פטרנליזם ליברלי זה לא אוקסימורון

מבוא

הרעיון שניתן לשלב בין ליברטריאניזם לפטרנליזם נראה לרבים כסתירה פנימית. ליברטריאנים מאמינים בחירות חופשית ומתנגדים לפטרנליזם, ואילו פטרנליסטים נוטים לספקנות כלפי הפרט ולהדרת חירות הבחירה. ואולם, ניתן לפתח גישה פטרנליסטית ברוח ליברטריאנית, שתהא מקובלת על המחויבים לחירות הבחירה, בין אם מטעמי אוטונומיה ובין אם מטעמי רווחה.

הנחת היסוד היא שבתחומים רבים, העדפות האנשים אינן ברורות, יציבות או מסודרות. מה שאנשים בוחרים מושפע במידה רבה מהקשר הבחירה: כללי ברירת מחדל, אפקטי מסגור ונקודות התחלה. ההשפעות הקשריות הללו מטשטשות את המשמעות של "העדפה" ככזו.

חלק א: רציונאליות הבחירות

ההנחה שיש לכבד את בחירות הפרט נסמכת בדרך כלל על הטענה שאנשים עושים עבודה טובה בבחירה. אך אין לכך ביסוס אמפירי של ממש. שיעורי ההשמנה בארצות הברית, הגעים לכדי 60 אחוז של המבוגרים, ממחישים שאין לומר כי כולם בוחרים את התזונה האופטימלית עבורם. עישון ושתיית אלכוהול גורמים ליותר מ-500,000 מותים מוקדמים בשנה, ורבים מהמעשנים, השותים והאוכלים יתר על המידה מוכנים לשלם לצדדים שלישיים כדי שיעזרו להם לבחור טוב יותר.

מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית מהשלושים שנה האחרונות חשפו כשלים שיטתיים בשיקול הדעת האנושי: אי-עמידה בכלל ביס, שימוש בהיוריסטיקות המובילות לטעויות, היפוכי העדפות, בעיות שליטה עצמית ובחירות שונות בהתאם למסגור הבעיה. מחקר שבחן כיצד עובדים מעריכים את תיקי ההשקעות שלהם גילה שרק 20 אחוז מהנבדקים העדיפו את תיקם שלהם על פני התיק החציוני של עמיתיהם, כלומר לאנשים יש מה להרוויח מהכוונה חיצונית.

חלק ב: האם פטרנליזם בלתי נמנע?

כללי ברירת מחדל בחיסכון

נתונים ממספר ניסויים מתעדים "הטיית סטטוס קוו" עמוקה. מחקרים על הרשמה אוטומטית לתוכניות חיסכון מסוג 401(k) מדגימים זאת בבירור: מעבר מהרשמה וולונטרית להרשמה אוטומטית (עם אפשרות לפרוש) העלה את שיעור ההצטרפות מ-49 אחוז ל-86 אחוז. ברירת המחדל משפיעה גם על שיעור החיסכון שנבחר ועל הקצאת ההשקעות: עובדים רבים נצמדו לשיעור הברירת המחדל של 3 אחוז, על אף שפחות מ-10 אחוז מהעובדים שנרשמו מרצונם בחרו בשיעור זה.

האם הרשמה אוטומטית היא פטרנליסטית? כן. האם היא בגדר הכנסת אף מיותרת? לא. המעסיק חייב ממילא לבחור כלל כלשהו, ושני הכללים האפשריים משפיעים על בחירת העובדים. אין חוק טבע הקובע שבהיעדר בחירה פעילה, 0 אחוז מהמשכורת יועבר לחיסכון. מי שדוגל בחירות פעילות כפויות טועה לחשוב שמדובר בנטרול פטרנליזם, שכן גם החובה לבחור היא עצמה מסוג פטרנליזם.

ממשלה וכללי ברירת מחדל

מהלך הטיעון חל גם על כלליה של הממשלה. כל מערכת משפטית מבוססת על ברירות מחדל: בדיני עבודה, עובד יכול להיות מוגן מפיטורים ללא עילה, או להיות נתון לפיטורים "כרצון המעסיק", ולשתי אפשרויות השפעה ממשית על הבחירות והעדפות בפועל. ניסוי טבעי בדיני ביטוח הרכב בניו ג'רזי ובפנסילווניה הוכיח זאת: בשתי המדינות, כ-75 אחוז מהנהגים הישאירו בידיהם את זכות ברירת המחדל, אף שהן היו הפוכות זו לזו. הפרש זה נובע מברירת המחדל ולא מהעדפות שונות.

עיגונים (Anchors) ומסגורים

גם נקודות ההתחלה בסקרי "הערכה מותנית" מייצרות אפקטים דרמטיים. במחקר שבחן נכונות לשלם כדי להפחית סיכוני תאונות דרכים, הסכום המינימלי שנבדקים נכנו לשלם עם נקודת עיגון גבוהה (75 לירות) היה גבוה יותר מהסכום המקסימלי של נבדקים עם נקודת עיגון נמוכה (25 לירות), בכל רמות הסיכון. מסגורים בתחום ההחלטות הרפואיות ובתחום הדיסקונטינג הבין-דורי מוכיחים אף הם שאנשים אינם מחזיקים בהעדפות יציבות ומסודרות.

חלק ג: ארגז הכלים של הפטרנליסט הליברטריאני

כיצד ינחה תכנן סביר בין האפשרויות? שתי גישות עיקריות:

ראשית, ניתוח עלות-תועלת שמתמקד ברווחה, ולא בנכונות לשלם (שכן זו עצמה תלויה בכלל ברירת המחדל). שנית, אצבעות-אצבע עשויות לשמש כתחליף: בחירת האפשרות שהרוב היה בוחר בה אם היה נדרש לבחור; קביעת בחירה פעילה כחובה; בחירת האפשרות הממזערת את שיעור היציאה ממנה.

חלק ד: כמה בחירה ראוי להציע?

שוודיה השיקה מערכת פרטית חלקית לביטוח לאומי עם 456 קרנות ועידוד לבחור באופן פעיל. ואולם, חלק ניכר מהכסף הוּשקע בקרנות טכנולוגיה שעלו חדות בתקופה שקדמה לשיק, דבר שמעיד על בחירה לא מיטבית.

אורכה הרצוי של רשימת האפשרויות תלוי בשאלות אחדות:

1. האם לבוחרים יש העדפות מיודעות? בתחומים מוכרים (כמו גלידה) אנשים מסתדרים עם מגוון רחב; בתחומים מורכבים (כמו השקעות) ריבוי אפשרויות מגביר עלויות הכרעה ומקטין דיוק.
2. האם מיפוי האפשרויות להעדפות שקוף? ככל שקשה יותר לדעת מה תגרום הבחירה בפועל, כך יש פחות תועלת בריבוי אפשרויות.
3. כמה שונות ההעדפות בין פרטים? כאשר ההעדפות ברורות ושונות, יש יתרון לשפע אפשרויות; כאשר ההעדפות עמומות, ברירת מחדל טובה עדיפה.
4. האם הבחירה עצמה בעלת ערך ביתה? לעיתים הבחירה עצמה מוסיפה לרווחה; לעיתים היא נטל.

חלק ה: התנגדויות

ההתנגדות הראשונה טוענת שפטרנליזם ליברטריאני הוא ראשית של מדרון חלקלק. התשובה: ראשית, הפטרנליזם הוא בלתי נמנע ממילא; שנית, תנאי האפשרות לפרישה מצמצם חריפות המדרון באופן ניכר; שלישית, הטוענים למדרון חלקלק מודים ממילא שגם לתכננים בעיות שליטה עצמית, ואם כן לאנשים אחרים קל וחומר.

ההתנגדות השנייה היא אי-אמון בתכנן. התשובה: תכננים הם בני אדם, ולכן הם גם מוגבלים רציונאלית וגם נתונים ללחצים. אך כיוון שהם ממילא אינם יכולים שלא לתכנן, עדיף שיפעלו לשיפור רווחה. חירות הבחירה כשלעצמה מהווה מנגנון תיקון לתכניות כושלות.

ההתנגדות השלישית מגיעה מהכיוון ההפוך: פטרנליסטים נלהבים יטענו שהסמכת פטרנליזם ליברטריאני בלבד היא מגבלה מיותרת. התשובה: תכננים מוגבלים רציונאלית; זכות הפרישה מהווה הגנה חשובה מפני תכניות שגויות; כאשר אין השפעה על צדדים שלישיים, החזקה הכלפי חירות הבחירה צריכה להיות חזקה, ורק ראיה ברורה לפגיעה ברווחת הפרט מן הפרט עצמו יכולה להפוך אותה.

סיכום

המטרה היא לתאר ולתמוך בפטרנליזם ליברטריאני, גישה המשמרת חירות בחירה אך מעודדת מוסדות פרטיים וציבוריים להנחות אנשים לכיוונים המיטיבים עם רווחתם. כיוון שהעדפות הן לרוב עמומות ולא מגובשות, ונקודות התחלה וכללי ברירת מחדל נוטים להיות "דביקים" מאוד, על התכנן לנסות להימנע מהשפעות שרירותיות ולפעול לייצור תוצאות המיטיבות עם הרווחה. מדיניות המושרשת בפטרנליזם ליברטריאני תהיה לרוב שיפור ניכר על פני האלטרנטיבה הסבירה ביותר: רשלנות חסרת כישרון.