Aman, A., Khalid, F., & Ara, R. (2025). The Iran-Israel Conflict: A Struggle for Oil, Missiles, and Power-The Geopolitical Battle Unfolds. Journal of Politics and International Studies, 11(1), 55-64.
הרקע ההיסטורי למתיחות בין איראן לישראל
היחסים בין איראן לישראל היו חיוביים יחסית עד למהפכה האסלאמית בשנת 1979. השאה של איראן שיתף פעולה עם ישראל בתחומי מסחר ומודיעין. עם עלייתו של ח'ומייני לשלטון והקמת משטר תיאוקרטי, חל שינוי חד בגישה האיראנית כלפי ישראל. איראן גינתה את ישראל, ניתקה עמה קשרים ותמכה באופן פעיל בגורמים פלסטיניים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי, ואף הקימה את חזבאללה בלבנון.
התפתחות הסכסוך והעימות הצבאי הישיר
העשורים האחרונים התאפיינו במאבק עקיף וישיר בין שתי המדינות, שכלל חיסולים ממוקדים, מתקפות סייבר, תקיפות אוויריות ותמיכה נרחבת של איראן בארגוני טרור ברחבי המזרח התיכון. בשיאו של העימות, ביוני 2025, ישראל פתחה במבצע "אריה עולה", בו תקפה מעל 100 מטרות באיראן. בתגובה, איראן הגיבה במבצע "ההבטחה האמיתית 3" ותקפה יעדים אסטרטגיים בישראל. ארצות הברית הצטרפה למערכה ותקפה שלושה אתרים גרעיניים באיראן.
חשיבותו האסטרטגית של מצר הורמוז
מצר הורמוז, הממוקם בין עומאן לאיראן, נחשב לאחד הנתיבים הימיים המרכזיים למסחר עולמי. הוא מחבר את המפרץ הערבי למפרץ עומאן ולים הערבי, ומאפשר מעבר תקין של מכליות נפט גדולות. בשנת 2024 עברו בו כ־20 מיליון חביות נפט ביום, כרבע מהביקוש העולמי לנוזלים פטרוליים, ובתחילת 2025 היקפים אלו נותרו כמעט זהים. על אף המתיחות הפוליטית באזור, המצר נשאר פתוח, אך שווקי האנרגיה מגיבים במהירות לאיומים.
כך, השפעת המלחמה בין ישראל לאיראן על מחירי הנפט ניכרה כאשר ביוני 2025 זינק מחיר חבית ברנט מ־69 ל־74 דולר בתוך יממה אחת. חשיבותו של המצר מתעצמת בשל היעדר חלופות ממשיות: אמנם סעודיה ואיחוד האמירויות בנו צינורות עוקפים לים האדום ולמפרץ עומאן, אך אלה קרובים לקצה קיבולתם. ב־2024, 84 אחוזים מהנפט ו־83 אחוזים מהגז שעברו דרך המצר יועדו לאסיה, בעיקר לסין, הודו, יפן ודרום קוריאה, האחראיות ל־69 אחוז מזרימת הנפט בו. לכן, כל שיבוש במעבר, ולו זמני, עלול לגרום להשלכות כלכליות אזוריות וגלובליות ולחריף את המתיחות בין מעצמות.
המאבק הגרעיני ולחימה באמצעות שליחים
העימות מקבל ממד אסטרטגי נוסף על רקע מאמציה של איראן לפתח יכולת גרעינית, דבר שישראל רואה כאיום קיומי. ישראל שואפת לשמור על יתרונה הגרעיני, בעוד שאיראן משתמשת באסטרטגיה של לוחמה א-סימטרית, תמיכה בארגונים חמושים ופעולה בסוריה, לבנון, עזה ותימן כדי לאזן את הפער. בכך איראן מבססת עומק אסטרטגי תוך ניסיון למוטט את השפעתה של ישראל באזור.
השפעות האזוריות של ההתנגשות
העימות משפיע על מדינות כמו סוריה וירדן. סוריה, שתלויה באיראן לאחר שנים של מלחמת אזרחים, נדרשת לתמרן בין נאמנותה לאיראן לבין הרצון להימנע מהפיכה לזירה נוחה לתקיפות ישראליות. ירדן מצידה, מתפקדת כמדינת חיץ התומכת בישראל ועשויה להשתמש בעמדה זו לקידום מטרות מדיניות.
התחזקות מעמד איראן בעולם האסלאמי
בצל העימות בעזה, פעולתה האגרסיבית של איראן ממצבת אותה כמי שנלחמת למען זכויות הפלסטינים, בעוד שסעודיה וירדן נתפסות כמתונות או ככאלו שמעדיפות קשרים עם המערב. איראן מנסה לבסס את עצמה ככוח מוסרי ודיפלומטי מוביל בעולם המוסלמי, תוך עירעור על ההגמוניה הסעודית.
השפעות כלכליות והשקעות במפרץ
החרפת העימות משפיעה ישירות על זרימת השקעות זרות למדינות המפרץ. אף שמדינות כמו איחוד האמירויות הצליחו להגדיל את ההשקעות בזכות מדיניות פיסקלית חכמה, אחרות סובלות מירידה עקב חוסר הוודאות הגובר. המחירים הגבוהים של סחורות ועלויות השילוח הגוברות מאיימים על יציבות הכלכלה. הבנק העולמי ממליץ על השקעה באזורים שאינם תלויי נפט לצורך פיתוח כלכלי בר קיימא.
תרחישים אפשריים לעתיד הקונפליקט
המאבק בין המדינות צפוי להימשך, גם אם תישמר הפסקת האש הנוכחית. האפשרות של חיסול המנהיג העליון של איראן תוביל למשבר פוליטי, שיכול להעמיק את חוסר היציבות הפנימי וליצור ואקום שלטוני שעלול להסלים את העימות. תרחיש נוסף הוא חיזוק הגישה הנוקשה באיראן באמצעות מינוי יורש אידיאולוגי, דבר שיחזק את הדיכוי הפנימי והאגרסיביות החיצונית.
צעדים דיפלומטיים וצבאיים אפשריים
על רקע המצב הרגיש, הוכרזה הפסקת אש ב־23 ביוני 2025, ביוזמת ארצות הברית, שכללה שלבים של הפסקת פעולות הדדית. אף שאיראן הזהירה שהיא תנהג בהתאם להתנהגות ישראל, נראה כי שני הצדדים ממתינים לנסיבות שיאפשרו להם לשוב ולפעול. ארה״ב, דרך כוחותיה במפרץ, משמשת כשחקן מרתיע. קטאר שיחקה תפקיד חשוב בתיווך, והפסקת האש הנוכחית נשענת על תיאום הדוק בין כל הגורמים.
שינויים באסטרטגיה הצבאית של ישראל
ישראל שינתה את גישת התקיפות האוויריות בסוריה על רקע התגברות אמצעי ההגנה האיראניים. הגישה החדשה כוללת תקיפות בו זמנית של מטרות רבות, לצמצום חשיפה ואפקטיביות מרבית. עם זאת, קיים חשש שמתח גובר או נפגעים בקרב חיל האוויר יפגעו במוטיבציה להמשך מדיניות התקיפות.
תחזית לעתיד הלחימה
למרות שלשתי המדינות אין יכולת לנהל מלחמה קונבנציונלית ממושכת, כל אחת מהן מסוגלת לפגוע משמעותית בריבונות השנייה. המאבק הסמוי יימשך ככל הנראה, אך כל טעות עלולה להוביל להסלמה חריפה. איראן תתקשה להתמודד עם מלחמה כוללת ללא גיבוי של מעצמה אחרת.
מסקנות והמלצות
המאבק הנוכחי הוא ביטוי למורכבות האידיאולוגית, הכלכלית והאסטרטגית של המזרח התיכון. הפסקת האש אינה מספיקה כשלעצמה, ויש לקדם דיאלוג אזורי, הקטנת התחמשות, ועידוד פתרונות מדיניים. הקהילה הבינלאומית חייבת להגביר את מעורבותה על מנת למנוע הידרדרות שתשפיע על יציבות האזור והעולם כולו.