Bernhard, P. (2024). North Africa and the Holocaust European: Colonialism, Nazism, and Local Agency. S: IMON Shoah: Intervention. Methods. Documentation., 11(1), 4-22.
מבוא
המאמר של פטריק ברנהרד, "North Africa and the Holocaust: European Colonialism, Nazism, and Local Agency", בוחן את השואה בצפון אפריקה תוך הצגת זווית חדשה: השילוב בין האנטישמיות הנאצית לבין המסורת הקולוניאלית של צרפת ואיטליה בצפון אפריקה. ברנהרד טוען כי כדי להבין את רדיפת היהודים בצפון אפריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, יש להתייחס לא רק להשפעת גרמניה הנאצית, אלא גם למסגרת הרחבה של האימפריאליזם האירופי ולדינמיקות המקומיות של האוכלוסיות הערביות, הברבריות והאירופיות באזור. הוא מראה כי הצירוף בין הקולוניאליזם לבין הנאציזם יצר מציאות ייחודית של אלימות, הדרה ושיתוף פעולה, שבמרכזה עמדו 450 אלף יהודי צפון אפריקה.
הקשר היסטורי ותרבותי
ברנהרד פותח בהתייחסות ליצירתו של אלבר ממי, "עמוד המלח" (1953), כסמל לחוויה של היהודי בצפון אפריקה הקולוניאלית. ממי, יליד תוניסיה, תיאר את זהותו המורכבת כיהודי, בן המקום וקורבן של שלטון זר. באמצעות סיפורו, מדגים ברנהרד כיצד יהודי צפון אפריקה חוו בו-זמנית את השליטה הקולוניאלית האירופית, את האנטישמיות של משטר וישי ואת תחושת הניכור בחברה הערבית המקומית. נקודת המוצא הזו מאפשרת לברנהרד לקשור בין הקולוניאליזם, הנאציזם והאנטישמיות כחוויות מצטלבות ולא נפרדות.
קולוניאליזם ואנטישמיות מודרנית
בחלק הראשון של המאמר, "An Imperial Nexus", ברנהרד מתאר כיצד התבססה האנטישמיות המודרנית בצפון אפריקה בהקשר הקולוניאלי. לדבריו, ההיסטוריוגרפיה הישנה נטתה לראות את האנטישמיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה כייבוא מאירופה, אך מחקרים חדשים מראים כי הקולוניאליזם האירופי עצמו היה גורם מרכזי בהתפתחותה. האלימות האירופית כלפי הערבים והברברים, שבאה לידי ביטוי במעשי טבח, גירושים ושימוש בנשק כימי, יצרה היררכיות גזעיות ברורות. בתוך ההיררכיות הללו מוקמו גם היהודים – לעיתים כ"ילידים מועדפים" ולעיתים כ"אויבים מבפנים".
הוא מזכיר את צו כרמיה (Crémieux Decree) משנת 1870, שהעניק אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה אך לא למוסלמים, מה שיצר קיטוב בין הקבוצות והעמיק את האיבה. גם ההתפתחויות הכלכליות והחברתיות של התקופה יצרו מתחים חדשים, שהתפרצו באירועים אלימים כמו הפוגרום בקונסטנטין בשנת 1934. מכאן, טוען ברנהרד, שצפון אפריקה לא הייתה רק זירה פסיבית של אנטישמיות מיובאת, אלא חממה בה השתלבו תפיסות גזעיות קולוניאליות עם דעות קדומות נגד יהודים.
הנאציזם בצפון אפריקה לפני המלחמה (1933–1940)
בחלק השני, "Early Interactions", בוחן ברנהרד את האינטראקציות בין המשטר הנאצי לבין צפון אפריקה בשנות השלושים. גרמניה הנאצית גילתה עניין גובר באזור מתוך מניעים כלכליים, צבאיים ואידאולוגיים, וניסתה לנצל את המתח בין האוכלוסיות המקומיות לשלטון הקולוניאלי. גרמניה הפעילה רשתות של סוכנים, פרסמה תעמולה בערבית ושידרה ברדיו מסרים אנטישמיים שנועדו להציג את היהודים כשליחי הקולוניאליזם והציונות.
התעמולה הזו נפלה על אוזניים קשובות בקרב חלק מהאוכלוסייה. בקרב הלאומנים הערבים ניכרה נטייה לראות בגרמניה כוח אנטי-אימפריאליסטי, בעוד המתיישבים האירופים בצפון אפריקה – ובעיקר הצרפתים – אימצו לעיתים קרובות את הסמלים והרטוריקה הנאצית כאמצעי לחיזוק תחושת העליונות הלבנה. ברנהרד מציין כי תהליכים אלו יצרו בסיס אידאולוגי לשיתוף פעולה עתידי עם גרמניה. עם זאת, במקביל פעלו גם תנועות אנטי-פשיסטיות בצפון אפריקה, שכללו יהודים, מוסלמים ונוצרים שפעלו נגד השפעת הנאציזם.
רדיקליזציה בתקופת מלחמת העולם השנייה
החלק השלישי, "Further Radicalisations", מתאר את השנים 1940–1943, בהן הפכה צפון אפריקה לזירת קרב בין בעלות הברית לציר. ברנהרד מזהה שלושה סוגי מלחמות שהתרחשו במקביל: המלחמה הצבאית בין הצבאות, המאבקים האנטי-קולוניאליים, והרדיפה המאורגנת של היהודים. שלושת הממדים הללו הזינו זה את זה.
משטר וישי, ששלט בצפון אפריקה בשם צרפת, יישם חוקים אנטישמיים שהושפעו מהחוקי נירנברג. היהודים סולקו ממשרות ציבוריות, רכושם הוחרם, ואלפים נשלחו למחנות עבודה בתנאים קשים. ברנהרד מדגיש כי מדיניות זו נבעה לא רק מהשפעה גרמנית ישירה, אלא מההיסטוריה הקולוניאלית של אלימות ודיכוי. המחנות בצפון אפריקה, אף שלא היו מחנות השמדה, התאפיינו בתנאים מחרידים של רעב, מחלות, אלימות פיזית והשפלות.
כאשר הגרמנים והאיטלקים כבשו את תוניסיה (1942–1943), יושמה שם מדיניות אנטישמית נוקשה יותר. היהודים חויבו לענוד טלאי צהוב, נבזזו ונרצחו. לפי הנתונים שהביא ברנהרד, כ-350 יהודים נהרגו, מאות מתו מרעב וכמה עשרות נשלחו למחנות ריכוז באירופה. הוא מציין כי לא התקיים שם רצח עם רחב-היקף רק בשל מגבלות לוגיסטיות ומצב המלחמה, ולא בשל היעדר כוונה מצד הגרמנים.
סוכנות מקומית והשתתפות האוכלוסייה
אחד התרומות החשובות של המאמר היא הדגשת הסוכנות המקומית – האופן שבו אנשים בצפון אפריקה פעלו, בחרו והגיבו למציאות. כפי שמראה ברנהרד, היו ערבים וצרפתים שסייעו ליהודים והסתירו אותם, לצד אחרים שהתעלמו מהרדיפות או השתתפו בהן. חלק מהתושבים שימשו "אנשי קש" לרכישת רכוש יהודי כדי להגן עליו, בעוד אחרים ניצלו את המצב כדי להתעשר. בודדים גם הסגירו יהודים לגרמנים בתמורה לכסף או מתוך שנאה. התמונה שמצטיירת היא מורכבת, רבת-גוונים, שבה הגבולות בין קורבן, משתף פעולה וצופה מן הצד מיטשטשים.
סיכום ומסקנות
ברנהרד מסיים את מאמרו בקריאה להרחיב את המושג "השואה" ולהתבונן בה לא רק כמאורע אירופי אלא כגלובלי. בצפון אפריקה, טוען המחבר, השתלבו הקולוניאליזם והנאציזם באופן ממשי ומוחשי. השלטון הקולוניאלי של צרפת ואיטליה סיפק את התשתית התפיסתית והחברתית שאפשרה את רדיפת היהודים, בעוד הנאציזם העצים והקצין את דפוסי האפליה והאלימות. השואה בצפון אפריקה אמנם לא הגיעה לממדי ההשמדה של אירופה, אך היא הייתה חלק בלתי נפרד מהפרויקט הנאצי ומהתפשטות אידאולוגיות גזעיות ברחבי העולם.
המאמר מדגיש כי ההיסטוריה של יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה חושפת את המפגש הטעון בין שלוש מערכות כוח: הקולוניאליזם האירופי, הנאציזם האירופי והחברה המקומית. שילוב זה יצר מרחב שבו היהודים היו קורבנות של שלושה מוקדי דיכוי בעת ובעונה אחת – האימפריה, האידיאולוגיה הגזעית והמבנים החברתיים המקומיים. בסופו של דבר, טוען ברנהרד, יש לראות בשואה בצפון אפריקה לא שוליים של ההיסטוריה, אלא חלק מרכזי ממנה, המשקף את האופי הבין-יבשתי של האלימות במאה ה-20 ואת המורכבות של יחסי יהודים, אירופים וערבים במרחב הצפון-אפריקאי.
חשיבות המאמר
המאמר של פטריק ברנהרד הוא תרומה חשובה להבנת השואה מנקודת מבט רחבה וגלובלית, משום שהוא מציע פרספקטיבה חדשה על מקומה של צפון אפריקה בהיסטוריה של השואה. חשיבותו נעוצה בכך שהוא מערער על ההפרדה המקובלת בין ההיסטוריה הקולוניאלית האירופית לבין מדיניות ההשמדה הנאצית, ומראה כיצד שתי מערכות האלימות הללו השתלבו זו בזו. ברנהרד מדגיש כי יהודי צפון אפריקה לא היו רק עדים רחוקים לאירועי אירופה, אלא חלק ממארג רחב של רדיפה, דיכוי ואפליה שמקורו הן בקולוניאליזם והן באנטישמיות האירופית. בכך הוא מרחיב את גבולות הדיון ההיסטורי של השואה אל מעבר ליבשת אירופה, חושף את המורכבות של יחסי יהודים־מוסלמים תחת שלטון קולוניאלי, ומאיר מחדש את זהותם, סבלם ותרומתם של יהודי המגרב להבנת ההיסטוריה היהודית המודרנית. המאמר מתאים לכתיבת עבודה סמינריונית בקורס העוסק ביהודי צפון אפריקה.