Nanda, B. J. (2025). China’s Normative Balancing: Global Security Initiative and Middle East Security Architecture. Central European Journal of International and Security Studies, 19(3), 33-60.
מבוא
בנאומו של שי ג'ינפינג בפסגת מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ בדצמבר 2022, הזמין נשיא סין את מדינות המפרץ להצטרף ליוזמת הביטחון העולמית (Global Security Initiative – GSI) כחלק ממאמץ משותף לשמירה על שלום ויציבות אזוריים. היוזמה נועדה להתמודד עם שורשי הסכסוכים הבינלאומיים, לשפר את ממשל הביטחון העולמי ולקדם שלום מתמשך באמצעות עקרונות של שיתוף פעולה ושוויון. יוזמה זו משמשת את סין ככלי לאיזון רך מול ההגמוניה האמריקנית, באמצעות קידום ארכיטקטורת ביטחון חלופית המבוססת על נורמות של אי-התערבות, ביטחון בלתי ניתן לחלוקה וראייה סינוצנטרית.
היוזמה הגלובלית לביטחון והמגבלות של מושג האיזון הרך
מושג האיזון הרך התפתח בתחילת שנות ה-2000 כדי להסביר מדוע מדינות אינן פועלות באיזון צבאי ישיר מול ארצות הברית לאחר המלחמה הקרה. לפי רוברט פייפ, איזון רך הוא שימוש בכלים לא צבאיים לעיכוב ולסיכול מדיניות חד-צדדית של מעצמה דומיננטית. עם זאת, בעשור האחרון חלו שינויים משמעותיים במערכת הבינלאומית: עלייתה של סין, היחלשות הדומיננטיות האמריקנית והמעבר למבנה רב-קוטבי. בהקשר זה נטען כי מושג האיזון הרך מוגבל ביכולתו להסביר את התנהגותה הנוכחית של סין, משום שהוא מדגיש מוסדות בינלאומיים כערוץ עיקרי לאיזון, בעוד שה-GSI איננה מוסד אלא מסגרת רעיונית ונורמטיבית.
למרות היעדר מבנה מוסדי, ה-GSI מהווה ניסיון לאתגר את ההגמוניה האמריקנית באמצעים רטוריים ונורמטיביים. סין משתמשת ביוזמה כדי לקדם שיח אלטרנטיבי בביטחון הבינלאומי, ובכך לחשוף את חולשות ההסבר המסורתי של איזון רך המתבסס על מוסדות, סנקציות או קואליציות מוגבלות.
האיזון הנורמטיבי כוריאנט של האיזון הרך
ההתרחבות התאורטית של מושג האיזון הרך אפשרה לזהות וריאציות שונות שלו, ובהן "איזון נורמטיבי" – שימוש בנורמות חלופיות כדי לאתגר את ערכי המעצמה ההגמונית. ארצות הברית עשתה שימוש ממושך בנורמות ליברליות כגון זכויות אדם ודמוקרטיה להצדקת מדיניותה ההתערבותית, למשל בהתערבות בנאט"ו בקוסובו, במלחמות עיראק ולוב ובקידום הדמוקרטיה הכפויה. גישה זו ספגה ביקורת חריפה, בין השאר מצד סין, שטענה כי מדובר בסטנדרטים כפולים המשרתים אינטרסים פוליטיים.
האיזון הנורמטיבי של סין מבקש להגיב לאותה דינמיקה: קידום נורמות חלופיות שיובילו לערעור ההגמוניה של הנורמות האמריקניות. סין מציגה את עצמה כיזם נורמות (norm entrepreneur) הפועל להפצת עקרונות חדשים של ביטחון, המושתתים על אי-התערבות, דיאלוג ושוויון בין מדינות. כך היא מנצלת את הממד הרעיוני של כוח – כפי שמתארת תאוריית הריאליזם הקונסטרוקטיביסטי – שבו נורמות הופכות לכלי של השפעה פוליטית ובינלאומית.
ארצות הברית וארכיטקטורת הביטחון של המזרח התיכון
מאז תום המלחמה הקרה, נותר המזרח התיכון מוקד מרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית. האינטרסים האמריקניים העיקריים באזור כוללים ביטחון אנרגטי, מאבק בטרור, הגנה על ישראל, בלימת איראן ומניעת הפצת נשק גרעיני. לשם כך פעלה וושינגטון באמצעות שתי נורמות יסוד: קידום דמוקרטיה באמצעות התערבות והקמת בריתות ביטחוניות המבוססות על עקרון הביטחון הקולקטיבי.
היוזמות האמריקניות, כמו "הברית האסטרטגית של המזרח התיכון" (MESA), מבוססות על תפיסה של בניית נאט"ו ערבית שנועדה לבלום את איראן ולהבטיח את ביטחון בעלות הברית. עם זאת, מדיניות זו נתפסת על ידי סין ככוח מערער יציבות, המנציח את התלות באזור ומעודד עימותים.
סין, ארצות הברית וארכיטקטורת הביטחון של המזרח התיכון
במהלך שני העשורים האחרונים הרחיבה סין את נוכחותה במזרח התיכון, תחילה מטעמים אנרגטיים ולאחר מכן כבעלת עניין בביטחון וביציבות אזורית, המהווים תנאי לקידום יוזמת "החגורה והדרך". האינטרסים הסיניים כוללים גישה לאנרגיה, פיתוח שווקים חדשים והשגת השפעה דיפלומטית. אף על פי שסין נשענת עדיין על מטריית הביטחון האמריקנית באזור, היא מנסה להציע מודל אלטרנטיבי של יחסים המבוסס על שוויון, דיאלוג וסולידריות בין מדינות הריבון.
עמדתה האנטי-הגמונית של סין, המדגישה כיבוד ריבונות והתנגדות להתערבות, מהווה מוקד משיכה למדינות רבות במזרח התיכון, בהן איראן וסוריה, הרואות בבייג׳ין שותפה שאינה תובעת שינוי משטר או ערכים מערביים. בכך נוצרת מסגרת נורמטיבית חלופית לזו של וושינגטון.
היוזמה לביטחון עולמי וארכיטקטורת הביטחון של המזרח התיכון
ה-GSI מציבה את המזרח התיכון כאזור עדיפות, שבו מיושם האיזון הנורמטיבי הסיני. שלוש נורמות עיקריות עומדות בבסיס היוזמה: אי-התערבות, ביטחון בלתי ניתן לחלוקה וסינוצנטריות.
הנורמה הראשונה, אי-התערבות, מהווה התנגדות ישירה לגישת ההתערבות הצבאית של ארצות הברית. היא מתבססת על עקרונות הריבונות ושלמות טריטוריאלית, כפי שמופיעים במסמך הקונספטואלי של ה-GSI. סין מדגישה כי סכסוכים אזוריים צריכים להיפתר באמצעות דיאלוג, ולא באמצעות כפייה חיצונית. דוגמה לכך ניתן לראות בתגובתה של סין להסלמה בין איראן לישראל בשנת 2025: בעוד שוושינגטון היססה אם להתערב, בייג׳ין גינתה את התקיפה הישראלית, קראה להפסקת אש והציעה לתווך בין הצדדים – ביטוי ישיר לנורמת אי-ההתערבות המעדיפה תיווך ודיאלוג על פני פעולה צבאית.
הנורמה השנייה היא ביטחון בלתי ניתן לחלוקה, הקובעת כי ביטחונה של מדינה אחת אינו יכול לבוא על חשבון ביטחון אחרות. עקרון זה מנוגד לביטחון הקולקטיבי האמריקני המבוסס על בריתות סגורות. לפי תפיסה זו, בניית גושים ביטחוניים אנטי-איראניים (כמו MESA) יוצרת דווקא חוסר ביטחון אזורי. הנורמה הסינית מבקשת להחליף את הפוליטיקה של בלוקים במנגנוני שיתוף פעולה שוויוניים, שבהם כל המדינות נהנות מביטחון הדדי.
הנורמה השלישית היא סינוצנטריות – ראייה הממקמת את סין במרכז מנגנוני הביטחון הבינלאומיים באמצעות דיפלומטיה מרובת צדדים. ה-GSI משמשת פלטפורמה להצגת המודל הסיני לפתרון סכסוכים באמצעות הרמוניה ושיתוף פעולה, המבוססים על רעיון "קהילת גורל משותף לאנושות". ביטוי בולט לכך היה תיווכה של סין בשנת 2023 בין איראן לערב הסעודית, שהביא לחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן ונחשב להישג דיפלומטי מובהק של ה-GSI.
מסקנות
היוזמה לביטחון עולמי מגלמת את מאמציה של סין לבנות מסגרת נורמטיבית אלטרנטיבית למערכת הביטחון העולמית המונהגת על ידי ארצות הברית. באמצעות שלוש הנורמות המרכזיות – אי-התערבות, ביטחון בלתי ניתן לחלוקה וסינוצנטריות – מבקשת סין לשנות את תפיסת הביטחון במזרח התיכון ולבסס את עצמה כמתווכת ומעצבת סדר אזורי חדש.
ההדגשה על ריבונות, שוויון ודיאלוג בין מדינות מהווה ביקורת עקיפה אך חריפה על גישת ההתערבות האמריקנית ועל השימוש בנורמות ליברליות להצדקת שליטה אזורית. ככל שמדינות המזרח התיכון מאמצות את השיח הסיני, עשוי להתרחש שינוי הדרגתי בארכיטקטורת הביטחון האזורית – ממערכת הנשלטת בידי ארצות הברית למערכת רב-קוטבית יותר, הנשענת על עקרונות של שיתוף פעולה, אי-התערבות וריבונות הדדית.
באופן זה מהווה ה-GSI לא רק יוזמה ביטחונית אלא גם כלי רעיוני לעיצוב מחדש של הסדר הבינלאומי. היא משלבת יסודות ריאליסטיים של מאבק על כוח והשפעה עם יסודות קונסטרוקטיביסטיים של מאבק על נורמות וערכים, ומציבה את סין כמעצמה הפועלת לא באמצעות כפייה אלא באמצעות עיצוב השיח הבינלאומי סביב מושגים חדשים של ביטחון, ריבונות וסדר עולמי צודק יותר.
