות אחרות, בייחוד עם המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE). עוד נטען כי לדפוסי הפעולה שפותחו באותה תקופה הייתה השפעה עמוקה ומתמשכת על התרבות הארגונית של AKEL.
מאפייני פעולה של מפלגות קומוניסטיות במחתרת
המאמר מציג תחילה את המאפיינים הכלליים של מפלגות קומוניסטיות שנאלצו לפעול בתנאים של דיכוי או מחתרת. בין התכונות הבולטות שנידונו נמנים שמירה על רציפות ארגונית, קיום מנגנון ריכוזי ויעיל, משמעת נוקשה, תרבות של סודיות וחשאיות, מבנה של תאים קטנים ומקומיים, וכן אידיאולוגיה חזקה שמספקת מניע מוסרי עמוק לפעילים. דגם זה של פעולה נבע מהוראות הקומינטרן, והיווה בסיס לפעולה בעת חירום. המאמר מציין כי המבנה הזה לא התפרק גם כאשר המפלגות פעלו באופן חוקי, מה שאיפשר מעבר קל יחסית למצב של מחתרת במקרה של הוצאה אל מחוץ לחוק.
AKEL בהשוואה למפלגות אחרות: המקרה של KKE ו־SACP
בהמשך, מציב המאמר את AKEL בהקשר השוואתי, מול שתי מפלגות קומוניסטיות אחרות שפעלו במחתרת לאורך תקופה ממושכת ובתנאים חמורים יותר: המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE) והמפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה (SACP). שתיהן פעלו תחת מגבלות חמורות של דיכוי, אימצו מאבק מזוין כאחת מדרכי הפעולה, ופיתחו מנגנונים קפדניים של גיוס, סודיות והכוונה אידיאולוגית. לעומתן, AKEL בחרה שלא ללכת בנתיב של מאבק חמוש, אך אימצה חלק מהדפוסים הארגוניים של מפלגות אלה, בעיקר דרך השפעתה של KKE. אף ש־AKEL לא חלקה עם מפלגות אלה את אותו עומק של רדיפה, היא הצליחה להסתגל ביעילות לתנאי המחתרת ולשמר את רשתות הגיוס והקשר שלה עם הציבור.
ההתפתחות ההיסטורית של AKEL עד 1955
המאמר סוקר את התפתחות השמאל הקפריסאי מראשיתו, החל מהקמת המפלגה הקומוניסטית של קפריסין (CPC) בשנת 1926. בתחילה, אימצה המפלגה עמדות אנטי־אימפריאליסטיות ברוח המרקסיזם, אך נותרה בשוליים הפוליטיים. לאחר שהוצאה אל מחוץ לחוק ב־1931, המפלגה שינתה את פניה וייסדה את AKEL בשנת 1941, כמפלגת־גג רחבה יותר, שהתאימה עצמה לנסיבות חוקיות והשתלבה בזירה הציבורית והפוליטית. AKEL שגשגה בשנים שאחר כך, ביססה שליטה בתנועת העבודה, והתבלטה ככוח פוליטי מרכזי. אך עם התחזקות המאבק על האי, בעיקר משנות החמישים המוקדמות, גבר העימות בינה לבין הכוחות הלאומניים והכנסייה, בעיקר סביב השאלה של שיתוף פעולה במאבק נגד הבריטים.
עמדת AKEL כלפי מאבק מזוין ותגובות האויבים
אחת הסוגיות המרכזיות שנידונו במאמר היא סירובה של AKEL להצטרף למאבק המזוין שהובילה תנועת EOKA. בניגוד למפלגות קומוניסטיות אחרות, שראו במאבק מזוין דרך לגיטימית לשחרור, AKEL סברה כי התנאים בקפריסין אינם מתאימים לכך. היא חששה מהעמקת הקיטוב בין היוונים והטורקים באי, מהפוטנציאל של דיכוי ברוטלי מצד הבריטים, וכן מזהותם האנטי־קומוניסטית של מנהיגי EOKA ובראשם ג'ורגיוס גריבס. עמדתה זו הפכה אותה למטרה של התקפות משני הצדדים. הלאומנים האשימו אותה בשיתוף פעולה עם הבריטים, ואילו השלטון הקולוניאלי ראה בה איום אסטרטגי.
הוצאה אל מחוץ לחוק והתארגנות מחתרתית
ב־14 בדצמבר 1955, הכריז המושל הבריטי על הוצאה מחוץ לחוק של AKEL. במהלך זה נאסרו מאות פעילים, עיתוני המפלגה נאסרו להפצה, ורבים ממנהיגי הארגון הושמו במעצר מנהלי. למרות זאת, AKEL הצליחה להקים רשת מחתרתית יעילה תוך זמן קצר. היא השתמשה בדפוסים של תאים מקומיים, יצרה מנגנון של שמירה על קשר באמצעות מתווכים, והמשיכה בפעילותה הפוליטית תחת מעטה חשאיות. הניסיון ההיסטורי של CPC במחתרת, לצד התמיכה האידיאולוגית מבית ומחוץ, אפשרו ל־AKEL לשמר את אחיזתה בתנועת העבודה ואת הקשר עם חלקים נרחבים מהציבור.
מורשת התקופה וההשפעה ארוכת הטווח
לסיום, המאמר טוען כי תקופת המחתרת לא רק שלא חיסלה את המפלגה, אלא חישלה אותה והעמיקה את זהותה הארגונית. התרבות הארגונית שנבנתה אז, שהתבססה על ריכוזיות, משמעת וסולידריות אידיאולוגית, המשיכה ללוות את AKEL גם לאחר קבלת העצמאות של קפריסין ב־1960. הכישורים שפותחו אז שירתו את המפלגה גם במאבקים עתידיים וביכולת ההתמודדות שלה עם תנאים משתנים.
המאמר מציע מסגרת השוואתית עשירה ותובנות חדשות על דרכי ההישרדות של מפלגות קומוניסטיות תחת דיכוי פוליטי. תרומתו העיקרית היא בחשיפת צד מוסתר של ההיסטוריה הפוליטית הקפריסאית, תוך הדגשת יכולתה של AKEL לשרוד, להתאים את עצמה ולשמר את השפעתה, גם כאשר הייתה מטרה להתקפה כפולה – מצד הכיבוש הבריטי ומצד היריב הלאומני מבית.
חשיבותו של המאמר
המאמר מהווה תרומה ייחודית ומשמעותית להבנת ההיסטוריה הפוליטית של קפריסין, בכך שהוא חושף ומנתח לראשונה באופן שיטתי את פעילותה המחתרתית של המפלגה הקומוניסטית AKEL בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי. חשיבותו טמונה לא רק בחשיפת מקורות ראשוניים שלא נדונו בעבר, כמו מסמכי ארכיון ועדויות של ותיקי המפלגה, אלא גם בהצבת סיפור המקרה הקפריסאי בתוך מסגרת השוואתית רחבה של מפלגות קומוניסטיות אחרות שפעלו בתנאי מחתרת.
באמצעות שילוב של ניתוח תיאורטי, השוואה בין-לאומית ודיון בהשלכות ארוכות הטווח של התקופה הנחקרת, המאמר מאיר היבטים חשובים של למידה ארגונית, עמידות אידיאולוגית והסתגלות פוליטית. בכך הוא תורם להבנה עמוקה יותר של דינמיקות פוליטיות תחת דיכוי ומרחיב את גבולות המחקר על תנועות שמאל רדיקליות במרחב הפוסטקולוניאלי. בשל עומקו המחקרי, אופיו האנליטי ושילובו בין מקורות ראשוניים ומשניים, המאמר מהווה בסיס מצוין לכתיבת עבודה סמינריונית בהיסטוריה פוליטית.