Coleman, S. (2025). Determining the Mental-to-Physical Relationship. Philosophy, 100(1), 76-104.
מבוא
המאמר עוסק ביחסים המטפיזיים שבין תכונות מנטליות לתכונות פיזיקליות, ובמיוחד בשאלה כיצד ניתן להבין את תכונות המודעות (qualia) ביחס לפיזי. הוא נפתח בהצגת רעיון של סטיבן יבלו, אשר הציע שהיחס בין מנטלי לפיזיקלי הוא כיחס שבין "אדום" ל"ארגמן": דהיינו, יחס של תכונה כללית (determinable) לתכונה מסוימת (determinate). על פי רעיון זה, תכונה פיזיקלית כמו ירי של סיבי C היא אופן מסוים של חוויה מנטלית כמו כאב. קולמן דן בטענה זו, בעיקר דרך פיתוחה של ג'סיקה וילסון, ומציע להפוך את הכיוון: במקום לראות את המנטלי כתכונה כללית של הפיזי, הוא מציע לראות את הקוואליה כתכונות מסוימות של תכונות פיזיקליות כלליות.
תפיסת יבלו־וילסון
יבלווילסון מבקשים להסביר כיצד התכונות המנטליות שומרות על סיבתיות מבלי להתחרות עם הסברים פיזיקליים. לדוגמה, יונה שמנחה על גוון ארגמן עושה זאת משום שהגוון הוא דרך מסוימת להיות אדום. כך גם, תחושת כאב מסוימת היא דרך אחת להיות במצב פיזיקלי נתון, מה שמבטיח שהמנטלי לא נותר מיותר מבחינה סיבתית.
וילסון מפתחת את הרעיון וטוענת כי תכונות מנטליות עשויות להיות תכונות כלליות שיש להן ממד פיזיקלי נוסף, כלומר: תכונת כאב אחת עשויה להתממש על ידי תכונות נוירולוגיות שונות, וכך לשמור על אפשרות של מימוש מרובה (multiple realizability) יחד עם סדר סיבתי ברור.
הקוואליה כסופר־מוגדרות
קולמן מציע שהקוואליה אינן תכונות כלליות אלא דווקא תכונות סופר־מוגדרות (super-determinates). הוא טוען שהחוויה המודעת עצמה, למשל כאב מסוים, היא כבר מוגדרת לחלוטין ואינה ניתנת להמשך קונקרטיזציה. כך, ניסיון לומר שמיגרנה מסוימת שחווית היא רק "תכונה כללית של כאב" נראה לא הולם. מכאן, שהשוואת הקוואליה לאדום (כ־determinable) לוקה בחסר. למעשה, ייתכן שדווקא תכונות פיזיקליות, כמו ירי סיבי C, הן תכונות כלליות יותר, שאותן הקוואליה מממשות בצורה מסוימת.
מודל חדש ומסקנותיו
על סמך תפיסה זו מציע קולמן להפוך את היחס בין פיזי למנטלי: הקוואליה הן תכונות סופיות, והפיזיות הן תכונות כלליות. במודל זה, תחושת כאב מסוימת היא הדרך בה תכונה נוירולוגית כללית מתממשת. למודל החדש מספר השלכות חשובות:
- סיבתיות מנטלית: אם אין תחרות בין תכונה כללית לתכונה מסוימת על יעילות סיבתית, אז גם לפי הסדר ההפוך (המנטלי כספציפי), הקוואליה שומרות על כוח סיבתי אמיתי.
- הטיעון של מרי: מדוע מרי, המדענית שחיה בעולם שחור־לבן, אינה יכולה לדעת איך נראה צבע אדום? מכיוון שידע פיזיקלי (תכונות כלליות) אינו מספיק להבנת תכונה ספציפית (הקוואלה). זה תואם את הכלל הכללי שלא ניתן לגזור תכונה מסוימת מתוך תכונה כללית.
- הכירות ישירה (acquaintance): ההסבר מדוע נדרש מגע ישיר עם קוואליה כדי להבין אותן הוא שהן תכונות מוגדרות לחלוטין, והידע הכללי אינו חודר אליהן.
- אובייקטיביות של מדע פיזיקלי: בעוד קוואליה דורשות חוויה ישירה, תכונות פיזיקליות יכולות להיות נגישות גם ללא החוויה (למשל, לחוקר עיוור). זה מוסבר דרך עקרון הדטרמינציה: ניתן להבין את התכונה הכללית דרך דוגמאות רבות של התכונה הספציפית.
התמונה המטפיזית
קולמן מציע כי התכונות הפיזיקליות הן דטרמינביליות (ניתנות להמשכה), בעוד הקוואליה מספקות את ההשלמה לתכונה הספציפית המלאה. כך מתקבלות תכונות בעלות שני ממדים: האחד פיזיקלי, השני מנטלי. בהפשטה, כפי שצבע מוגדר על ידי גוון, רוויה ובהירות, כך תכונה פיזיקלית תושלם על ידי הקוואליה כדי להפוך לתכונה מוחשית מלאה.
בהתאם לגישה זו, ניתן גם לראות את הפיזי כמאפיין מבני של איכות מנטלית, ולא להפך. קוואליה מספקות את "החומר" של התכונות, והפיזיקה מוסיפה להן מבנה. בכך הפיזיקה מתקרבת לממשות רק דרך האיכות החווייתית.
השוואה למוניזם ראסליאני
קולמן משווה את גישתו לתפיסות מוניסטיות ראסליאניות, שמציעות כי לתכונות פיזיקליות יש בסיס קטגורי פנימי. אך קולמן מדגיש כי גישתו שונה: הוא אינו מניח הבחנה מהותית בין סוגי תכונות (מבניות מול קטגוריאליות), אלא רק הבחנה מבנית בתוך תכונה אחת דו־ממדית. הוא מציע תמונה פחות מחייבת מבחינה מטפיזית, עם פחות הסתמכות על הבחנות שנויות במחלוקת כמו אינהרנטי מול חיצוני.
סיכום וסגירה
המודל של קולמן מצליח לשמר את יתרונות המודל של יבלו־וילסון, במיוחד לגבי הסיבתיות, אך מתמודד טוב יותר עם פרדוקסים מרכזיים של תודעה. הוא מציע פתרונות פשוטים, אך עקרוניים, לשאלות של ידיעה, חוויה, ותיווך בין מנטלי לפיזי. אף על פי שהשאלה כיצד ממד מנטלי ופיזי משתלבים בתכונה אחת נותרת פתוחה, קולמן טוען שזהו מודל עם כוח הסברתי גבוה, שאינו תלוי בהנחות מטפיזיות בעייתיות. לפיכך, הגישה החדשה שהוא מציע ראויה לתשומת לב וממשיכה מסורת פילוסופית עמוקה שמופיעה גם בפרשנויות מודרניות לאריסטו.
חשיבותו של המאמר
המאמר "קביעת היחס בין המנטלי לפיזי" מציע תרומה ייחודית לשדה הפילוסופיה של הנפש, ובפרט לשאלת יחס המנטלי לפיזי. קולמן מציע היפוך מקורי של המודל המסורתי: הקוואליה נתפסות לא כתכונות כלליות הנגזרות מהפיזי, אלא כתכונות סופיות שמעניקות לפיזי את ממשותו המלאה. כך מתקבלת תמונה שבה המנטלי איננו נגזרת של הפיזי, אלא מגדיר אותו. המאמר מציע פתרונות חדשניים לפרדוקסים מוכרים כמו בעיית מרי, שאלת ההיכרות הישירה עם קוואליה, ופער ההסבר בין התחושה לתיאור המדעי. בנוסף, הוא מציג אלטרנטיבה בהירה למוניזם הראסליאני תוך שמירה על מסגרת מטפיזית מתונה. בזכות העומק, המקוריות והרלוונטיות שלו, המאמר מהווה בסיס מצוין לכתיבת עבודה סמינריונית בפילוסופיה, במיוחד עבור המתעניינים במטפיזיקה של התודעה.