Lins Ribeiro, G. (2025). Anthropology, development, and beyond: for more conversations with economists and other scholars. Current Anthropology, 66(S27), S49-S57.
מבוא: יחסים (בין)תחומיים משתנים
המאמר פותח בדיון על הדינמיות של הדיסציפלינות האקדמיות, וטוען כי השינויים שהן עוברות משקפים הן תהליכים פנימיים והן שינויים בעולם וב"רוח הזמן". דוגמה לכך היא ירידת מרכזיותה של "אנתרופולוגיה של חברות מורכבות" והתחזקות תחומים חדשים. בהקשר זה, המחבר מדגיש את מקומה של האנתרופולוגיה הכלכלית, תחום ששימש בעבר כקורס בסיסי באנתרופולוגיה ועסק בנושאים כמו שוקי עבודה לא פורמליים, רשתות חברתיות, ושיטות חליפין מסורתיות. אף כי השפעתה פחתה, המחבר מדגיש את קיומה המתמשך ואת תרומתה העכשווית לתחומים חדשים כמו פיתוח, גלובליזציה, תשתיות ושינויי אקלים.
פיתוח ואנתרופולוגיה
המחבר מציין כי תחום לימודי הפיתוח מהווה זירה מרכזית למפגש בין אנתרופולוגים לכלכלנים. האנתרופולוגיה של הפיתוח נולדה מתוך שני כיוונים מרכזיים: הראשון – אנתרופולוגים שביקשו להשתלב במוסדות הפיתוח ולנסות לשנות את הפרקטיקות מבפנים, והשני – חוקרים שהביעו ביקורת חריפה כלפי עצם הרעיון של פיתוח כפרויקט מערבי כוחני. הכיוון הראשון ייצר שוק תעסוקה חדש לאנתרופולוגים בעשוריים האחרונים של המאה ה-20, בעיקר במוסדות כמו הבנק העולמי, בנקים לפיתוח, וארגונים לא ממשלתיים. הכיוון השני, הקרוי "האנתרופולוגיה של הפיתוח", התמקם ככוח ביקורתי נגד אידיאולוגיית הפיתוח עצמה, וחקר את שיח הפיתוח, את הפרקטיקות שלו ואת השלכותיו על קהילות מקומיות.
מחקרי "פרויקטים של פיתוח" וסוכנויות פיתוח מבפנים
הריביירו עוסק בהיסטוריה של מחקרי פרויקטים רחבי היקף ומציג את מושגי המפתח שפיתח בעצמו מתוך מחקריו. הוא מתאר את הפרויקטים הללו כתצורות ייצור בעלות שלושה ממדים עיקריים: גודל עצום, בידוד גאוגרפי, וזמניות. בין המושגים המרכזיים שהוא מציע נמצא "קונסורציזציה" – תהליך פוליטי-כלכלי שבו גופים רבי עוצמה ברמות שונות (מקומית, לאומית ובינלאומית) מתאגדים סביב פרויקטים בעלי אינטרסים משותפים. מושג נוסף הוא "מעגלי הגירה של פרויקטים רחבי היקף", המצביע על תנועת עובדים בין פרויקטים ברחבי העולם, והיווצרות של שוק עבודה אתני ומדורג.
באמצעות מחקרו על תחנת הכוח יאסירטה שבין ארגנטינה לפרגוואי, מראה המחבר כיצד פרויקטים אלו משרתים בעיקר תאגידים בינלאומיים, תוך כדי ניצול והדרה של הקהילות המקומיות. גישה זו, המשלבת ניתוח כלכלי, פוליטי ואנתרופולוגי, מצביעה על הפער בין רטוריקת הפיתוח לבין מציאות הפעולה של סוכנויות הפיתוח.
שדה הפיתוח וההקשר הרחב של שנות ה-80 וה-90
המאמר ממשיך בניתוח התקופה שבין סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, תקופה של שינויים גיאופוליטיים וכלכליים עמוקים. נפילת הגוש הסובייטי ותחושת קץ האוטופיה הסוציאליסטית יצרו ואקום שהתמלא באוטופיות חדשות, במיוחד אלו של התנועה הסביבתית. שיח הפיתוח השתלב באידיאולוגיה של "פיתוח בר-קיימא", ובעקבות כך, נפתחו דלתות רבות בפני אנתרופולוגים במוסדות פיתוח, בזכות התמחותם בהקשרים מקומיים ובגישות תרבותיות.
עם זאת, המחבר מבהיר כי שדה הפיתוח הוא שדה כוח מרובד, הכולל בתוכו מקצועות ותחומי ידע רבים – כלכלה, משפטים, הנדסה, ביולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה – הפועלים במבנה היררכי ולעיתים מנוגד אינטרסים. יחסי הגומלין בין כלכלנים לאנתרופולוגים תלויים בהקשרים מוסדיים, והפערים בכוחם היחסי משקפים לעיתים קרובות את מקומם של כל אחד מהמקצועות בשיח הפיתוח הגלובלי.
מסקנה 1: שינויים באקדמיה ובמערכת העולמית
המחבר טוען כי שיאו של תחום האנתרופולוגיה של הפיתוח כבר מאחורינו, אך שאלות היסוד שלו ממשיכות להדהד בתחומים אקדמיים אחרים כמו תשתיות, ניאו-אקסטרקטיביזם, וחקר הקפיטליזם המאוחר. הוא מבקר את השיח של האנתרופוקן ומציע לאמץ את המושג "קפיטלוצן", ששם את הדגש על אחריות הקפיטליזם לבעיות הסביבתיות. לטענתו, יש חשיבות להבחין בין סוכנים ותחומי כוח שונים על מנת לא לאבד את הפוליטיות של המחקר, והזהיר מפני "שיתוק פוליטי" שנוצר לעיתים משיחים כללים מדי כמו "האנתרופוקן".
מסקנה 2: אנתרופולוגים וכלכלנים – קבוצה מגוונת מול אתגרים בין-תחומיים
הריביירו מסיים את מאמרו בקריאה לחשיבה בין-תחומית, במיוחד בין כלכלנים לאנתרופולוגים, אך מדגיש כי אין לראות בקבוצות אלו ישויות הומוגניות. הוא מציין כי כל אחת מהדיסציפלינות כוללת קשת רחבה של עמדות פוליטיות, ושיתוף פעולה אמיתי בין חוקרים מחייב הבנה של מיקומם החברתי והפוליטי. בין אם מדובר במאבק באי-שוויון, שינויי אקלים או קידום צדק סביבתי וחברתי, נדרשת חשיבה רחבה השואבת גם ממקורות ידע לא מערביים.
לסיום, מציין המחבר את תרומתה הפוטנציאלית של האנתרופולוגיה לשיח הגלובלי, בזכות יכולתה לעבוד בין רמות שונות של סוכנות (מקומית עד גלובלית), ולגשר בין ידע מדעי לידע קהילתי וחברתי. הוא מדגיש את הצורך באיחוד בין דיסציפלינות כמו אנתרופולוגיה פיזית, ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה תרבותית ובלשנות כדי להתמודד עם האתגרים החדשים של עולמנו. לדבריו, רק שיתוף פעולה אינטר-ופוסט-תחומי אמיתי, הכולל גם שותפים לא אקדמיים, יוכל להציע פתרונות בני קיימא למשבר האקלים והצדק החברתי.
