Cheng, G., Song, C., & Hong, X. (2025). The impact of physical activity on working memory in children with ADHD: a meta-analysis. Frontiers in Psychiatry, 16, 1578614.
רקע ומטרת המחקר
המאמר עוסק בהשפעת הפעילות הגופנית על זיכרון העבודה בקרב ילדים המאובחנים בהפרעת קשב וריכוז (ADHD), תוך שימוש במטא-אנליזה שיטתית של מחקרים מבוקרים. הפרעת קשב וריכוז היא אחת מההפרעות הנוירו-התפתחותיות הנפוצות בילדות, המאופיינת בקשיי קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות, ובנוסף בליקויים קוגניטיביים משמעותיים, ובעיקר בזיכרון העבודה. מטרת המחקר הייתה להעריך באופן שיטתי את יעילות הפעילות הגופנית ככלי לא תרופתי לשיפור תפקודי זיכרון העבודה, לבחון את מנגנוני ההשפעה האפשריים, ולספק המלצות מבוססות ראיות להתערבויות חינוכיות וקליניות.
שיטה
בוצע חיפוש מקיף במאגרי PubMed, Web of Science, Cochrane Library, Embase ו-CNKI עד ינואר 2025. נכללו מחקרים מבוקרים שכללו ילדים עד גיל 18 שאובחנו קלינית עם ADHD, אשר נבדקה בהם השפעת התערבות של פעילות גופנית (אירובית, התנגדות, ספורט קבוצתי וכדומה) על זיכרון העבודה. נמדדה השפעת ההתערבות באמצעות הבדלים ממוצעים מתוקננים (SMD), ונערכו ניתוחי תתי-קבוצות לפי משך הפעילות, תדירותה, סוג ההתערבות והמאפיינים הדמוגרפיים של המשתתפים. איכות המחקרים הוערכה באמצעות סולם PEDro למחקרים רנדומליים וכלי MINORS למחקרים לא רנדומליים.
ממצאים עיקריים
בסך הכול נכללו 11 מחקרים שכללו 667 משתתפים. התוצאה המרכזית הראתה כי פעילות גופנית שיפרה באופן מובהק את זיכרון העבודה של ילדים עם ADHD, עם גודל אפקט בינוני (SMD = 0.51, רווח סמך 95%: 0.34–0.69). נמצאה שונות מתונה בין המחקרים (I² = 36.7%). ניתוח תתי-קבוצות העלה כי תכניות פעילות באורך בינוני (45–60 דקות למפגש, פעמיים בשבוע, במשך 8–12 שבועות, ובסך הכול עד 25 שעות פעילות) היו היעילות והיציבות ביותר. לעומת זאת, תכניות קצרות או ארוכות יותר הפיקו תוצאות חלשות יותר.
סוגי ההתערבות
ההתערבויות כללו מגוון רחב של פעילויות: תרגילים אירוביים, פעילות משולבת קוגניטיבית-אירובית, ג'ודו, יוגה, בדמינטון ומיני-כדורסל. מבין סוגי הפעילויות, מיני-כדורסל ותרגילים משולבים קוגניטיבית-אירובית הציגו את האפקטים הגבוהים ביותר (SMD=0.92 ו-0.82 בהתאמה), כנראה משום שהם משלבים מרכיבים פיזיים וקוגניטיביים הדורשים קבלת החלטות, ויסות עצמי, ועיבוד מידע בזמן אמת. תרגילי ג'ודו ויוגה הראו אפקט בינוני, ואילו פעילות אירובית פשוטה הפיקה אפקט נמוך יותר. המשמעות היא שהרכיב הקוגניטיבי-מנטלי של הפעילות ממלא תפקיד חשוב בשיפור זיכרון העבודה..
ניתוחי רגרסיה ובדיקות רגישות
בבדיקת רגרסיה מטא-אנליטית נמצא כי משך המפגש היה מנבא חיובי מובהק של שיפור בזיכרון העבודה, בעוד שסך שעות הפעילות הכולל היה מנבא שלילי, כלומר פעילות ממושכת מדי עלולה להביא לתשישות ולירידה ביעילות. תדירות שבועית ומשך תקופת ההתערבות הכוללת לא נמצאו כמשתנים מובהקים. ניתוח רגישות הראה יציבות גבוהה של הממצאים – הסרת מחקר בודד לא השפיעה באופן משמעותי על התוצאות. בדיקות Begg ו-Egger הראו היעדר הטיה בפרסום, והפאנל התרשים היה סימטרי, מה שמחזק את אמינות הממצאים.
הערכת איכות הראיות
באמצעות מסגרת GRADE, איכות הראיות הוערכה כמתונה. ההורדה בדרוג נבעה בעיקר מהיעדר סמיות של משתתפים ובודקים ומגודל מדגם קטן בחלק מהמחקרים. עם זאת, לא נמצאה חוסר עקביות משמעותית בין המחקרים, והניתוחים הראו יציבות רבה בממצאים. לא זוהתה הטיית פרסום משמעותית, והראיות נחשבות אמינות יחסית לתחום.
דיון
המחקר מצביע באופן ברור על כך שפעילות גופנית יכולה לשפר את זיכרון העבודה בילדים עם ADHD ברמה מתונה ומשמעותית. החוקרים מסבירים כי פעילות גופנית משפרת תפקודים קוגניטיביים באמצעות מספר מנגנונים נוירופיזיולוגיים: שיפור זרימת הדם לאזורים פרה-פרונטליים במוח, עלייה בהפרשת דופמין ונוראדרנלין, והגברת רמות גורם נוירוטרופי מוחי (BDNF), התורם לנוירופלסטיות וליצירת קשרים סינפטיים חדשים. כמו כן, פעילות גופנית מפחיתה רמות קורטיזול ומשפרת ויסות רגשי, דבר המסייע בריכוז ובזיכרון עבודה. בנוסף, פעילות מתונה מעודדת עלייה בצפיפות הסינפסות ובהתארגנות נוירונלית, בעוד שעומס יתר עלול להביא לעייפות ולירידה בתפקוד.
החוקרים מציינים כי האפקטיביות הגבוהה ביותר נמצאה בפעילויות הדורשות גם רכיב חברתי וקוגניטיבי, כמו משחקי כדור, בהם המשתתפים צריכים להגיב במהירות, לתכנן מהלכים ולשתף פעולה. לעומת זאת, תרגילים מונוטוניים כמו ריצה או תרגילי אירובי פשוטים פחות מעוררים את מנגנוני הבקרה הביצועית ולכן השפעתם מוגבלת. המאמר גם מדגיש את החשיבות של התאמת עוצמת הפעילות לילדים כדי למנוע עייפות או ירידה במוטיבציה.
מגבלות והמלצות להמשך
החוקרים מציינים כי מספר המחקרים שנכללו במטא-אנליזה מוגבל, וחלק מהתתי-קבוצות מבוססות על מחקר יחיד בלבד, מה שמקטין את עוצמת ההסקה. כמו כן, רמות האינטנסיביות לא דווחו באופן עקבי, וקיימת שונות גבוהה בין סוגי ההתערבויות. סוגי הפעילויות סווגו לעיתים באופן כללי מדי ("פעילות אירובית פשוטה" או "משולבת קוגניטיבית"), ללא פירוט מספק של המרכיבים המדויקים. החוקרים ממליצים שבעתיד יוגדרו ההתערבויות באופן ברור יותר, כולל סוג הפעילות, דרגת הקושי, המרכיבים הקוגניטיביים והחברתיים, על מנת שניתן יהיה להעריך באופן מדויק יותר את תרומת כל רכיב.
מסקנות
הממצאים תומכים בהכללת פעילות גופנית מבוקרת בתכניות טיפול וחינוך לילדים עם ADHD, תוך הקפדה על מבנה פעילות אופטימלי – משך בינוני, תדירות נמוכה עד מתונה, ודגש על שילוב רכיבים קוגניטיביים וחברתיים. פעילות כזו מהווה התערבות יעילה, בטוחה ונגישה היכולה לשפר תפקודי זיכרון עבודה ולתרום לתפקוד האקדמי והחברתי של הילדים. יחד עם זאת, נדרשת הרחבה של בסיס המחקר, במיוחד בבדיקת סוגי פעילות שונים ובהבהרת המנגנונים הנוירו-קוגניטיביים המדויקים העומדים בבסיס ההשפעה. זהו מאמר המתאים לכתיבת סמינריון בנושא השפעת פעילות גופנית על ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.