קניית עבודות סמינריוניות הפכה לנורמה ברוב המוסדות האקדמיים, ורק מעט מאוד סטודנטים כותבים ממש את כל העבודה בעצמם. חלק קונים עבודות מוכנות במאגרי עבודות אקדמיות, וחלק מזמינים עבודות מכותבי עבודות, אבל כמעט כל הסטודנטים נעזרים בעזרה חיצונית כלשהי בעת כתיבת העבודה, אפילו אם מדובר רק בעזרה בניתוחים סטטיסטיים. במציאות כזאת שבה קניית עבודות היא נורמה, האם עדיין יש עונש על קניית עבודות?
מהו העונש קניית עבודות סמינריוניות?
לפי התקנון ברוב המוסדות האקדמיים בישראל, במקרה שהוכח שסטודנט קנה עבודה סמינריונית ניתן להעלות אותו לועדת משמעת ואפילו להשעות אותו מהלימודים. עם זאת, סטודנטים מדווחים שבפועל העונשים הרבה יותר קלים ומסתכמים בפסילת העבודה בלבד. כלומר ברוב המקרים לא רק שהסטודנטים לא מגיעים לועדת משמעת אלא אפילו לא נפסל להם הקורס: הם מקבלים הזדמנות חוזרת להגיש את העבודה, והפעם באופן שייראה יותר כאילו כתבו אותה בעצמם.
מדוע מוסדות הלימוד האקדמיים מקלים כל-כך במקרים של קניית עבודות סמינריוניות, כשהתקנון מאפשר להם להעניש בצורה חמורה יותר? יש לכך כמה סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה: הסטודנט הוא מקור ההכנסה העיקרי של המכללות ושל האוניברסיטאות. אמנם, המוסדות האקדמיים מקבלים תקציבים גם מהמדינה, אך אלה תלויים במספר הסטודנטים, כלומר עדיין הסטודנט הוא מקור ההכנסה אפילו אם לא את כל הסכום הוא משלם בעצמו. לכן, חשוב לאוניברסיטאות והמכללות לשמור על הסטודנטים ואין להן אינטרס להשעות סטודנטים מהלימודים, או להעניש באופן חמור מדי שיגרום לסטודנט לעזוב בעצמו או לא להמליץ לסטודנטים אחרים על אותה אוניברסיטה או מכללה.
סיבה נוספת שנוטים להקל בעונשים במקרה של קניית עבודות סמינריוניות היא קושי בהוכחות. קיים קושי להוכיח ממש שהסטודנט רכש את העבודה. אפילו אם זה ברור וידוע גם לסטודנט וגם למרצה, אין שום דרך ממשית להוכיח זאת. לכן האוניברסיטאות והמכללות ייטו להימנע מעימות חזיתי עם הסטודנט, כשהן יודעות שאין להן דרך ממשית להוכיח שהעבודה נקניתה, גם אם זה ברור לכולם שזה מה שקרה. סיבה שלישית היא שהדבר הפך לנורמה, והמרצים כבר התייאשו מ"להילחם בתופעה", הם יודעים שרוב הסטודנטים שלהם קונים עבודות ושאם ינסו לנהל קרבות עם כל אחד מהסטודנטים זה יהיה להילחם בטחנות רוח. הם הבינו שאין להם דרך למנוע את קניית העבודות, ולכן המלחמות מיותרות.
איך ניתן להימנע מעונש על קניית עבודות סמינריוניות?
הדרך להימנע מעונש על קניית עבודה סמינריונית היא למנוע מראש את החשד לקניית עבודה סמינריונית. הדרך למנוע את החשד תלויה באופן שבו אתם קונים את העבודה הסמינריונית:
- אם אתם קונים עבודה סמינריונית מוכנה, באחד המאגרים כמו Seminarion.co.il או Spitball.co, חשוב לא רק לשכתב אותה אלא גם לרענן את המקורות. הרבה סטודנטים שקונים עבודות מוכנות רק משכתבים את התוכן וחושבים שככה לא יזהו שהעבודות קנויות, אבל שוכחים שבעבודות קנויות לפעמים המקורות לא כל-כך מעודכנים, והמרצים עולים על זה שהעבודות הן ישנות יחסית. הפתרון הוא שכתוב וריענון, כלומר לא רק שכתוב העבודה אלא גם הוספה של מקורות עדכניים וחדשים. ישנם אתרים שמציעים חבילת שכתוב וריענון יחד ומומלץ להשתמש בהם.
- אם אתם מזמינים עבודה מכותבי עבודות, גם ישנה דרך להימנע מעונש. הפתרון הוא – במקום להזמין את כל העבודה יחד, הזמינו מכותב/ת העבודות בכל פעם רק את החלק שנדרש להגיש. ככה תוכלו להגיש את העבודה בהדרגה והמרצה יקבל את הרושם שאתם כותבים את העבודה בעצמכם.
סיכום
למרות שהתקנונים האקדמיים מאפשרים להעניש בחומרה סטודנטים שקונים עבודות סמינריוניות, בפועל זה כמעט לא קורה. מוסדות הלימוד מעדיפים להימנע מהשעות ומהרחקות, גם בגלל תלות כלכלית בסטודנטים, גם בגלל הקושי להוכיח שהעבודה באמת נקנתה, וגם בגלל ההבנה שהתופעה הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף האקדמי. בפועל, הענישה אם בכלל מתקיימת, נוטה להסתכם בפסילת העבודה בלבד – וגם זה רק במקרים הברורים ביותר. מי שמבין את המציאות הזו, יודע שגם אם הוא בוחר להיעזר בעזרה חיצונית בכתיבת העבודה, יש דרכים לעשות את זה מבלי למשוך תשומת לב מיותרת ומבלי להסתכן בענישה.