Jaspal, R., & Lopes, B. (2025). Vulnerability to “breadcrumbing” in a sample of adults in the United Kingdom: A cross-sectional survey study. Psychology International, 7(3), 71.
מבוא
המאמר עוסק בתופעה המכונה "ברדקרמבינג" (פיזור פרורי לחם), התנהגות מזיקה רגשית במערכות יחסים, הכוללת שליחת אותות לא מחייבים, כמו הודעות מזדמנות או סימני עניין, מתוך העמדת פנים לקשר רומנטי, כאשר אין כוונה אמיתית להעמיק את הקשר. בעידן שבו אפליקציות היכרויות ורשתות חברתיות הפכו לכלי מרכזי ביצירת קשרים בין-אישיים, הופעתן של תופעות כמו ברדקרמבינג, גוסטינג וגזלייטינג נעשתה שכיחה יותר.
גוסטינג מוגדר כהפסקה פתאומית של קשר ללא הסבר. גזלייטינג מתייחס למניפולציה רגשית שגורמת לקורבן לפקפק בתפיסת המציאות שלו. ברדקרמבינג, לעומתם, שזור בהתעניינות מזויפת ומתחזק את תחושת האי-ודאות אצל הקורבן. מחקרים מצביעים על כך ששלוש ההתנהגויות הללו, על אף השוני ביניהן, כרוכות ביצירת פגיעות רגשית וזהותית.
בבסיס המחקר עומדות שתי שאלות עיקריות: האם תמיכה חברתית מגינה מפני חשיפה לברדקרמבינג, והאם חוויות קודמות של גוסטינג וגזלייטינג מגבירות את הסיכוי להיחשף גם לברדקרמבינג, כלומר, האם קיים אפקט מצטבר של נפגעות חוזרת (revictimization).
תמיכה חברתית
תמיכה חברתית מוגדרת כאמונה בכך שאדם יכול להסתמך על אחרים בעת מצוקה. מחקרים ותיאוריות פסיכולוגיות רבות מצביעות על כך שתמיכה חברתית תורמת לרווחה הנפשית ולחוסן זהותי. לפי תיאוריית הזהות של ברייקוול, כאשר הפרט חש מאוים על זהותו, התמיכה החברתית מספקת כלים קוגניטיביים ורגשיים להתמודדות, ומאפשרת לו לפרש ולהתמודד עם חוויות פוגעניות. בהקשר של ברדקרמבינג, תמיכה כזו עשויה להתריע בפני הקורבן על כך שהוא נמצא במערכת יחסים פוגענית, ואף להניא אותו מהמשך המעורבות בה.
(הישנות) נפגעות
המושג "נפגעות" מתייחס לחשיפה להתנהגות פוגענית שגורמת נזק רגשי, פסיכולוגי או פיזי. נפגעות חוזרת מתארת מצב שבו אדם שחווה פגיעה בעבר חווה פגיעות חוזרות נוספות. תיאוריה זו נתמכת במחקרים אודות קורבנות התעללות בילדות, אשר נמצאו פגיעים יותר לפגיעות חוזרות בבגרות. עם זאת, קיים מיעוט מחקרים שבודק את ההשפעה המצטברת של פגיעות מסוגים שונים המתרחשות כולן בבגרות.
השפעות מצטברות של נפגעות
ברדקרמבינג, גוסטינג וגזלייטינג נבדלים זה מזה, אך לעיתים קרובות הם חופפים. לדוגמה, מי שחווה גוסטינג עלול לחוות גם הופעה מחודשת של אותו אדם בצורת ברדקרמבינג, בליווי מניפולציות רגשיות שמזוהות עם גזלייטינג. חשיפה חוזרת להתנהגויות אלו עלולה להביא לקהות רגשית, סבילות לפגיעות ולפיתוח תפיסות עצמיות שליליות, כגון האמונה שהפגיעה מוצדקת או בלתי נמנעת.
גישות תיאורטיות כמו תיאוריית הלמידה החברתית, תיאוריית היחסים האובייקטואליים וטיפול בסכמות, מתארות כיצד חוויות מוקדמות של דחייה ופגיעה עלולות להוביל לפיתוח סכמות שליליות על העצמי והעולם החברתי. סכמות אלו מחלישות את יכולת ההגנה של הפרט, מגבירות רגשות אשמה ובושה, ומקשות על קבלת עזרה. כל אלה מגבירים את הסיכון להיחשפות חוזרת להתנהגויות מזיקות, כולל ברדקרמבינג.
השערות המחקר
החוקרים הציבו שתי השערות מרכזיות: הראשונה, שקיים קשר שלילי בין תמיכה חברתית לבין חשיפה לברדקרמבינג, תוך שליטה במשתני רקע דמוגרפיים; והשנייה, שקיים קשר חיובי בין חשיפה לגוסטינג וגזלייטינג לבין ברדקרמבינג, ללא תלות ברמת התמיכה החברתית.
שיטה
המחקר מבוסס על סקר חתך אינטרנטי שכלל 544 משתתפים בוגרים מבריטניה, אשר גויסו דרך פלטפורמת Prolific. המשתתפים מילאו שאלונים בנוגע לגילם, מינם, זהותם המינית, מצבם הזוגי ורמות חשיפה לגוסטינג, גזלייטינג וברדקרמבינג, וכן מדד לתמיכה חברתית. מדידות אלו נבחרו על פי כלי מדידה מבוססים ותקפים מהספרות המחקרית. ניתוחים סטטיסטיים כללו מתאם פירסון, מבחני t וניתוח רגרסיה היררכית.
ממצאים
מהניתוחים עולה כי 50% מהנבדקים חוו ברדקרמבינג, 60% חוו גוסטינג, והציון הממוצע לחשיפה לגזלייטינג היה בינוני. גיל נמצא כמשתנה המנבא ירידה בסבירות לחשיפה לברדקרמבינג, כלומר צעירים נמצאים בסיכון גבוה יותר. באופן דומה, משתתפים ללא בני זוג דיווחו על חשיפה גבוהה יותר.
ברגרסיה ההיררכית נמצא כי תמיכה חברתית מנבאת ירידה בחשיפה לברדקרמבינג, אך כאשר נוספו המשתנים של גוסטינג וגזלייטינג, השפעת התמיכה החברתית נעלמה. המשמעות היא שברמות גבוהות של פגיעות חוזרות, אפילו תמיכה חברתית אינה מספקת מגן מספק. לעומת זאת, גוסטינג וגזלייטינג נמצאו כמנבאים מובהקים וחזקים להעלאת הסיכון לברדקרמבינג.
דיון
המחקר מראה כי ברדקרמבינג אינה תופעה מבודדת אלא חלק מדפוס רחב יותר של פגיעות רגשית במערכות יחסים רומנטיות. נראה כי ברדקרמבינג עשויה להופיע לאחר התנסות בגוסטינג וגזלייטינג, כאשר האדם נעשה רגיש יותר לפגיעות או חסר יכולת להגן על עצמו.
למרות שתמיכה חברתית נתפסת ככלי התמודדות יעיל, הממצאים מצביעים על כך שכאשר הפגיעות רבות ומצטברות, התמיכה אינה מספיקה למנוע חשיפה נוספת. הקורבן עלול לא לזהות את הפגיעה או לא להיעזר באחרים. הדבר מחזק את החשיבות בהתאמת התמיכה למצבו האישי והרגשי של הקורבן, ולעיתים אף שילובה בטיפול מקצועי.
מגבלות
המחקר מוגבל בשל אופיו המתאמי שאינו מאפשר לקבוע סיבתיות. לא נבחנה הסדר הכרונולוגי בין סוגי הפגיעות, ולא נכללו משתנים חשובים כמו סכמות מוקדמות, רגשות אשם או תכונות אישיות. כן יש להדגיש שהמדידות התבססו על דיווח עצמי, שעלול לכלול פירושים סובייקטיביים ולעיתים אף שגויים להתנהגות אחרים. המחקר מציע כיוונים להמשך חקירה באמצעות מחקרים אורך וניסויים.
מסקנות
חשיפה לגוסטינג וגזלייטינג מגבירה את הסיכון לחוות גם ברדקרמבינג, ותמיכה חברתית לבדה אינה תמיד מגינה. יש צורך בהגברת המודעות החברתית להתנהגויות פוגעניות במערכות יחסים דיגיטליות ובהנגשת כלים מתאימים להתמודדות. שילוב של תמיכה בין-אישית עם תמיכה טיפולית עשוי לספק פתרון יעיל יותר לקורבנות.
חשיבותו של המחקר
המאמר מהווה תרומה חלוצית וחדשנית לחקר תופעות פוגעניות ביחסים רומנטיים בעידן הדיגיטלי, בהיותו המחקר האמפירי הראשון שנערך בבריטניה בנושא ברדקרמבינג. חשיבותו טמונה לא רק בזיהוי של התופעה ובאפיון הקורבנות הפוטנציאליים שלה, אלא גם בהצגת הקשרים המורכבים בינה לבין צורות נוספות של פגיעות רגשית כמו גוסטינג וגזלייטינג. באמצעות ממצאים המבוססים על מדגם רחב וכלי מדידה תקפים, המאמר מעמיק את ההבנה של האופן שבו פגיעות חוזרות עשויות לשחוק את מנגנוני ההתמודדות, לערער על כוחה של התמיכה החברתית וליצור מעגל של רוויקטימיזציה. בכך הוא מציב תשתית חשובה למחקר עתידי, להתערבויות טיפוליות ולגיבוש מדיניות חברתית ומערכתית שתתמודד עם תופעות אלה. המאמר מתאים במיוחד לסטודנטים המעוניינים לעסוק בנושא זהות, יחסים ופגיעות בין-אישית במסגרת עבודה סמינריונית בפסיכולוגיה.